מיליארד סינים לא טועים: סין והקשר היהודי
אם ברצוננו לקבל קצת ליטוף בינאלומי לאגו - מוטב שנפנה לעם הסיני, שלא פחות ממעריץ את העם היהודי. הסיבה: חינוך והיסטוריה משותפת ורבת שנים של שני העמים
בהמשך השיחה, תלוי ברמת הידע וההשכלה, ימשיך הסיני לפאר את העם היהודי ואת מדינת ישראל. יש שיגידו שהפרחנו את המדבר, יש שיגידו שאנחנו מעצמת היי-טק מהגדולות בעולם ויש שיגידו שהקמנו מדינה משגשגת על אפם וחמתם של מדינות רבות אשר רצו בהשמדתנו.
הדבר המדהים בסיפור הזה הוא שבדעה הזאת מחזיקים יותר מ-1.3 מיליארד סינים ללא יוצא מן הכלל. לא מדובר רק בפוליטיקאים, בכירים במשק או אקדמאים משכילים, כל סיני וסיני- בין אם זה עובד ניקיון, חקלאי בכפר נידח או תלמיד בית ספר- מעריץ את היהודים. סיפור מרתק הממחיש את העניין הוא סיפורם של תושבי ונג'ואו, עיר הנמצאת במחוז ג'הג'יאנג במזרח סין. תושבי העיר מוכרים בכל רחבי סין כ-"יהודים של סין" בשל החוש העסקי המפותח שלהם והצלחתם הרבה בעסקים. כשהיו נערים, נשלחו צעירי ונג'ואו לערים אחרות כדי להתחשל ולצבור ניסיון בעסקים. היזמים הראשונים בסין שהקימו חברות בבעלות פרטית הגיעו מונג'ואו, ועד היום שיעור התל"ג לנפש בעיר הוא מהגבוהים במדינה.
בניגוד למדינות מסוימות באירופה ובשאר העולם בהן האנטישמיות עדיין חיה, נושמת ואף גוברת, נדמה כי בסין מתרחשת תופעה שאפשר לכנותה "אנטישמיות הפוכה". מקורה של ההערצה העיוורת הזאת לעם היהודי ולישראלים הוא במאפיינים היסטוריים של שני העמים, אבל גם באירועים המתרחשים בעשורים האחרונים.
הסינים, כעם עם תרבות והיסטוריה של אלפי שנים, מעריכים מאוד עמים עם היסטוריה ארוכה כשלהם ולכן העם היהודי מוערך מאוד על ידם. בנוסף מעריצים הסינים עמים ומדינות מצליחות, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה צבאית, וישראל – מדינה צעירה, קטנטונת ומוקפת אויבים שהפכה למעצמה טכנולוגית ומצליחה להגן על עצמה בנחישות- קוסמת להם מאוד.
בנוסף, היחסים המצוינים בין שתי המדינות בעשורים האחרונים והעובדה
למרות כל אלה, היה חסר לי איזשהו חלק כדי להשלים את הפאזל ולהבין מדוע כל הסינים אותם פגשתי נתנו לי את אותה תשובה בדיוק לגבי היהודים, כאילו היא מתוכננת אצלם במוח. ואכן, לאחר כשנה בסין ולאחר תשאול של מאות אנשים התחברו אצלי כל החלקים. כאשר מגיע כל תלמיד סיני לחטיבת הביניים ולומד בשיעור היסטוריה על העם היהודי ותולדותיו, הוא שומע מהמורה שלו בדיוק את המשפט הזה. מעמד המורה בסין הוא גבוה, ותלמידים מצייתים ומקשיבים למורים כמו שטירון מציית למפקדיו בטירונות. לפיכך, התלמידים שומעים, מפנימים ומכניסים להארד דיסק במוח.
הקשר הארוך בין סין לעם היהודי נוצר לראשונה על פי העדויות כבר במאה התשיעית לספירה, כאשר סוחרים יהודים מהודו ומפרס עשו דרכם על דרך המשי הקדומה והתיישבו בעיר קאיפנג, לימים בירתה של שושלת סונג, והקימו שם את הקהילה יהודית העתיקה ביותר בסין.
במשך מאות שנים, חיה הקהילה בניתוק מוחלט משאר הקהילות היהודיות בעולם ובמהלך השנים גדלו נישואי התערובת בקרב בני הקהילה. התוצאה הייתה התבוללות כמעט מוחלטת, עד לרמה שהביאה לשינוי המאפיינים הפיזיים הייחודיים שלהם, כך שההבדלים בינם לבין הסינים מגזע החאן היטשטשו לגמרי. בנוסף, אנשי הקהילה איבדו בהדרגה את הזהות היהודית, חדלו מקיום והמצוות ואף המירו את דתם. כיום ישנן בקאיפנג כ-40 משפחות הנחשבות לצאצאי הקהילה ההיא, אך בשל העובדה שהקהילה לא הייתה פעילה מאות שנים אין דרך ממשית לוודא זאת.
קהילה יהודית ותיקה אחרת שנותרה משגשגת עד היום היא קהילת יהודי שנחאי. ההיסטוריה המרתקת של קהילה זו קשורה בתולדותיה של משפחת ששון, משפחה יהודית בגדדית שהתיישבה בהודו בשנות ה-30 של המאה ה-19 וסחרה בעיקר בכותנה, תה ואופיום. כאשר נפתחו נמליה של סין למסחר עם המערב, פתחה המשפחה עסקים גם בסין ועשתה את הונה הראשוני שם במסחר באופיום, אותו אופיום שגרם למלחמות האופיום המפורסמות בהן הובסו הסינים ונאלצו להיכנע לתכתיביה של בריטניה.
עם התרחבות עסקי המשפחה בסין, נשלחו עוד ועוד צעירים יהודים וקרובי משפחה לשנגחאי ויצרו את בסיס הקהילה היהודית בשנחאי. לפני מלחמת העולם השנייה, כשרדיפות היהודים בידי הנאצים גברו, שימשה שנגחאי יעד הגירה בשביל יהודים רבים. שנגחאי הייתה באותה עת עיר בינלאומית ומדינות שונות כמו בריטניה, צרפת , גרמניה ועוד החזיקו בה אזורים בשליטתן, ופליטים יהודים רבים לא נזקקו לאשרות כדאי להיכנס לשטחיהן.
הסינים, שהיו מודעים למצב היהודים השקיעו כל מאמץ לסייע לפליטים ובשעה שאירופה נידתה אותם, הייתה שנגחאי שבסין העיר היחידה בעולם שפתחה את שעריה לרווחה. עד 1942 שנגחאי קלטה כ-30 אלף פליטים יהודים מאזורי הכיבוש הנאציים.
גם אחרי ששנגחאי נכבשה בידי היפנים, שהיו בעלי בריתם של הנאצים, לא נפגע מעמדם של היהודים, ומסיבות שונות סירבה יפן להוציא לפועל את תוכנית "הפיתרון הסופי של יהודי שנגחאי", אותה הציג ליפנים נציג הגסטאפו ביפן. לפי יו"ר איגוד יוצאי סין בישראל, טדי קאופמן, "למרות שהם היו בעלי בריתם של הנאצים, ובניגוד למדינות אחרות אשר כרתו ברית עם הנאצים ולקחו חלק בהשמדת העם היהודי, יש לתת ליפנים את כל הקרדיט על כך שהיהודים לא נפגעו בתקופת השלטון היפני. העובדה היא כי לפני המלחמה היו בשנגחאי 32,000 יהודים ואחרי המלחמה מספרם לא השתנה".
אך גם בשנגחאי מצבם של הפליטים לא היה אופטימלי. הם סבלו ממחסור במזון ובמים והזדקקו לעזרתם של ארגונים בינלאומיים שונים. מי שקרא את המפה וזיהה את מצוקתם של הפליטים היהודים ואת ההתדרדרות במצבם של יהודי העולם היה סון קה, יו"ר המועצה המחוקקת של המפלגה הלאומית, שהגה את הרעיון ליישב את היהודים בחבל יונאן בדרום מערב סין, סמוך לגבול עם בורמה. סון קה העריך כי האזור הטרופי השקט, הפורה והלא מאוכלס, יאפשר ליהודים לברוח המשטר הנאצי הרוצה להשמידם באירופה וכן יוכל לאכלס את הפליטים הרבים אשר חיים בצפיפות נוראית בשנחאי.
תוכנית יישוב היהודים בסין לא יצאה בסופו של דבר לפועל בשל סיבוכים שונים, אך קשר מיוחד ומשמעותי נוצר בין העם היהודי לעם הסיני.
סיפור מדהים נוסף הקשור ביהודי שנגחאי הוא סיפורו של הא פנגשאן, שהוכר בשנת 2000 כחסיד אומות עולם בשל פועלו. הא פאנגשן היה עילוי דיפלומטי כבר מגיל צעיר וכיהן החל מ-1937 כקונסול הכללי של הרפובליקה הסינית באוסטריה. שנה לאחר תחילת כהונתו נכבשה אוסטריה בידי גרמניה הנאצית והאיום על יהודי אוסטריה הלך וגבר, אך שערי רוב מדינות העולם היו נעולים בפניהם.
הא פנגשאן נקט בצעד אמיץ, תוך שהוא מסכן את עצמו ואת משפחתו, והנפיק ליהודים אשר הגיעו לקונסוליה הסינית באוסטריה ויזות לשנגחאי, מה שנתן להם את כרטיס ההימלטות מהמדינה.
מנהיג הרפובליקה הסינית באותה עת, צ'יאנג קאי שק, שאף לחזק את יחסי סין וגרמניה הנאצית, והוציא הוראות מפורשות האוסרות על נציגויות סין באירופה לסייע ליהודים ברחבי היבשת.
הא הפר את הוראותיו של ראש הרפובליקה והתעלם גם מהוראותיו של שגריר סין בגרמניה, כאשר זה גילה על פעילותו והסיוע שהוא מעניק ליהודים ואף שלח נציגים לוינה אשר יבדקו את העניין. לבסוף, כאשר הנאצים עצמים התערבו , הולאם בניין הקונסוליה הסינית בוינה ועבר לבעלות המדינה. בצעד גבורתי ובאומץ לב מעורר הערצה, שכר הא בניין אחר מכספו שלו בו המשיך את פעילותו ואת הנפקת אלפי הויזות.
לפני כמה שבועות, בעודי צועד חזרה לדירתי מבית הכושר בשכונה, נדהמתי לגלות מגן דוד ענק שנתלה באחת החנויות בדרך ונגלה לעיני דרך חלון הראווה. נכנסתי לחנות התיקים של שיאו יו ושאלתי אותו לפשר תלייתו של מגן הדוד, שעוטר משני צידיו בפסים צהובים, ואם היו כחולים היה זה בדיוק דגל ישראל.
"מגן דוד בעיניי הוא סמל להצלחה בחיים", אמר לי שיאו יו והמשיך: "אני מתעניין מאוד בעם היהודי ובישראל, ורוחש לכם כבוד על כך שאחרי כל הקשיים שעבר העם שלכם נלחמתם כדי להקים מדינה עצמאית שהגיעה להישגים גדולים בתחום המדע ומחזיקה צבא חזק כדי להגן על עצמה מפני אויביה. תליתי מגן דוד בחנות כדי שייתן לי את המזל להצליח בחיים, כפי שהעם היהודי הצליח".
בתקופה בה מעמדה של מדינת ישראל בעולם לא יציב ויש שיגידו אף הולך ומתדרדר, החוויה להיות ישראלי בסין ולפגוש אנשים כמו שיאו יו מחממת את הלב. יכול להיות שלא ארה"ב ולא מיקרונזיה, ידידתנו הגדולה ביותר בעולם הזה היא דווקא הארץ הענקית הזאת בצדו השני של העולם, שאנשיה מכנים אותה ארץ המרכז, ואנחנו קוראים לה סין.
תודה לטדי קאופמן ואיגוד יוצאי סין בישראל שסייעו בהכנת הכתבה
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם