סיפורים עם שורשים: עצים מקודשים ברחבי הארץ
קרוב לעשר שנים שוטט פרופסור אמוץ דפני ברחבי ישראל תיעד את תופעת העצים המקודשים וליקט מאות סיפורים ואגדות. את תוצאות המסע המיוחד קיבץ בספר שיצא לאחרונה, לא לפני שניסה להשיק עץ מקודש משלו (ללא הצלחה). "מדובר באוצר בלום של ידע עממי" הוא אומר. "זו תרבות שנכחדת וחשוב לתת לה כבוד ולשמר אותה"
בשלב הזה כבר ברור שמדובר בהרבה יותר מסתם עץ אבל התגלית הבאה משדרגת אותו עוד יותר ומבהירה שלפנינו מקדש מאולתר. "יש פה גם ארון קודש קטן עם ספר תפילה וקטורת" מדווח דפני ממעמקי העץ ומוסיף טרוניה: "אני מוכרח לומר שבביקור הקודם שלי כאן המקום היה יותר מטופח".
כל המחזה הזה מתרחש על צלע הר שמשקיפה על כביש עכו-צפת לא רחוק מהכפר הגדול מג'דל כרום. מדובר באחד הכבישים הסואנים בישראל שחוצה את הגליל המרכזי והנוסעים עליו יכולים להבחין בעץ חרוב שניצב על המדרון כששלל בדים וסמרטוטים צבעוניים תלויים על ענפיו ומתנפנפים ברוח.
למען הסר ספק: איש לא השתמש בשירותיו הטובים של העץ כדי לייבש כביסה. אם גם לכם יוצא להיתקל במשעולי הארץ בעץ מעוטר בבדים צבעוניים דעו שלפניכם עץ מקודש. הבדים אגב מסמלים את הצרות: על פי האמונה העממית מי שתולה בד על העץ מעביר אליו את צרותיו ויכול ללכת לדרכו שמח וטוב לב.
קרוב לעשר שנים שוטט אמוץ דפני ברחבי ישראל תיעד את תופעת העצים המקודשים וליקט מאות סיפורי פולקלור אמונות ואגדות האופפות אותם. את תוצאות מסעו המיוחד קיבץ בספר שיצא לאחרונה בהוצאת קק"ל הנושא באופן לא מפתיע את השם "עצים מקודשים בישראל". על הפרויקט המיוחד הזה הוא הסתער כתחביב. בימי שגרה הוא פרופסור לביולוגיה באוניברסיטת חיפה שמתמחה בבוטניקה. כבר עשרות שנים הוא חוקר את הפרחים החרקים ומה שביניהם. אמונותיהם של בני האדם אף פעם לא היו חלק מתוכנית הלימודים שלו.
המסע הארוך של דפני אל עולם העצים המקודשים התחיל במקרה: באחד הקורסים שהעביר באוניברסיטה למדו כמה קציני צה"ל ממוצא דרוזי. את סמינר השטח שלהם בחרו לעשות במהלך גיחותיהם ללבנון שם ליקטו מידע על תופעת העצים המקודשים ומקומה בתרבות הדרוזית העממית. הסיפורים שהביאו מצידו השני של הגבול עוררו את תיאבונו של המרצה והוא יצא לבדוק מה קורה בתחום הזה בצד הישראלי.
האמונה בקדושתם של עצים מסוימים אומר דפני נטועה עמוק בתרבויות העתיקות ורווחת בכל הדתות. כיום מדובר במסורת שנפוצה בעיקר בקרב מוסלמים ודרוזים אבל גם במגזר היהודי עצים מקודשים יש לא רק ב"איקיאה": ליד קבר רבי טרפון בקדיתא למשל מתנשאת אלה גדולה שמתחתיה הוצב ארון עם ספרי קודש והוצבו מתקנים להדלקת נרות.
"אנשים באים אל העצים המקודשים לבקש ברכה" אומר דפני. "לעיתים קרובות זה קורה כשפוקדת אותם צרה בריאותית או כשיש בעיות של פריון". קברי צדיקים גרסת העלים והענפים.
במהלך העבודה על הספר תיעד דפני כ-80 עצים מקודשים רובם בגליל. למרות שהוא מקפיד לכנות אותם "מקודשים" להבדיל מ"קדושים" כדי לחדד את המסר שהקדושה הזו היא החלטה שרירותית של האדם דפני מלא כבוד כלפי המסורות העתיקות שסובבות את העצים המקודשים ומודאג מהעובדה שהן נמוגות והולכות: "רוב האנשים שהתראיינו לספר וידעו לתרום לנו מידע הם בני 60 ומעלה. לצעירים כמעט אין מושג במה מדובר. מדובר באוצר בלום של ידע עממי אגדות ומסורות שהולך ופוחת עם הדור. זו תרבות שנכחדת ואני חושב שצריך לתת לה כבוד ולעשות מאמץ לשמר אותה. הספר הזה הוא התרומה שלי לעניין".
אז מה גורם לעץ להפוך יום אחד למקודש? את השאלה הזו הפנה דפני לרבים ממרואייניו. ברוב המקרים התשובה טמונה באגדות על קדוש שחסה בצילו של העץ או שנקבר תחתיו אבל חלק מהמרואיינים סיפקו גם תשובות ארציות יותר.
בעמוד 48 של הספר שוטח טאהא עבדאללה מהכפר שיבלי הסבר מעשי מאוד לתהליך קידושם של כמה מהאלונים הגדולים בגליל. לדבריו עצים הוכרזו כקדושים כדי להפחיד גנבים - שהרי אפילו הגנב האמיץ ביותר לא יעז לגעת ברכוש שאוחסן מתחת לעץ שרוחו של קדוש מנשבת בין ענפיו.
כך מספר עבדאללה: "האנשים חיפשו את העצים הגדולים ואז באו ואמרו שמישהו מהקדושים קבור תחת העצים האלו אך זה שקר. הסיבה היא מעשית. האנשים גרו בקיץ באוהלים ובחורף במערות ואת כלי העבודה היו מאחסנים כל הקיץ מתחת לעצים. האנשים האמינו שמי שייגע בעצים האלו יבוא הקדוש
כאשר הייתי ילד פחדתי מאוד מהעצים האלה. כבר כמה קילומטרים לפני העץ היו קוראים פסוקים מהקוראן. כאשר עברנו ליד העץ בלילה היינו רצים מתוך פחד. מתחת לעץ היו גלי אבנים ושם הטמינו חפצים למשמרת כמו כלים לטחינת הקפה מאחר ולא היה מקום לאחסנם. הבדואים המציאו את הסיפורים על הקדושים מתוך מטרה למצוא מקום מוגן לרכוש וזה עבד".
בכמה מקרים מספר דפני עצים מקודשים נולדו ממש לנגד עיניו תוך כדי העבודה על הספר. "מתברר שקדושה מסוגלת לדלג מעץ לעץ" הוא מחייך. "לפעמים כשעץ מקודש נשרף אחרי כמה זמן הבדים וסממני הפולחן עוברים לעץ שנמצא לא רחוק ממנו. יש מקומות שבהם הקדושה זלגה במורד המדרון והתקרבה אל הכביש. היום החבר'ה יותר עצלנים וכבר לא מתלהבים לטפס".
דפני ושותפו למסע בעקבות העצים המקודשים שי לוי דוקטורנט באוניברסיטת חיפה שגם צילם את התמונות לספר החליטו לעשות ניסוי ולהשיק עץ מקודש משל עצמם. התברר שזה לא כל כך פשוט: "תלינו סמרטוטים ובדים צבעוניים על חרוב ענק ליד חורשת ה-40 בכרמל "משחזר דפני את הקריירה הקצרה שלו בתור כהן דת. "עקבנו אחריו בעניין ורצינו לראות אם אנשים יתחילו להתייחס אליו כאל עץ מקודש אלא שכמה זמן אחר כך מישהו עשה קומזיץ ליד העץ והוא נשרף. בחורף שלאחר מכן הייתה סופה והעץ קרס סופית. הגענו למסקנה ששמנו יותר מדי בדים וכך העמסנו יותר מדי צרות על העץ המסכן. הוא לא החזיק מעמד תחת הצרות שלנו והתמוטט".
יום ארוך של נסיעות ברחבי הגליל במהלכו ביקרנו אצל כמה מגיבורי הספר מגלה שמצבם של העצים המקודשים אינו אחיד. האלון הענק שבלב הכפר ג'ת למשל שמכונה "עץ אדוננו אבו ערוס" הוכרז רשמית כאתר קדוש שתיחזוקו - כולל שילוט ריצוף משיש מהודר תאורה לילית מחמיאה ואפילו גינון מקצועי וטיפול במזיקים - ממומן על ידי מוסדות הדת המוסלמיים. רוב העצים האחרים לא זוכים לכבוד הזה.
עץ השיזף המקודש שבכפר מזרעה למשל ניצב בלב תפאורה לגמרי לא רוחנית: הוא מתנשא מתוך חצר צפופה ודלה שבמרכזה בית מלאכה קטן שורשיו נטועים בבטון וסביבו חגות התרנגולות של השכנים. צעירי הכפר היו זקוקים ליותר מתזכורת אחת כדי לכוון אותנו למקום הנכון.
עגום מכולם כנראה מעמדה של השיקמה המקודשת שניצבת על אי תנועה בלב נהריה אות ועדות לכפר הערבי שהיה כאן עד 1948. אולי בגלל הפוליטיקה אולי בגלל השנים העץ איבד את הקדושה ומסביב לשיקמה הזו קשה לאתר סימנים לפעילות פולחנית טרייה.
בעצים הפעילים יותר אביזרי הפולחן חוזרים על עצמם: כמעט בכולם ניתן להבחין במסמרים שתקועים באחד הענפים (נגד עין הרע) עלי מרווה (לריצוי העין הרעה) סימני לקיחת פיסות קטנות שהוסרו מקליפת העץ ונלקחו כקמיע וכמובן הבדים המתנפנפים בדרך כלל בגווני טורקיז וירוק. "סביב העצים האלה נוצרו הרבה אגדות" אומר דפני "למשל שהיו תוכניות לסלול כביש על המקום שבו עומד העץ אבל בכל פעם שהדחפורים התקרבו הם נתקעו או התהפכו עד שנאלצו להזיז את התוואי".
הקדושה מתחלקת בין שלל סוגי העצים: אלונים אלות חרובים - כולם משתתפים בחגיגה אם כי באשר לחרובים מדובר בהפתעה. "במסורת המוסלמית החרוב נחשב מקולל" אומר דפני. "מאמינים שיש בו שדים ורוחות ושאם תישן מתחתיו יהיו לך חלומות בלהה".
העץ הקשיש ביותר בין המקודשים הוא כנראה האלון הגדול בג'ת שגילו מוערך ב-600 שנה . קשה להאמין אבל העץ הזה עומד כאן על צלע הר במערב הגליל בערך משנת 1500 כשהטורקים שלטו בארץ ישראל והיהודים שגורשו מספרד התחילו להגיע. הוא ראה את נפוליאון בא והולך את האימפריה העותמאנית נופלת את הכיבוש הבריטי ואת הקמתה של מדינת ישראל. קדוש או לא צריך להודות שדי בביוגרפיה המרשימה הזו כדי שניתן לו קצת כבוד.
aviv67@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם