סין על קצה הצ'ופסטיק: מסע אל התרבות הסינית
רק מי שגר בסין יכול להבין לעומק את דרך המחשבה הסינית, אבל לא כולם מצליחים לשרוד את הלם התרבות. אלי פינרוב, סטודנט ישראלי שחי ולומד בעיר קונמינג בסין, צולל לתוך העולם התרבותי הזר והמוזר ומביא אליכם שלל תגליות מפתיעות
אין זה סוד שסין היא הדבר הבא. כולם מדברים עליה וכולם צמאים לידע בנוגע אליה. המדינה הענקית הזאת, אזור התעשייה הגדול ביותר העולם, ארץ מלאת ניגודים, עמים, תרבויות ושפות, עברה בעשורים האחרונים טרנספורמציה כלכלית בסדר גודל שלא נראה לפניה וממשיכה להמם את העולם עם שיעור צמיחה ממוצע של 9% בעשרים השנים האחרונות, בדרכה להפוך למעצמה הכלכלית הגדולה בעולם.
תהליך גלובלי זה של משיכה לסין לא פסח גם על ישראל וכך כמות הישראלים המגיעים לסין למטרת טיול, הוראת אנגלית, לימודי סינית, בחינת שיתופי פעולה עסקיים עם השוק הסיני או כל מטרה אחרת עולה משנה לשנה. החוגים ללימודי מזרח אסיה הופכים למבוקשים יותר ויותר, גובר העניין באומנויות הלחימה וברפואה הסינית ואפילו בחינת בגרות בסינית נערכה השנה לראשונה במספר תיכונים. אבל מה אנחנו באמת יודעים עליה?
לסין הגעתי לראשונה ב-2005. נגעתי, התלהבתי וחזרתי. אך הקדנציה השנייה שלי בסין שונה לחלוטין מזו הראשונה. בעוד שבפעם הקודמת הדגש היה על הטיול ועל החוויות, הדגש הפעם הוא על ההבנה ועל ההתעמקות. בעוד שבטיול הקודם ספגתי, נדהמתי ובעיקר לא הבנתי, ספקה לי השהייה הנוכחית תשובות לשאלות רבות ושלחה אותי למסע מרתק לתוך מעמקי התרבות והמנטליות הסינית, לתוך עולם תרבותי השונה לגמרי מזה שהורגלתי אליו.
אין דרך טובה יותר ממגורים בסין על מנת להבין לעומק את התרבות ודרך המחשבה הסינית. לא יעזור שום ספר או קורס באוניברסיטה, השהייה בסין והתקשורת הבלתי אמצעית עם המקומיים היא הדרך האולטימטיבית להבין את המתרחש בסין.
וזה בדיוק מה שעשיתי.
הכול כל כך שונה פה מהארץ. הקומוניזם, החילוניות, מדיניות הילד האחד, האוכל, התחבורה, האוויר, הכול. לכן, כאשר הגעתי לכאן היה עליי לבצע כמה התאמות בכדי להשתלב בחיי השגרה. האוכל הסיני היה כמובן הדבר הראשון שהייתי צריך להסתגל אליו.
במקום חומוס ושווארמה, מאכלי הרחוב הפופולאריים ביותר בסין הם ראשים, זנבות ואיברים שונים ומשונים של חיות, כאשר הלהיט הגדול הוא ללא ספק כפות רגליים של תרנגולות, שאפשר להגדירן כחטיף הלאומי.
הגלידות השולטות בקיוסקים הן בטעמי אפונה ותירס וכמויות האורז והנודלס שיוצא לך לצרוך מדי יום גורמת לך לחשוב שכבר אין דברים אחרים לאכול. בנוסף, אכילה במסעדות סיניות דורשת הסתגלות לפלפל החריף - "לה ג'יאו" בסינית. הצ'ילי החריף נמצא בכל מנה ולפעמים פשוט לא ניתן להימלט ממנו.
עניין מרתק נוסף הנוגע לתרבות האוכל הסינית הוא זמני האוכל. בסין יש זמני אוכל קבועים: 12:00-13:00 לארוחת הצהריים ו-18:00-19:00 לארוחת הערב. בשעה 12:00 ובשעה 18:00 בדיוק, גם אם היפנים יגיחו מהים הצהוב ויתקפו את גבולות המדינה, הסיניים יתייצבו כמו שעון שוויצרי לשעת האוכל,
עוד דבר שונה לחלוטין מהארץ הוא הכמות האדירה של האנשים. התופעה הזו בולטת בכל מקום. בין אם זה באוטובוסים, שנסיעה בהם בשעות העומס שקולה לסכנת מוות מפאת הימחצות, בין אם זה בבתי העסק שמעסיקים לרוב פי שלושה יותר עובדים מהכמות הנדרשת תוך כדי ניצול כוח העבודה הזול ובין אם זה סתם במשחקי כדורגל עם חברים סינים, כאשר על מגרש שמיועד למשחקי 5 על 5 עולות שתי קבוצות עם 8 שחקנים כל אחת.
המחייה בסין מחייבת את הזר לגלות סובלנות כלפי מנהגים והרגלים שונים אשר יחשבו כלא מנומסים או מגעילים במדינות המערב אך הם טבעיים לגמרי בסין. היריקות ברחוב, במעלית, במסעדות או בכל מקום בעצם, רעש שליקת האטריות וכמובן קריאות ה-"הלווו" המלוות בצחקוקים, תופעה אשר כל זר החי בסין מתמודד איתה לפחות מספר פעמים ביום. זרים אשר לא מוכנים לגלות סובלנות כלפי התרבות הסינית לא שורדים כאן בדרך כלל, ואלה שרק שורדים לא נהנים מחייהם.
בעשור האחרון, ובשנים האחרונות בפרט, עוברת החברה הסינית שינוי תרבותי עמוק. אפשר לקרוא לזה התפתחות או "התמערבות", אבל העובדה היא שהחברה הסינית משתנה מיום יום וכולם - סינים וזרים - מרגישים זאת.
כדי להבין את התהליכים העוברים על החברה הסינית המודרנית, יש לחזור כמה עשורים אחורה בזמן. מאז הרפורמות שהחילה ההנהגה הסינית בראשות דנג שיאו פינג בסוף שנות ה-70, במטרה להכניס בהדרגה את הקפיטליזם ולהוריד את מידת המעורבות של המדינה, פתחה סין את פניה למערב.
לאחר תקופות ארוכות לאורך ההיסטוריה בהן תרבויות זרות נכשלו בניסיונן לחדור לסין משום שהקיסרות הסינית נבהלה מהרעיון שזרים "יזהמו" את התרבות הסינית, לאחר שבשלושת העשורים שקדמו לרפורמות המדינה סגרה את שעריה בפני העולם, נמנעה מישיבה באו"ם, וגירשה מתחומה זרים, מסך הברזל נפל.
תהליך זה התפתח באופן מואץ במיוחד בעשור האחרון, בו שואפת החברה הסינית להתאים עצמה לחברה המערבית. הדבר מורגש במיוחד אצל הדור הסיני הצעיר, אשר רוצה לאכול אוכל מערבי, להתלבש בסגנון מערבי, לאמץ תחביבים מערביים ולדבר כמו המערביים. הצעירים הסינים צמאים לכל חידוש שמציע השוק וגאדג'טים דוגמת הסמארטפונים הופכים לסמלי סטטוס. למעשה, סינים צעירים רבים בקיאים ומתעניינים יותר בתרבות המערב מאשר בתרבותם שלהם, אחת מהתרבויות העתיקות בעולם, עם מורשת של אלפי שנים. מסתבר שהצורך לשינוי עז יותר מהצורך לשמור על המורשת.
בעוד שבתקופת מהפיכת התרבות נשלחו מיליוני סינים למחוזות הכפריים וחונכו מחדש על ידי עבודה חקלאית וערכים פרולטריים, כעת הם מחונכים מחדש על ידי מקדונלד'ס, אייפון ולואי ויטון.
הסקרנות העצומה שקיימת בסין כלפי זרים הפכו את הזר למצרך מבוקש. קשה לתאר במילים את החוויה של להיות זר בסין. מרגשת, עוצמתית, משעשעת, לא מציאותית לפעמים. בחודשים הספורים שלי בסין הספקתי כבר לשחק בסרט קולנוע, להיות דוגמן בתצוגת אופנה, לעבוד כדי ג'יי במועדון ולעשות מופעי ג'אגלינג עם אש לעיני קהל של מאות אנשים. כמובן שאין לי שום ניסיון באף אחד מהתחומים הללו והסיכוי שלי לעסוק בהם בישראל שואף לסיכוי שסין תודיע באופן חד צדדי על עצמאותה של טיבט. הסיבה היחידה אשר אפשרה לי להיות מעורב באירועים הללו היא היותי זר.
סין מאפשרת לזרים החיים בה להתפתח לכיוונים חדשים ולעשות את מה שלא יכלו לעשות במדינות המקור שלהם. מי שחלם אי פעם להיות סלבריטי יוכל להגשים כאן את חלומו. חתימות אולי לא תחלקו אבל אפילו כל פעולה יומיומית הופכת לחוויה. אם זה במהלך קניה בסופר, כאשר כולם מציצים לתוך העגלה כדי לראות מה קנה הזר החביב וילדים מושכים בחולצות הוריהם וקוראים "אמא, אבא, הנה זר", ואם זה בהליכה למועדוני לילה, המייצגים כנראה בצורה הטובה ביותר את הפופולריות הרבה של הזרים בסין. המועדונים הם המקום בו הסקרנות והאלכוהול משתלבים זה עם זה ומאפשרים לסינים להשתחרר ממעטפת הביישנות העוטפת אותם בדרך כלל.
מרגע הכניסה למועדון אתה מרגיש שאתה נמצא במגרש הביתי שלך. נשים מחייכות אליך, גברים רוצים בחברתך. הבליינים המקומיים חוטפים אותך לשולחן שלהם, משקים ומפטמים אותך וכרטיסי הביקור עפים באוויר.
כמו בכל מקום, הכל עניין של היצע וביקוש. קיים יחס הפוך בין הביקוש והסקרנות כלפי זרים בעיר מסויימת לבין כמות הזרים החיים בעיר. בערים הגדולות והמפותחות של סין, בייג'ינג, שנחאי וגואנגג'ואו לדוגמא, זרים הם חלק מהנוף העירוני ומעטים הם הסינים אשר יתרגשו למראה זר הולך ברחוב.
ברור גם שהתקופה הזאת היא זמנית. סין משתנה מיום ליום, בקצב אדיר וסוחפת איתה את דרך המחשבה של תושביה. המוני זרים נוהרים לסין מדי שנה ורבים אף משתקעים בה. יותר ויותר סינים לומדים אנגלית ויוצאים למדינות מערביות למטרות עבודה ולימודים. כל אלה יגרמו בסופו של דבר לרומנטיקה להיעלם.
בדיוק בגלל זה, עכשיו זה הזמן הטוב ביותר לבקר בסין. עכשיו זה הזמן לחוות ולהבין את התהליכים המואצים שעוברים הסינים- מניתוק מהעולם החיצון, בדלנות ונידוי הזר עד למצב בו תינוקות בני שנתיים לומדים אנגלית - בדרכם להידמות למערב ולתרבות המייצגת אותו.
ברוכים הבאים לסין, ברוכים הבאים לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם