תלמדו מהפולניות: למה כדאי להתלונן
אם ההתלוננות היא השלב שבו אתם מבינים מה אתם רוצים לשנות, תרגישו חופשי לקטר. העיקר שהשלב הבא יהיה לשנות. עוד צעד בדרך לזוגיות
את מתלוננת כי את לא מרוצה, והתלונה עוזרת לך לגבש באופן ברור יותר את מה שמפריע לך להיות מרוצה. את מתלוננת עוד קצת וככה מגבשת את האופציות לפתרון, ואז את כבר כמעט לא מתלוננת: כרגע את זאת שמחליטה על החלופות לפעולה ומתחיל לפעול כדי להשיג אותן. ואם את מגלה בשלב מסוים שאין לך אפשרות לסדר את המצב, זה השלב שבו את אמורה להפסיק להתלונן. לא חבל על האנרגיה השלילית?
הרי מבחינה אבולוציונית, אחד הדברים הכי בסיסיים שבידלו את האדם זה הנטייה לשפר את מצבו: בתור ניאדרטלים, התחלנו לפתח כלים כדי להקל על עצמנו. תארו לכם את שבט הניאנדרטלים יושב בחושך במערה ומתלונן – "פי, איזה באסה שחושך כאן וקר", ואת שאר השבט עונה לו –"כן, איזה באסה". רחוק לא היינו מגיעים.
העובדה שמישהו אמר "נכון, בואי נראה רגע אם משהו שעשיתי בטעות יכול לעבוד גם עכשיו", והדליק אש קידמה אותנו די רחוק.
מדובר באנשים רגילים, כמוני וכמוך, חלקם מושכים יותר או פחות, אינטליגנטים יותר או פחות, שההתנהלות המאפיינת אותם זהה רק בהיבט אחד: לקח להם המון זמן לחשוב שכדאי לעשות משהו בקשר לתחום הרומנטי שלהם.
כשהגיע אלי יורם, חשבתי שלפני מקרה קליל. בחור אינטליגנטי, נאה, מקסים, שפשוט לא היה פנוי עד עכשיו להתעסק עם חוסר ההצלחה שלו בתחום הרומנטי. כל זה באמת היה יכול להישמע הגיוני, עד שהגענו לגילו של הבחור הנאה שישב לפני: 39. ברור שלא לקיים מערכת יחסים בגיל 25 זה אפשרות סבירה, אבל לא למצוא את הזמן לדאוג לעניין הזה עד גיל 30 מעיד לא רק על המכשול, אלא גם על אי נכונותו של בעליו ליצור שינוי.
להגיע לגיל המופלג של 39 ולא לציין תחנות בדרך שבהן החלטת לקחת את גורלך בידיך ולהשתפר, גובלת בהזנחה עצמית פושעת ממש.
יורם כמובן לא לבד. אני מקבלת פניות רבות מאנשים בני שלושים ומעלה שאיכשהו אולי עצרו לחשוב איך זה שהם עברו את השלושים בלי שום קשר משמעותי בעברם, אבל הם בהחלט לא עשו את המצופה מהם בתחום: הם לא פעלו באופן יעיל, פעיל ומכוון להשגת מטרותיהם. כלומר, הם בחרו באופציית ה"להתלונן".
כולנו מכירים את זה: יושבים עם חברים וחברות, מספרים אנקדוטות מדייטים, שאיכשהו תמיד נשמעות כמו "אני הייתי נהדרת והוא היה כזה אידיוט", כשהמאזין האוהד דווקא מוצא מיד את הסיבות לחשוב ההפך.
או אלה שמתלוננים על המצאי הפנוי, אם זה בחוץ או באתרי ההיכרויות, או על חוסר התוחלת, או על התקיעות. בקרב אלה, מעניין שהרוב שמקיים באופן אדוק את "קבוצות הדיון" האלו , לא בחרו באופציית ה"שינוי".
ולא מדובר בלוזרים! במקרים רבים מדובר באנשים שתחומים אחרים בחייהם, כמו קריירה או מגורים, דווקא מתוקתקים לעילא ולעילא, והם מחזיקים במשרות נחשקות, במראה נחשק או בדירה נחשקת, מה שמוכיח שבתחומים אחרים אין להם בעיה להשיג את מה שהם רוצים.
ועכשיו, אחרי שביססנו את העובדה שהמוכנות להזיז דברים לא קשורה לאינטליגנציה או השכלה, נבין שהתכונה היחידה שצריך כדי ליצור שינוי היא חוסר מוכנות להישאר במקום בו אינך מרוצה.
ברגע שאתה לא מרוצה, אתה אמור לרצות לשנות משהו, כדי להגיע שוב למצב שבו אתה כן מרוצה.
ותתפלאו – אני לא ממליצה עכשיו לכולם לקחת את עצמם בידיים ולפנות למומחים. לרוב האנשים יועיל יותר להתחיל ממדפי העזרה העצמית בחנויות הספרים או באינטרנט. אחרי שהם צוברים ידע, הם מוזמנים להעביר אותו לעבודה בשטח. ובכל פעם שהם נופלים, לפנות לעוד ספר לעזרה עצמית או לעוד מאמר של מומחה.
רק אחרי הניסיון הזה, שבו אנשים יכולים לקבל כל כך הרבה קילומטראז' אמיתי בשטח הדייטינג, אז ייתכן מאוד שהבעיות שלהם ייפתרו רק בזכות העבודה העצמית.
בדיוק כפי שמי שיגיע לרופא בלי הכנה מוקדמת יילך לאיבוד בסבך הבירוקרטיה והמידע, ואילו מי שעושה עבודת שטח באינטרנט יגיע עם המון ידע שיעזור לגבש חוות דעת, כך צריך להתקדם גם בעולם הדייטים. מי שמחליט לפנות למומחה אחרי כל זה, יוכל לעבוד איתו בצורה אפקטיבית וממוקדת, וזה רק בזכות העבודה שהם החליטו שנגמרה ההתלוננות, עכשיו הגיע הזמן לשנות.
הכותבת היא יועצת דייטינג. לפרטים נוספים
www.estacoaching.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם