בין הבשרים: טיול קולינרי בעמק יזרעאל
יום שישי בעמק-יזרעאל. מתחילים במבשלת בירה בפאתי קיבוץ גניגר וממשיכים למסעדה בנהלל. בתפריט: על האש ובירה
"סאלארה" קוראים למבשלת הבירה בפאתי גניגר, והיא החלה לפעול ב-2008, במה שהיה עד לא מזמן המתפרה של הקיבוץ. המתפרה נסגרה, כמו הרבה דברים טובים שתמו ימיהם ואת מקומם לקחו עסקים שונים לגמרי. אם תרצו, המעבר הזה מהמתפרה למבשלת בירה מייצג את הדרך הפתלתלה שעברו הקיבוצים.
"סאלארה" נפתחת בשבע בערב בכל יום. ביום שישי נדלק הגריל הגדול כבר ב-11 בבוקר, ועליו מעלים לצלייה נתחי בשר יחד עם תפוחי אדמה שלמים בקליפתם, שסופגים את טעמיו הניגרים של הבשר. כל זה מהווה רק תוספת ליהלום האמיתי - הבירה, שאריק ואופיר מכינים במבשלה שלהם. תוסיפו לכל זה מוסיקה נפלאה ולא רועשת מדי, קצת זיתים ובייגלה, וקיבלתם את מה שחיפשתם.
אריק נשאר חבר קיבוץ והתחתן עם בת הקיבוץ. אופיר נשוי גם הוא לבת המקום, אבל חזר בתשובה וגר עם משפחתו במושב ממשית. שניהם ממליצים לנו בחום לטעום שתי בירות כהות, אחת סטאוט די מרירה שטעמה מושג באמצעות שילוב מגוון לתתים ברמות שונות של קלייה, השנייה היא בירה כהה בסגנון אנגלי, גם היא מרירה, וטעמה המיוחד מגיע בעקבות שימוש בארבעה סוגי כשות שונים (מחיר חצי כוס מהחבית 25 שקל, שליש 20 שקל).
האנגלים, כך אנחנו לומדים, מתים על הבירות הללו, והאמת שדי בצדק. טעמן מזכיר רק ברמז את הבירות הרגילות שאנחנו שותים, כך שהן מספקות את השמחה שטמונה בגילוי טעם חדש.
אחרי כחצי שעה של הסתלבטות, שכל מטרתה היא שאין לה מטרה, הגיעו הבשרים המעושנים והצרובים על הגריל. היו שם פרוסות של אנטריקוט (80 שקל ל-350 גר'), חזה אווז (50 שקל למנה גדולה), עוף שלם (60 שקל) ותפוחי האדמה.
שאנסונים צרפתיים ברקע התאימו לשילוב המנצח של בירות ובשר, ואלמלא דפקה שבת המלכה בדלת ואופיר החל לתכנן את צעדיו לקראתה, היינו שוקלים להישאר עוד. למרות שהמקום פתוח עד תשע בערב, החלטנו להפגין סולידריות יהודית, ויותר מכך: מיהרנו למסעדת "אוקטגון" כדי לסיים שם בצורה מכובדת את מה שהתחלנו ב"סאלארה".
"סאלארה", קיבוץ גניגר (ליד המכבסה), 052-8312767 (אריק), 052-3743938 (אופיר).
מבנה עץ ייחודי בצורת מתומן נושק לשדות החרושים של נהלל ולעצי הפקאן. חלונות גדולים במסעדה מאפשרים להתחבר לנוף בזמן הארוחה, ובכך משביחים אותה מאוד. "אוקטגון" הוקמה לפני למעלה מעשר שנים בהשקעה של מיליון דולר, שזה סכום נאה ביותר גם למסעדות בתל אביב, ושינתה את מפת המסעדות בעמק יזרעאל.
ההשקעה ניכרת עד היום. העיצוב של המסעדה נקי, על השולחנות ממתינים מפות צחורות, כלים נאים, פרחים, נרות - כמו שצריך. כיף גדול להגיע למסעדה כזו דווקא בכניסה לנהלל, אותו מושב מיתולוגי שהעיגול הוא סמלו המסחרי.
אנחנו בוחרים בתפריט הצהריים, שהוא מאוד משתלם. תמורת 94 שקל מקבלים תפריט מגוון ועשיר, הכולל שלוש מנות, אם כי יש מנות יקרות במיוחד שיש עליהן תוספת לא קטנה, בעיקר מנות בשריות. החלטנו להמשיך עם מגמת הבשר מ"סאמארה", ולמרות התוספת במחיר לא הצטערנו.
למנות ראשונות הזמנו חציל שרוף על האש עם טחינה גולמית ושאר תוספות. זו מנה שקשה להתחמק ממנה במרבית המסעדות בארץ, ואני אכן לא מתחמקת. היא המנה המועדפת עליי, והחציל השרוף שהוגש לנו ב"אוקטגון" היה מהטובים שאכלתי. היה ברור שמדובר בחצילים בלאדי, שאם הם לא בנמצא אין טעם להכין את המנה הזו כי היא לא עובדת עם חצילים רגילים. גם אפשר היה לשים לב שהחציל נקלה על אש פתוחה, ושכל מה שהונח עליו אחרי הקלייה היה במידה הנכונה. המנה הגיעה יחד עם הלחם שנאפה במקום, ולא היה גבול לעונג.
גם מנת רצועות הפלפל הקלוי על הגריל, בתוספת פטריות וגבינת עזים, נעמה למי שהזמינו אותה. ואז הגיע שלב המנות העיקריות. האנשים שישבו סביב השולחן היו חכמים מספיק להזמין בשר נטו, בלי רטבים שחיכו בצד ללא שימוש.
היה שם פילה מצוין ועשוי כהלכה: אדמדם בפנים ועסיסי מאוד. היה אנטרקוט, שגם הוא זכה לתשבחות (על שתי המנות יש תוספת תשלום של 40 שקל). והייתה גם סינטה, שעליה לא משלמים תוספת.
כמובן שהתפריט עשיר ומגוון יותר, אבל אנחנו נצמדנו לבשרים הללו, שהתאימו להלך רוחינו ולרצון שלנו לא להתפזר להרבה טעמים. לעתים הצמצום הוא הסוד. מהסיבה הזו ויתרנו על המנות האחרונות, שפעמים רבות מהוות תוספת מכבידה ובלתי נחוצה.
את הקפה עם הסיגריה (כן, סיגריה) כבר שתינו במרפסת העץ שמקיפה את המסעדה. רוח העמק הביאה מנוחה ליגע ומרגוע לעייף. בדיוק בשביל זה נסענו עד עמק יזרעאל.
"אוקטגון", בכניסה למושב נהלל, 04-6415333.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם