בריטניה בירושלים: סיור בעקבות המנדט בירושלים
בתקופת המנדט נבנו בירושלים לא מעט מבנים ששינו אותה ללא הכר. לכבוד פסטיבל הסיורים בירושלים שעורך מכון בן צבי, קבלו מסלול טיול הסטורי בירושלים של האנגלים
המסלול יעבור בתחנות ומבנים שנבנו בעת הכיבוש הבריטי ושינו את תשתית העיר ללא הכר: הכנסייה הסקוטית, מלון המלך דוד, ימק"א והמכון האפיפיורי.
(1) הכנסייה הסקוטית "סנט אנדרוז", רחוב רמז
האם ניתן לשלב את מסורת הבנייה המונומנטלית המיובאת מן האיים הבריטיים עם מסורת הבנייה המזרחית, הירושלמית, מדורי דורות? האדריכל קליפורד הולידיי ועמיתיו הירושלמים דן בן-דור וזולטן הרמט סברו שהדבר אפשרי. הכנסייה הסקוטית, פרי תרומתם, עומדת כהישג מרשים שהגשים את השילוב הזה.
כנסיית "סנט אנדרוז" הוקמה בשנים 1930-1927 על-ידי הפלג הסקוטי של הכנסייה האנגליקנית, לזכר החיילים הסקוטים שנפלו במערכה על ארץ-ישראל וירושלים במלחמת-העולם הראשונה. המִתחם כולל בית-הארחה באגפו הצפוני וכנסייה באגפו הדרומי. אם תביטו במבנה, תוכלו להתרשם מן הפשטות והצניעות הפרוטסטנטית השורה עליו.
הבניין מורכב ממספר "גושים מלבניים שבורים", המתחברים למכלול אחד הנצמד אל הטופוגרפיה הסלעית, ומשלב מוטיבים מזרחיים ומערביים - כמו המגדל הרבוע, הכיפות, ארקדת הקשתות, החלונות המעוצבים ואריחי הקרמיקה הארמנית המשמשים לקישוט פנימי וחיצוני. המתכננים בחרו אבן רכה, שתתכסה תוך זמן קצר במעטה חזזיות ותשווה לבניין אופי עתיק.
נטפס במעלה גרם המדרגות המוביל אל פתח הכנסייה. לצד הפתח קבועה טבלת-זיכרון, עליה מצוין מועד
הפשטות שמצאנו בחוץ, הנחתה את המתכננים גם בעיצוב הפנים של הכנסייה. בכותלי המבנה הנקיים מעיטורים, משולבים חלונות עגולים וחלונות קמורים, המשובצים זכוכית צבעונית בדגמים גיאומטריים האופייניים לסגנון האר-דקו בסוף שנות העשרים. אור השמש המסתנן דרך הזגוגיות הכחולות, צובע את חלל הכנסייה ומעניק לו נופך שמיימי.
למרגלות הכנסייה הסקוטית מצוי אתר קבורה מימי בית ראשון. באחד מן הקברים נתגלו לוחיות כסף ועליהן חרוטה ברכת הכוהנים הידוע לנו מן המקרא.
בדרכנו מכאן אל התחנה השנייה נחלוף על-פני "מזרקת האריות", שהוענקה לירושלים בשנת 1989 על ידי הקנצלר הגרמני הלמוט קוהל לירושלים. המזרקה עוצבה בידי האמן גרנות רומפף. האריות המסמלים את ירושלים, משתעשעים מסביב ל"עץ החיים", שממנו זורמים המים, ומעל לכול מרחפת "יונת השלום". ניצני "עץ החיים" מסמלים את השורש האחדותי של שלוש הדתות. המזרקה מושכת קהל מבקרים רב ומהווה מקום מפגש לבני העדות והדתות השונות שבעיר.
מלון "המלך דוד", רחוב המלך דוד 23
בבוקרו של יום קיץ מהביל, ב-22 ביולי 1946 התקבל צלצול טלפון במשרדי "בית הממשלה" הבריטית במלון "המלך דוד". המטלפנת האלמונית, חברת ארגון האצ"ל, הזהירה, כי מטען גדול של חומר-נפץ עומד להחריב את מבנה המלון, ודרשה לפנות מיד את שוכניו. את האזהרה, שהועברה במקביל גם לקונסוליה הצרפתית הסמוכה ולמערכת העיתון "פלסטיין פוסט", קיבלו האנגלים בחוסר אמון ובזלזול.
דקות אחדות אחר-כך גבתה ההתעלמות מההודעה את מחיר הדמים הנורא: 91 בני-אדם – בריטים, יהודים וערבים – מצאו את מותם בין עיי המפולת. 150 ק"ג חומר-נפץ, שהוחדרו למרתף המלון בכדי-חלב, החריבו את אגפו הדרומי, ובכך נפתח שלב נוסף במאבק הצבאי בשלטון הבריטי.
בעקבות הפיצוץ הכריזו הבריטים על אזורים שונים בעיר כעל אזורי ביטחון, שאליהם לא ניתנה עוד גישה חופשית, ויצרו באמצעותם מעין חגורת-חיץ בין מערב העיר לבין מזרחה. מציאות זו התקיימה עד לפינוי הסופי של הבריטים מן העיר (ובמידה רבה עד למלחמת ששת הימים).
ראשיתו של המלון בימים שלווים יותר, בשלהי שנות העשרים, כאשר נציגי חברת "מלונות ארץ-ישראל" רכשו 18 דונם קרקע מן הפטריארכיה היוונית-אורתודוכסית. המבנה המקורי, שהיו בו רק 6 קומות, הוקם בשנים 1931-1929. זהו בניין מסיבי, ישר-זוויות, והקישוט היחיד בפניו החיצוניים הוא מעקה הגג המשונן. המתכננים הדגישו את הכניסה באמצעות מבנה חד-קומתי פתוח, המזמין אותנו להיכנס פנימה.
דומה שהעיצוב הפנימי המהודר, אשר כמעט שלא נשתנה עד היום, נועד לפצות על הפשטות החיצונית. מוטיבים מתרבויות קדומות (כמו התרבות האשורית, החיתית והפניקית) דרים בכפיפה אחת לצד אלמנטים מוסלמיים-ערביים.
באולם הכניסה ניצבים עמודים דמויי תמר, בעלי כותרות מסולסלות, מעל המשקופים – רימונים מסוגננים המתפקעים מעסיס. בתקרות תוכלו להבחין בעבודות סטוקוֹ ושילובי צבעים. כל אלו משרים אווירה מיוחדת של ארמון מזרחי מפואר, אך מאופק. המלון משמש כיום גם מקום אירוח ממלכתי למדינאים רמי-דרג מארצות זרות.
עם עזיבת הבריטים את הארץ פעלה בבניין זה, לתקופה קצרה, ועדת האו"ם למימוש תכנית החלוקה בראשות הרוזן ברנדוט. בראשית שנת 1949 חזר המבנה למלא את תפקידו כמלון יוקרתי. רק באמצע שנות השישים נבנו מחדש הריסות האגף הדרומי (שנותר חרב מאז הפיצוץ בשנת 1946), ולבניין נוספו 3 קומות. על-אף ההקפדה על שמירת הסגנון בקומות שנוספו, נפגעה הפרופורציה האדריכלית של המבנה.
ימק"א (Y.M.C.A), רחוב המלך דוד 26
כאשר החלו לבנות את בניין ימק"א, בשנת 1926, עוד לא נבנה מלון "המלך דוד" שממולו. בתום יום עבודה מפרך יכולים היו הבנאים לנוח מעמל היום ולהתענג על מראה קרני השמש האחרונות הצובעות חומת העיר העתיקה באור השקיעה. כיום, כאשר המלון כבר עומד על תלו, תצטרכו לעלות אל ראש מגדל ימק"א כדי ליהנות מאותו הנוף.
מרכז ימק"א נוסד על-ידי האגודה הבין-לאומית של הנוצרים הצעירים Young Men Christian) Association). מתוך תקווה ליצור מוקד תרבותי וחברתי, שיגשר בין יהודים, נוצרים ומוסלמים בירושלים. תקוות אלו אכן התגשמו בימי המנדט.
את המתחם תִכנן ארתור לומיס הרמון, אדריכל בעל שם, שתכנן בין השאר גם את בניין ה"אמפייר סטייט בילדינג" בניו-יורק. באגפו המרכזי, הכולל את המגדל, מצויים משרדי ההנהלה, בית-מלון, גני-ילדים וחדרים לפעילות חברתית תרבותית. באגף הצפוני הושם דגש על פיתוח רוח האדם, ובו מצוי אולם קונצרטים, כינוסים ומופעים. האגף הדרומי מוקדש לתרבות הגוף כולל בריכת-שחייה, אולם-ספורט ומגרשי-משחקים מסביבו.
שלושת אגפי המרכז רומזים לשילוש הנוצרי (האב, הבן ורוח הקודש), אך גם לסיסמתו של הארגון: אחדות השכל עם הרוח ועם הגוף. ברוח השיתוף הבין-דתי שופע המרכז סמלים ופסוקים, שמרביתם קושרים בנצרות, אם כי לא נפקד גם מקומם של מוטיבים יהודיים ומוסלמיים.
בראש האגף הצפוני מתנוססת קריאת הייחוד היהודית: "ה' אלהינו ה' אחד"; ובראש האגף הדרומי קריאת הייחוד המוסלמית: "אין אלוה מבלעדי אללה". בחצר אנו מבחינים ב-12 ברושים, ואין זה מקרי: הם רומזים ל-12 שבטי ישראל, ל-12 השליחים תלמידיו של ישו, ול-12 ממשיכיו של מחמד. המספר הסמלי הזה חוזר גם ב-12 החלונות של אולם הקונצרטים.
בחזית המגדל, מעל לכניסה הראשית, מגולף באבן תבליט בגובה של כ-5 מטרים. זו דמות מלאך, שעוצבה על-פי התיאור בחזון ישעיהו: "שרפים עומדים מעל לו, שש כנפים שש כנפים לאחד, בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף" (ישעיה ו ב). 40 העמודים המעטרים את האכסדראות מימין ומשמאל ולכניסה, מסמלים את 40 שנות הנדודים של עם ישראל במדבר, וגם את 40 הימים שבהם ניסה השטן לפתות את ישו.
נתקרב אל הכניסה הראשית. משמאלה ניצב עמוד-אבן, ועליו פסל של ראש אישה הנושאת כד-מים; זו האישה השומרונית שפגשה את ישו והכירה במשיחיותו (הבשורה על-פי יוחנן ד 42-7). הכבש שרגלו משתלשלת מעל העמוד שמימין לכניסה, רומז לישו, "שה האלהים", המקריב את עצמו עבור המאמינים.
דמויות האדם, האריה, השור והנשר המפוסלות במבואת הכניסה הן סמלי ארבעת כותבי ספרי הבשורה בברית החדשה – מתי, מרקוס לוקס ויוחנן. הם מסמלים גם את ארבעת אירועי המפתח בחיי ישו: הוא חי כאדם, הוקרב כשור, עלה השמיימה כנשר ויוחזר למלוך כארי באחרית הימים. מקור הסמלים הללו הוא בחזונו של הנביא יחזקאל (יחזקאל א). ריבוי הסמלים הופך את הבניין ל"דרשה אדריכלית" מפורטת, שמלאכת פענוחה מרתקת.
ניכנס עתה אל תוך המבנה. ברצפת המבואה מצוי העתק של ציור ירושלים ממפת מידבא מן התקופה הביזנטית. קביעת הציור כאן מבטאת את שאיפתם של מייסדי המרכז לשוב אל האידיאלים של הנצרות הקדומה. תקרת אולם המבוא מעוטרת עיטורי-עץ דמשקאיים.
נצא אל מדשאת הכניסה למנוחה קלה. בעבר שכן מערבית למבנה ימק"א אצטדיון הכדורגל של קבוצת בית"ר ירושלים. האצטדיון נהרס ועל מקומו נבנה בשנים האחרונות מתחם מגורים גדול.
המכון האפיפיורי למקרא, רחוב פול אמיל בוטה 5
במשך אלפיים שנה נם לו בשלווה החנוט המצרי בארון-קבורה עשוי מעץ, עד שהועלה לארץ-ישראל על-ידי האב הישועי אלכסיס מאלון. האב מאלון שיכן את המומיה במוזיאון הארכיאולוגי הקטן של המכון למקרא. דמותו של המצרי המת מצוירת על ארון הקבורה. פסוקים נבחרים מ"ספר המתים" המצרי מעטרים את חזה הדמות המצוירת.
מלבד המומיה, מצוי במוזיאון אוסף ממצאים מחפירות המכון בתולילת אל-ע'סול, בעבר הירדן המזרחי, ופריטים ארכיאולוגיים מגוּונים שנרכשו על-ידי המוסד.
בניין המכון, שהוקם בשנים 1927-1926 ביוזמת הוותיקן והמסדר הישועי, הוא דוגמה מובהקת של הבנייה האקלקטית בירושלים המנדטורית. משולבים בו מוטיבים מסגנון הרנסנס יחד עם מוטיבים מקומיים.
המבנה נראה למרחוק בשל מעקה הגג, הבנוי משורת עמודונים. לפינותיו המוגבהות של הגג עוצב מעקה בעל עיטור שונה.
כשתיכנסו לבניין, תמצאו את עצמכם במסדרון מרכזי ארוך, שלצדיו שורת חדרים לדיירי הבית. זהו מרכיב תכנוני של מוסדות-דת נוצריים רבים. דיירי המוסד הם לרוב סטודנטים לתיאולוגיה ואנשי דת, הלומדים מקרא, תלמוד, היסטוריה יהודית, ארכיאולוגיה מקראית ועברית. למכון ספריה עשירה, הכוללת כתבי-יד ואוסף ייחודי של מפות עתיקות של ארץ ישראל.
בטרם נשוב אל רחוב המלך דוד, נתבונן בבית מספר 5. זהו בית הקונסוליה הצרפתית שנבנה בשנת 1930 במסגרת הבנייה הממסדית הייצוגית בירושלים המנדטורית.
נרד במורד רחוב המלך דוד. מימין משתרע מתחם ה"היברוּ יוּניוֹן קוֹלג'" הכולל בתוכו ספרייה, מרכז לימודים של "התנועה ליהדות מתקדמת" (התנועה הרפורמית) ואת מוזיאון סקירבל לארכיאולוגיה.
משמאלנו, רחוב דוד בן שמעון, בנוי מרכז ארגון "גשר". בשונה מ"מזרקת האריות" ומרכז ימק"א, השואפים לקרב בין עמים ודתות, מסתפק ארגון זה במטרה "צנועה" יותר – קירוב לבבות בין נוער ישראלי – דתי וחילוני.
מערבה למרכז "גשר" עומדים בתי שכונות מחנה ישראל, שהיתה השכונה היהודית השנייה שנבנתה מחוץ לחומות.
הסיור "האנגלים באים" יתקיים במסגרת מרתון הסיורים היוקרתי של יד יצחק בן-צבי. המרתון מתקיים זו השנה ה-15, במשך שלושה ימים, שבהם יערכו מאות סיורים עם טובי המדריכים בכל רחבי העיר: סיורים ישנים וחדשים, קצרים וארוכים, רגליים וממונעים, בליווי שחקנים, באתרים נודעים ובפינות חבויות, בסמטאות העיר – לבודדים ולכל המשפחה.
לפרטים: אתר מרתון הסיורים של יד בן-צבי. או בטלפון *בן צבי (*34835).
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם