מעשה אמנות: טיול קולינרי בצפת
הרחקנו עד לסמטאות הצרות של צפת, בואכה קרית האמנים, כדי ליהנות מהנופים הנעימים ומפנינת חמד נחבאת אל הכלים, שמגישה אוכל נהדר
סוער. געגועים למה, בעצם? הרי אנחנו מוקפים בנוף הכי ישראלי ומרהיב שיכול להיות, מטפסים במעלה ההר בואכה צפת, התנועה דלילה, האוויר צלול, החלונות הפתוחים מכניסים פנימה רוח נעימה. ובכל זאת, הרי ברור לחלוטין ששום דבר לא באמת מתחבר לשירים המרגשים והנאיביים של נעמי שמר. יש מהדורות חדשות, יש מבזקים, יש אווירה של טירוף והקצנה מכל עבר.
נכנסים לרחוב הראשי של צפת, והגעגועים הופכים לזעם. איך יכול להיות שאחת הערים היפות ובעלות הפוטנציאל התיירותי הכי מרשים שקיים, אינה מממשת אפילו נתח קטן מהפוטנציאל הזה. רחובות צרים, פקוקים מאוד, ללא כל חן והדר, אוכלוסיה הומוגנית למדי של דתיים וחרדים, עם מעט מאוד צבעים אנושיים אחרים. אין זכר לצפת ההיא, שהיתה פעם מרכז אמנותי ותרבותי סוער.
אנחנו סוטים מהדרכים הראשיות אל עבר הרחובות הצרים, בואכה קרית האמנים, בחיפוש אחר מקום נעים לאכול בו משהו קטן, לשתות כוס קפה, לנוח קצת מהדרך ומהאכזבות. האמת שאנחנו מצוידים בהמלצה חמה ממישהו שאנחנו מאוד סומכים עליו בכל ענין, להגיע למקום שנקרא "קפה איזידורה" בקרית האמנים, ולהתמקם שם.
אנחנו נוסעים לפי ההוראות, מחנים את המכונית ומתחילים ללכת בסימטאות מה שמכונה קרית האמנים, יורדים במדרגות, מטפסים קצת למעלה, עד שלפתע - כמעט משום מקום - אנחנו מזהים פינת חמד מוצלת באמצעות עץ עבה שורשים. מסביבו, על רחבת בטון קטנה, פזורים כמה כסאות ושולחנות, ודלפק עץ ניצב בפינה. זהו. מצאנו את צפת שחיפשנו, גם אם היא נסתרת מהעין, מבוישת משהו, כאילו אינה שייכת לא לזמן ולא למקום.
שקט מענג עוטף את המקום ואותנו, מאפשר להאזין לאיוושת העץ הנע ברוח, מסביב גלריות שמוכיחות שעדיין יש אמנים שמוצאים את השראתם בבתי האבן הגדולים, גבוהי התקרה והאפלוליים. בעל המקום, איזי שמו, ניגש לקחת מאיתנו הזמנה. הוא נראה כמו נפל מכוכב אחר. כאילו הוא מנהל בית קפה ותיק בווינה או בברלין.
אנו מתחילים לשוחח, כי אי אפשר להשאיר את התעלומה בלתי פתורה, ומסתבר שהוא ואשתו, דורה שמה (לכן נקרא המקום איזידורה), חיים בישוב עמוקה המרוחק כמה קילומטרים בצפת וכל שנה, בחודשי הקיץ, הם פותחים את בית הקפה הזה בחצר הפתוחה. כאשר הגשם מתחיל לרדת והחמימות הנעימה מפנה את מקומו לקור העז, עובר בית הקפה לגלריה הצמודה.
איזי אחראי על הטיפול בלקוחות, דורה מכינה את האוכל במטבח. בינתיים, עד שהבלינצ'ס שדורה מכינה לנו והסנדוויץ' עם הסלמון והסלט שלידו יהיו מוכנים, אנחנו קופצים לאוטו להביא משהו חם ללבוש. לא להאמין, אבל גם ביולי, כשכל הארץ לוהטת, אי אפשר לשבת בשבע בערב בצפת מבלי להתעטף במשהו.
הסנדוויץ' היה טעים, עשוי מלחמניית קמח מלא מצוינת, הסלט שלידו הכיל חסות ושאר ירקות ונחתך בו ברגע, הבלינצ'ס גרמו הנאה רבה לזה שמוכן לאכול בלינצ'ס שלוש פעמים ביום, הקפה היה חזק וטוב, ומה צריך עוד? יש מקומות שההמלצה עליהם אינה דווקא משום בישולי הגורמה שלהם, כי הרי לפעמים סתם רוצים לשתות קפה עם משהו נחמד לידו, ובאיזידורה קיבלנו תמורה מלאה לתשוקה הזו. שילמנו כ-80 שקלים עבור התענוג הזה, בתוספת שתייה קלה.
המשכנו לשוחח עם איזי עוד שעה ארוכה, נכנסנו לראות שתי גלריות באזור, שוטטנו עוד קצת בסימטאות קרית האמנים השוממות, פגשנו בדרך צייר שעובד במקום שאמר לנו את שידענו לבד - שהמקום המקסים הזה לא נמצא בכלל על מפת התיירות הישראלית. אבל אם בכל זאת תגיעו, כדאי מאוד לחפש את הפנינה הקטנה והנחבאת אל הכלים ששמה איזידורה.
איזידורה, רחוב ט"ו, קרית האמנים, צפת. טלפון: 050-9910887.
הרחק מצפת, באמצעו של רחוב יפת ביפו, במרכז מסחרי מוזנח שנמצא על הכביש המחבר בין יפו לבת-ים, שוכן לו היכל בשר חדש, שכל מה שנרכש שם והונח על הגריל בבית היה הצלחה גדולה. אבו חילווה קוראים לקצביה הגדולה והמושקעת שפתחה המשפחה הזו, שמסתבר שידועה בבשריה הטובים ובמחיריה הדי שפויים לחובבי נתחים ונקניקיות כבר זמן רב. רק שעכשיו גם חוויית הקניה שודרגה לאין ערוך, והאיטליז הקטן והצפוף קיבל מראה צעיר, עדכני ומסביר פנים.
הגענו לשם באחת השבתות האחרונות, כדי להצטייד במהירות בכמה סטייקים טובים לארוחת צהרים, די מבוהלים מהצורך לעמוד שעות בתור. בכל זאת, שבת. עשר דקות אחרי שנכנסנו כבר היה הכל בידינו. השירות מהיר, קשוב, מבוסס על הרבה מוכרים שערוכים להרבה קונים.
95 שקלים שילמנו על קילו של צלעות טיבון טלה, 55 שקלים על קילו של נקניקיות שהוכנו באיטליז, חלקן חריפות חלקן לא, ו110- שקלים הוספנו על קילו של סטייק אנטריקוט. מי שמתמצא במחירים יודע שמדובר על הרבה פחות ממה שמשלמים ברוב המקומות.
מי שמתמצא ואוהב בשר לא יוכל להישאר אדיש לאיכות הנהדרת של הבשרים, שאחרי כמה דקות על האש הורדו, מלח גס ופלפל גרוס נזרק עליהם במתינות, והטעם? גן עדן.
התלהבות גדולה נרשמה גם מהנקניקיות, והתלהבות עוד יותר גדולה נרשמה שבוע אחרי זה, בארוחת צהרים אצל חברים, ששמעו להמלצתנו, קנו שם נתח יפה של פילה והכינו את אחת ממנות הרוסטביף הטעימות ביותר שטעמנו.
אטליז אבו חילווה, רחוב יפת 142, יפו. טלפון:03-5187362 .
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם