ראשי » סגנון » תיירות » תיירות בארץ

זוכרים אותם: טיול שבת למשלט חוליקאת

טיול לשבת. והפעם: חוליקאת או 138.5. שני שמות לגבעה שלווה, המחזירה אותנו לקרבות הדמים של מלחמת השחרור

בין הגבעות הקרחות בולטת גבעה 138.5. למתבונן מרחוק נדמית הגבעה כראשו של פלמ"חניק נאה בלורית. חלקה העליון מעוטר בעצי ברוש מחודדי צמרת, אורנים ומגדל של שומר היערות. נראה כאילו שעוד רגע הגבעה תנער בשובבות תלתל סורר שנח לאותו פלמ"חניק על עיניו.
 

ואמנם, גבעה 138.5 גבוהה משאר אחיותיה הקרחות, אשר מנסות להתרומם על קצות האצבעות כדי לטפס ולהשתוות עם הגבוהה מכולן. גבעת הכורכר היפה ומעוטרת העצים נמצאת לא רחוק מכביש מס' 232 (בין צומת גבעתי לשדרות). תמירותה מעידה שזו הגבעה השולטת באזור, כל היתר מסביבה בקושי מגרדים את גבול 128.2 המטרים. אגב, השם המשונה מציין את הגבוה כפי שמופיע במפות הטופוגרפיות, אבל השם הנוסף שלה הוא משלט חוליקאת.

וזה מחזיר אותנו למלחמת העצמאות: הדרך לנגב עברה דרך ארבעה כפרים ערבים, בהם הכפר חוליקאת, שתושביהם התנכלו פעם אחר פעם לשיירות היורדות דרומה. במאי 1948 נכבשו הכפרים, תושביהם נמלטו והכפר חולקיאת הפך להיות משלט של ההגנה.

לא עבר חודש והצבא המצרי, על גדודיו וחטיבותיו, כבש את הגבעות סביב הכפר חוליקאת כדי לחסום את דרכי ההספקה לנגב, ואחר "לשטוף" את מישור החוף הדרומי, בדרך לכיבוש תל אביב. באותם הימים היו רק שני נתיבים אל הנגב - כביש החוף שהוביל ממ'גדל (אשקלון) לעזה, וכביש 232. המצרים החזיקו חיילים רבים במוצבי חוליקאת וחסמו שוב את הדרך לנגב.
 

בלילה אפל של אוקטובר הסתערו לוחמי חטיבת גבעתי על המתחם המבוצר בחוליקאת, כדי לשחרר את טבעת החנק שהושמה על על ישובי הנגב. הלחימה היתה עזה, הצבא המצרי גילה התנגדות וחטיבת גבעתי ספגה אבידות רבות.

עם כיבוש מוצבי חוליקאת הדרומיים במשלט 123.2 בידי אחד מגדודי החטיבה, נשברה התנגדות האויב. הפלוגה שתקפה את גבעה 138.5 כבר נתקלה בהתנגדות קלה. בשחר ה-20 לאוקטובר כל מתחם חוליקאת היה בידי חטיבת גבעתי. 30 מחיילי החטיבה נפלו בלחימה והדרך דרומה לנגב נפרצה.

כיום נעלמו מגבעה התמימה שרידי הקרב, אך נותרו שלטי האבן עליה הם הונצחו

סיפורי הקרבות ושמות החללים. הגבעה מוקפת עצי ברוש זקופים ומחודדים ועץ שיטה הזוהר בירוק מיוחד.

מהמגדל הגבוה של קק"ל יורד שומר היערות, עדל, המטפח את הסביבה וזועם על מטיילים שערכו במקום מדורה. כאן תמצאו תצפית נאה על האזור, כולל על שאר הגבעות שהיו חלק ממתחם חוליקאת.

במשך כל שעות היום נושבת כאן רוח נעימה, אפילו בימי חמסין. במקום שולחנות פיקניק, מים זורמים ושלווה נעימה. מי שפוקד את המקום, בטרם ישב לנפוש, ראוי שיקרא את סיפור הקרב ויתייחד עם שמות החללים. השלווה הרגועה של היום היא בזכות אותם לוחמים.

איך מגיעים: נוסעים מזרחה על כביש 35 (צומת ברכיה-קריית גת) עד צומת גבעתי ופונים דרומה לכביש .232 אחרי כשמונה ק"מ, מצד ימין, שלט המפנה לחולקיאת. דרך עפר מסודרת מוליכה עד לגבעה 138.5.

בדרך: על הכביש, מצפון לחוליקאת, שתי אנדרטאות: האחת מרשימה בגודלה ומטופחת, לזכרם של חללי גדוד 52 של גבעתי. צפונה ממנה אנדרטה נוספת, ממערב לכביש, לזכרם של חללי גדוד 54 של גבעתי. באנדרטה זו יש כתבות על קיר האבן: "ההלך - ברדתך לנגב זכור אותנו." אנו נזכור וננצור את זכרם של הנופלים.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...