בין ידידים: סיור בעוספיא
בכפר הדרוזי עוספיא שעל הכרמל, פונים אל הלב שלכם דרך המוזיקה ודרך הבטן. הילה ציאון יצאה לסיור מודרך בעיר העתיקה של עוספיא וטעמה מארוחה דרוזית שלא נגמרת. דו קיום מתחיל שם
הימים הם ימי מאורעות תרפ"ט. ארבעה תושבי עוספיא בני העדה הדרוזית פונים לאבא חושי, מי שהיה לימים ראש עיריית חיפה השני, ומבקשים את עזרתו. בני העדה סיפרו כי הם סובלים מידם הקשה של אנשי הכנופיות הערביות, וחושי מצידו סיכם עם הקבוצה על שיתוף פעולה עם אנשי ההגנה נגד הכנופויות. בין הלוחמים הדרוזים לאנשי ההגנה נכרתה ברית אחים: הדרוזים סיפקו מידע מודיעיני ואילו ההגנה סיפקה להם תחמושת. את אבא חושי כינו בני העדה "אל ראיס" - המנהיג - ושנים רבות לאחר מכן הוא פעל להידוק הקשרים עם הדרוזים בישראל וגם מחוצה לה.
בשלב מסוים הזדקק גם אבא חושי לעזרה. חושי נאלץ להימלט מהבריטים והגיע לביתו של מוכתר הכפר, השייח' לביב. לביב אירח את חושי כשלושה חודשים, וכשהגיעו הבריטים לחפש אותו, הלביש אותו בבגדי אישה ומיקם אותו במטבח עם הנשים. שלושה חודשים התחבא חושי בביתו של השייח', ובסופו של דבר הוברח ממנו באותם בגדי אישה דרך שביל המעפילים לקיבוץ יגור הנמצא בתחתית ההר.
אם בוחרים להגיע לעוספיא דרך דליית אל כרמל, אי אפשר שלא לשים לב ליערות הסבוכים מצדי הדרך ולנוף המרהיב שמשתקף מכל צד. רק בדרך חזרה, כשחולפים על פני קיבוץ בית אורן, מבינים את מימדי האסון. העלייה לכפר רצופה, חוץ מהרבה ירוק, גם בלא מעט בתי מלאכה ורק כשנכנסים לכביש הראשי (והיחיד) של הכפר מבחינים במסעדות ובמאפיות המקשטות את הרחוב.
אבי שלמה, מנכ"ל חברת "עמים וטעמים", פוגש אותנו ברחוב הראשי. גבר תמיר עם חיוך גדול על פניו, שנטש את הבועה התל אביבית כדי לאחד לבבות בצפון. באמצעות החברה שהוא מנהל, הוא מארח מאות
את הסיור אנחנו בוחרים להתחיל דווקא באורחן "אל מנזול" ("מרכז" בדרוזית). מקום קטן ורומנטי, הממוקם ממש באמצע הכביש הראשי של הכפר, שאותו מנהלים בשקט ובנועם ג'יהאד וריא קבלאן. למבקרים מצפה אירוח דרוזי אותנטי לצד פינוקי הצימר הרגילים: מצד אחד חדר האוכל מעוצב כ"מדפה" - החדר המרכזי שבו נוהגים בני העדה הדרוזית לסעוד את ליבם, ללא שולחן מרכזי אלא עם שטיחים על
משם המשכנו לסיור מודרך בעיר העתיקה של עוספיא. החברה מציעה 25 מדריכים, שמובילים את המטיילים בין סמטאות צרות וצבעוניות, בתי בד, כנסיה ביזנטית עתיקה וריח משכר של פיתות חמות שנשות הכפר אופות במקום.
במקום גם בית עלמין צבאי של חיילי הכפר הדרוזים שנפלו בעת מילוי תפקידם שמזכיר למבקרים את הברית החזקה בין הדרוזים לבין היהודים. מי שמעוניין יכול להצטרף לסיור של ד"ר ג'אבר פילוסוף בבית העלמין האזרחי, שם הוא מספר על גלגול נשמות ועל כך שהדרוזים מאמינים כי כל אדם חוזר אחרי מותו כחי, כצומח וכדומם.
עוספיא מציגה דו-קיום מוחלט: דרוזים, נוצרים, יהודים ואפילו אנשי קבוצת הארי קרישנה מתגוררים בכפר הקטן הזה. כשאנחנו מטיילים בינות לסמטאות, מחייכים אלינו בני המקום, רובם דתיים אך חלקם חילונים המתגוררים בעיר העתיקה.
את הסיור אנחנו מתחילים בבית התפילה המקומי "החילווה", שאליו יכולים להיכנס רק אלה שחובשים את התרבוש הלבן המסורתי. בית התפילה הזה נראה בית לכל דבר, והסיבה לכך היא שהדרוזים היו דת נרדפת ולא היו יכולים להרשות לעצמם להיתפס בזמן תפילה. בניגוד לבתי הכנסת ולכנסיות שבהן ניתן לבקר בחגים, כף רגלו של חילוני לא תדרוך בחילווה. כמו בבתי הכנסת, גם כאן אפשר למצוא פרגוד המפריד בין נשים לגברים, אך כאן אישה יכולה גם לנהל את בית התפילה.
ממש בצמוד לחילווה אנחנו נחשפים לפסיפס עתיק ולכדי מטבעות זהב מהתקופה הרומית, עוד מימי היישוב היהודי חוסייפה. שלמה מספר כי את הפסיפס הפכו הדרוזים ללוגו בצורת מתומן, כדי להמחיש את הברית הנצחית בין היהודים לדרוזים. לא רחוק משם אנחנו יורדים במדרגות המובילות אותנו למערה חשוכה שבמרכזה אבן ריחיים רחבת מימדים. כאן היה בית הבד העתיק ששוחזר עבור התיירים, וכאן ריכלו נשות הכפר בעודן מכינות את שמן הזית – ומכאן המושג "סיפורי בדים".
רגע לפני שאנחנו פונים לאחת המשפחות המארחות כדי ליהנות מארוחת צהריים, אנחנו מגיעים למרכז המבקרים למורשת הדרוזית. מי שמגיע לביקור כאן יכול לראות את השחזור האמנותי של חיי היומיום של התושבים בעבר, ולשמוע הסברים על העדה ועל מעמדה של האישה הדרוזית (04-8391025, 054-4665617).
מכאן הדרך לארוחה סלולה. כדאי לדעת: בחברת עמים וטעמים מגישים ארוחה כשרה, ואם לא די בכך, יש תעודת כשרות ומשגיח כשרות.
זכרו שכמנהג הדרוזים, ברגע שאתם מתחילים לאכול – עד שלא תגידו "די!" תמשיכו לקבל מנות עמוסות בכל טוב. ומי שרוצה להוסיף קצת פלפל לחוויה, יכול להזמין מבעוד מועד מופע פלוקלור. כך, בסיום הארוחה עם הקפה, התה והבקלאוות, ייכנסו אמנים תושבי הכפר וילמדו אתכם לתוף על דרבוקות ואפילו לפזז בצעדי הדבקה המסורתיים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם