באים בימים: טיול בצפון הארץ
הספר "הולכים מים אל ים" מציע מסלול של 90 קילומטר לרוחבה של צפון הארץ, מחוף אכזיב ועד כנרת, שיחזיר את המטיילים הוותיקים לתקופה של תנועת הנוער
בתחילה היו אלה המדריכים שעלו לרגל להורי כדי לשכנע אותם לאפשר לי לצאת לטיול. אבי ז"ל התעקש שהילד לא יצא לטיול. "זה לא בשבילו, הוא עדין מדי", הוא אמר. בסופו של מסע, הורי הותירו לי בלב כבד להשתתף בטיול. לא הבנתי מה זה "מסע מים אל ים" והעיקר היה ללבוש חולצה כחולה, לסדר שרוך אדום לסחוב על גבי תרמיל וללכת עם החבר'ה.
מאז עשיתי טעימות לאורכו של המסלול, בכל פעם פלח שונה, ולכן שמחתי לראות את ספרו החדש של דוד תירוש "הולכים מים אל ים" (הוצאת יד יצחק בן צבי), המפרט מסלול מהים התיכון עד לכינרת.
הדרך בספר מתחילה בחוף אכזיב, ונמתחת בתמונת נוף מרהיבה לאורך 90 קילומטר של שביל עד לנחל עמוד הנשפך אל הכנרת. הספר מוקדש לזכר עשרה לוחמי גדוד הנדסה באוגדת מילואים של הצנחנים, שנפלו במלחמת לבנון השנייה. חבריהם של אותם לוחמים בעמותת "בדרכם" בחרו להנציח אותם דרך שיקום ופיתוח מסלול מ"ים אל ים" והכנת הספר. לכן יצאו שתי מהדורות של הספר, האחת מסחרית והשנייה מהדורה מיוחדת עם עמודי הקדשה לנופלים, סיפור היחידה, סיפור הקרב וסיפור הפגיעה בחיילי היחידה בטיל נ"ט במקום בו שהו. מהדורה זו מיועדת למשפחות ולחברים.
רבים מבני הארץ עברו את המסלול החותך את הצפון לרוחב כחניכים בתנועת נוער, וכיום הם יכולים לעשות את המסלול מחדש כבוגרים. להתחיל בחופי אכזיב הסלעיים, לחלוף דרך פארק גורן לגעת בקירות החסונים של המונפור, לעבור במעיליא, במעלות, בהר מירון ובסלע עכברה, ולגלוש לנחל עמוד התחתון הנשפך אל חופי הכנרת.
בספר מפורטים מסלולים שונים לפי בחירה. החל מטיול של שלושה ימים, עד ארבעה וחמישה ימים בהליכה נינוחה. לאורך המסלול פזורים מסלולים נוספים בסביבה, כמו גם חניונים לחניית לילה, אליהם מכוון הספר. בטיולים של תנועות הנוער, היו החניכים עולים על רכב בנקודה מסוימת ועוברים חלק מהמסלול בנסיעה. אך כעת חבורת המתנדבים וחיילי היחידה הכינו רצף של שבילים בקטעי נוף בהם לא הייתה גישה בדרך סבירה.
יתרונו של הספר הוא שכל מטייל יכול להפסיק את הטיול בנקודה מסוימת, ולהמשיך במועד אחר מאותה נקודה. כך, למשל, במסלול של ארבעה ימים הטיול מחולק למספר קטעים: מאכזיב למונפור; מהמונפור לגשר אלקוש; מגשר אלקוש לנחל מירון; מנחל מירון לכנרת. בכל קטע אפשר להפסיק ולחזור בעתיד.
מדורנו בחר במסלול מיוחד ב"הולכים מים אל ים", שהוא ספיח למסלול הארוך. זוהי מערה בשם מערת המקדש (מערת איג'לליה), או מערת החייל הרומי. היא נמצאת מעל נחל כזיב מול המצוק האדיר של הר זיו, ולידה התגלה ממצא מיוחד, שסיפור גילויו מסתורי כעין אגדה גלילית.
חבר אחד הקיבוצים בסביבה היה הולך בשבילים שמעל נחל כזיב, ובדרכו היה אוסף את הפסולת שהשאירו מטיילים. כשהגיע למערה הוא חש שמישהו מתבונן בו. הקיבוצניק חיפש מסביב וקרא בקול, אבל לא קיבל תשובה. רגע לפני שעזב את המקום, אור השקיע עזר לו להבחין בדמות ענקית של לוחם לבוש טוגה וחמוש בחרב בגובה של שני מטרים וחצי, החצובה בסלע מימין לפתח המערה. אפשר לראות את דמות רק באור מיוחד
המערה עצמה ענקית, והיא בעלת שלושה מפלסים. המפלס תחתון נועד לצאן ונמצא בו סולם, המאפשר הצצה לחלק העליון. פתחה של המערה הוא מול מדרון תלול, היורד לנחל כזיב. היא נמצאת בשולי השביל המסודר "מים אל ים". זו סטייה מהשביל, אבל סטייה שווה.
בספר ממליצים על שביל העולה בתלילות מנחל כזיב לכיוון מצד אבירים, אך יש דרך אחרת, נוחה יותר, למי שמסתפק בטיול רק למערה. כביש צר מוליך ליישוב המבודד אבירים, ומימין לעיקול הכביש הגדול מתחיל שביל מסומן (שחור) ההולך אל שילוט מסודר למערת המקדש. הדרך למערה היא כארבע קילומטרים של הליכה בשביל ברמת קושי בינונית. מפת טיולים וסימון שבילים מס' 2.
"הולכים מים אל ים" מצטרף לספרים אחרים שנכתבו על שבילי אורך בישראל. הראשון הוא "שביל ישראל" (צבי גילת, הוצאת "מפה" ), שהפך לרב מכר. הכהן הגדול אורי דביר, שאחראי לתוואי סימון שביל ישראל ולסימון המפות, לא האמין שרבים כל כך יגיבו לספר מהר כל כך וימלאו את השבילים, קטע אחרי קטע.
הפופולריות של שביל ישראל הולידה את "מלאכי השביל", אנשים שדואגים למטיילים ומציידים אותם במים, באוכל ובלינה. חברות מסחריות כבר יצרו לוגיסטיקה של הובלת הציוד והקפצת המטיילים.
ספר נוסף פותח לפני המטייל את "שביל הגולן", אותו כתבו יעקב שקולניק וישראל אשד (הוצאה עצמית). השביל באורך 120 הק"מ מתחיל באתר החרמון ומסתיים בשמורת מצוקי האון, והמטיילים ממתינים לשיא הפריחה כדי לצאת לדרך. הספר מוקדש לזכר רעייתו של ישראל אשד, אורנה, שנפטרה ממחלה ממארת, טיפחה את אוכלוסיית הנשרים בגולן, אהבה את המקום והגולן החזיר לה אהבה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם