ראשי » סגנון » תיירות » תיירות בארץ

ירושלים של בסטה: לחוות את ירושלים האותנטית בשוק מחנה יהודה

בשוק מחנה יהודה הצבעוני והשוקק חיים, השוק הכי ירושלמי שיש, תמצאו סירים מלאי כל טוב על גבי פתיליות, סוחרים ממולחים ופינות קסומות. מסלול טיול אותנטי בירושלים באדיבות אתר "טיולי"

שוק מחנה יהודה בנוי משני רחובות עיקריים: רחוב מחנה יהודה והרחוב המקביל לו, רחוב עץ החיים.

רחוב מחנה יהודה הוא רחוב ללא קירוי, המכונה 'השוק הפתוח', ואילו רחוב עץ החיים

הוא החלק המקורה של השוק. את שני הרחובות מחברים הרחובות הצרים: התפוח, האפרסק, השזיף, השקד והתות. בצדו הדרומי נתחם השוק על ידי רחוב אגריפס, ומצפון על ידי רחוב יפו.

איך מגיעים?

למגיעים מהכניסה הראשית של ירושלים: ממשיכים ישר בשדרות בן צבי. כשמגיעים למזלג פונים שמאלה לרחוב הרש שמואל ברוך, שמתחלף לרחוב אגריפס הנמצא בשולי השוק.

ניתן לחנות בתשלום בחניון 'מרכז כלל' ברחוב יפו, חניון 'שוקניון' ברחוב אגריפס, או בחינם בחניון בית החייל בשדרות בן צבי (מצריך מעט הליכה רגלית).

תחילתו של השוק בשנים שבהן הוקמו הנחלאות. השכונות הראשונות שקמו הן 'אבן ישראל' ו'משכנות ישראל' (1875) ואחר כך שכונת 'בית יעקב' (1877), שכונת 'אוהל משה' ושכונת 'מזכרת משה' (1882), שכונת 'סוכת שלום' ושכונת 'מחנה יהודה' (1888) שעל שמה נקרא השוק.
 

בעקבותיהן הגיעו רוכלים ערביים מהכפרים הסמוכים, ומכרו את תוצרתם החקלאית, על אם הדרך.

עיקר השוק היה בנוי מדוכני עץ ארעיים, סככות מאולתרות, ובעיקר רוכלים שהניחו את מרכולתם על האדמה. השוק שירת את תושבי השכונות החדשות וחסך להם את הדרך הארוכה לשווקי העיר העתיקה. אופיו היה של שוק מאולתר אך ניתן היה להשיג בו מוצרים טריים כמו ירקות, פירות, שמן זית, תרנגולות ועוד.

במשך הזמן תפס השוק מקום מרכזי בנוף ובהוויה הירושלמית (בעיקר לאחר ימי פרעות, היהודים נטשו את שווקי העיר העתיקה, והחלו לפקוד את שוק מחנה יהודה בקביעות), והפך להיות לב ליבה של ירושלים.

בשנות ה-80 היה מצב השוק עגום מאוד. הוא היה מלוכלך ומוזנח, דוכנים זמניים חזרו להופיע (מה שיצר מתיחות רבה בין בעלי החנויות הנאלצים לשלם שכירות לבין בעלי הדוכנים), תנאי התברואה היו ירודים והתשתיות בו היו על סף התמוטטות וקריסה.

טדי קולק, ראש עיריית ירושלים באותן שנים, היה הראשון שהחל בתכנית שיקום השוק, באמצעות קרן ירושלים. הוקם ועד הסוחרים, שהיה שותף מלא לשיקום השוק. השיקום היה ארוך וקשה וכלל שיפוץ פיזי של התשתיות, שיפוץ הדוכנים, קירוי השוק, ריצוף, צנרת, חשמל ועוד.

לאחר השיפוץ המבורך, הפך השוק למקום נעים ומזמין פנים וגם בסיורינו נוכל להתרשם מיופיו של השוק ומהניקיון השורר בו.

כיום, פחות מ-10% מתושבי ירושלים עושים קניות על בסיס קבוע בשוק, ובכל זאת הירושלמים שמכורים לשוק, קונים שם לא בגלל המחיר (הלא כל כך זול כמו שנהוג לחשוב), אלא בעיקר בגלל הטריות, ובזכות כל חווית השוק שאהובה עליהם במיוחד.

את הסיור בשוק נתחיל ברחוב אגריפס לכיוון רחוב עץ החיים, חלקו המקורה של השוק. נפנה שמאלה ברחוב השקד, ומיד שמאלה לרחוב האגוז.

כשנכנס לרחוב נבחין בחנויות שונות ומגוונות, שלא ממש אופייניות לשוק מסוג זה. מימין נראה חנות תכשיטים מעוצבת  ומולה חנות בגדי מעצבים בשם 'האגוז 30', הראשונה מסוג זה שנפתחה בשוק. בשנים האחרונות עוברת על השוק מעין מתיחת פנים מחוצפת ונועזת ששוברת את הכללים. בעלי הבאסטות בשוק לא העלו על דעתן שיצוצו לידם חנויות מסוג זה.
 

בהמשך, מצד שמאל, נראה את בית הכנסת ובית המדרש 'בית זבול'. בעבר הייתה זו חנות שהוסבה לבית כנסת לטובת סוחרי השוק. בעל החנות, זבולון אמדדי, החליט לתרום את החנות לטובת הקמת בית כנסת במקום.

בהמשך מצד שמאל, נגיע לחנותו הקסומה של עוזי אלי, תימני מרשים, שאצלו תוכלו לשתות מבחר מיצי בריאות מעולים שהוא מכין בעצמו כמו מיץ פסיפלורה, אתרוג-אשכולית, נבט חיטה, פירות יער ואפילו גת, ועוד.

בנוסף, אלי מייצר שלל תרסיסי בריאות לכל צרה (החל מזוגיות ואהבה ועד לבעיות בעבודה), המבוסס על מתכונים קדומים של הוריו שעלו מתימן, מהם למד את המקצוע. בסמוך לחנותו של עוזי אלי, נוכל לעשות עצירה ולנוח באספרסו בר בשם 'ג'אדי קפה', לשתות קפה הפוך וליהנות ממאפה הבית.
  
לאחר מנוחה קצרה נצא מרחוב התות לרחוב מחנה יהודה, הלוא הוא הרחוב הראשי של השוק, ונפנה ימינה ברחוב השקד.

בימי המנדט בירושלים, החלו בעיות בין הסוחרים לבין השלטון הבריטי ובין הסוחרים בעלי החנויות לבין הרוכלים שהמשיכו למכור את מרכולתם בדוכנים ארעיים ובחוסר סדר. בעלי החנויות התמרמרו על כך שבעוד הם נאלצים לשלם עבור בגין הבנייה, נהנים הרוכלים מפרנסה ללא תשלום שכר דירה, מסים וחוקי משרד הבריאות הקפדניים. ומהצד השני התמרמרו גם הרוכלים, על היחס הנוקשה שהפגינו כלפיהם השלטונות והשוטרים הבריטיים.

בעקבות זאת החלה התארגנות נוספת של סוחרים שרכשו קרקע ובנו עליה חנויות, באמצעות בנק הלוואה וחסכון, שהעניק הלוואות בתנאים נוחים לבניית החנויות, ובלבד שקטע זה יקרא שוק הלוואה וחסכון.

ניתן לראות עד היום את השלט המכריז כי זהו שוק "הלוואה וחסכון", בבית מס' 1 ברחוב השקד.

באותו מקום נמצאים השירותים הציבוריים הראשונים שנבנו בירושלים. עיריית ירושליים דרשה בזמנו שהסוחרים יבנו שירותים ציבוריים במקום. הסוחרים סרבו בטענה שזהו תפקיד העירייה לדאוג לכך, לאחר דיונים רבים הושגה פשרה - בעלי החנויות יתרמו חנות אחת לצורך כך, והעירייה היא זו שתקים את השירותים.

נשוב לרחוב מחנה יהודה, נלך בו עוד קצת עד שנפנה ימינה ברחוב השזיף. גם ברחוב נוכל להתרשם מהשינויים שחלים בשוק. במרכז הרחוב, סמוך לחנות תבלינים אתיופית, פתח אחד הסוחרים את בית הקפה הראשון בשוק, הקרוי על שמו  ("מזרחי"), וידוע גם בשם הכל לאופה וגם קפה. כשמזרחי פתח את בית הקפה, פיקפקו רבים מהסוחרים בסיכוייו להתקיים, אך להפתעת כולם, בית הקפה לא רק ששרד, אלא הביא לתנופה מרעננת של כל השוק, ובעקבותיו הגיעו רבים.

ממול לבית הקפה של מזרחי נמצא מקום מעניין נוסף, 'מאזיתים', שם ניתן למצוא יינות בוטיק, דגים, גבינות ממלחבות גורמה ברחבי הארץ ומעדנים נוספים. בעלי המקום הם איציק סנאנס, עובד היייטק לשעבר ואחיו שעבד כגרפיקאי בארה"ב, שהחליטו להגשים חלום ולפתוח את הפינה הקסומה הזו באמצע השוק.

לאחר שנטעם ממעדני המקום נמשיך אל רחוב עץ החיים, נפנה בו שמאלה עד שנגיע אל הפניה ימינה לרחוב בנאי, רחוב האגס לשעבר. מיד בכניסה לרחוב, קצת אחרי חנות הירקות, על גבי סורג כחול נראה את הכיתוב: 'תרפג מאיר אליהו בנא'. (זאת לא טעות, שם המשפחה היה בעבר בנא ואחכ השתנה לבנאי).

בית זה היה ביתם של המשפחה המפורסמת  שאת צאצאיה המוכשרים מכירים כולם. כאן מעל חנות הירקות היה ביתם של מאיר ובכורה - מלכה בנאי ושמונת ילדיהם: שמואל, יעקב (אביו של אהוד בנאי הזמר, ששר שיר על רחוב האגס 1), עליזה, אברהם, יצחק (שופט בימש השלום בבאר שבע, אביהם של אורנה, מאיר ואביתר), יוסי בנאי (אביו של יובל בנאי), חיים בנאי (ידוע יותר כאלברט פירות), וגבריאל בנאי (גברי מהגשש, אביו של אורי בנאי ששיחק בדרמת הטלוויזיה פלורנטין).

שם הרחוב השתנה, והפך להיות מרחוב האגס, לרחוב אליהו יעקב בנאי, על שם הסבא, אביו של מאיר, שהיה ממייסדי השוק.

גם מספור הרחוב השתנה, והיום רחוב האגס 1 הוא למעשה רחוב בנאי 13. דרך רחוב בנאי נצא חזרה לרחוב מחנה יהודה, נפנה ימינה לכיוון רחוב יפו, ובסמטה קטנה נפנה שמאלה לכיוון השוק העירקי.

חלק זה של השוק נקרא בעבר שוק ב'. בהמשך התקבצו בו סוחרים יוצאי עירק, ומכאן שמו. החלק זה הוא הראשון שעבר שיקום, וקיימות כאן כיום כ- 60 חנויות.

השוק העירקי ססגוני, אינטימי ויפה ונעים מאד להסתובב בו. בשוק העירקי נתקדם לכיוון המדרגות היורדות מטה. לשמאלן, נמצאת מסעדת עזורא המפורסמת, בה ניתן ליהנות מאוכל מקומי מצוין המבושל על פתיליות. נרד במדרגות ונגיע לרחבת החמארות, הלוא הם בתי קפה בהם יושבים (בעיקר גברים..), משחקים שש- בש וקלפים, שותים קפה ומשוחחים על ענייני היום.

נחצה את הרחבה נרד במדרגות דרומה אל הרחוב, שם נמצאת "מסעדת רחמו", מוסד ירושלמי ותיק, המתגאה בהכנת חומוס ירושלמי אותנטי לפי המתכון הסודי של אמא. אצל רחמו אוכלים מרק קובה חמוסטה, קובה סלק, אורז עם שעועית, וכמובן חומוס, והכל על גבי פתיליות.

מרחמו נמשיך אל רחוב אגריפס, נפנה בו ימינה. כאן שוכנות כמה מהמסעדות הירושלמיות הוותיקות, כמו סטקיית חצות (המסעדה שהמציאה את ה'מעורב הירושלמי'), סטקיית סימה, ובסופו מסעדת אמא המגישה אוכל כורדי.

לסיום, נעבור את סטקיית סימה, ונסתכל על קיר הבניין, אז יתגלה לעניינו ציור קיר מרהיב ביופיו. הציור נעשה על ידי קבוצת אומנים מצרפת המתמחה בציורי קיר, והוא חלק מפרויקט שכולל 8 ציורים ברחבי ירושלים. בציור זה מופיעות דמויות שונות מהשוק, וגם סוחרים אמיתיים שמצאו את עצמם מונצחים על הקיר.


לפרטים ומידע נוסף על המסלול, אתרים מומלצים באזור ועוד: באתר "טיולי".

שרית פרי היא מורת דרך המתמחה בטיולים בירושלים. המסלול באדיבות אתר "טיולי".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...