המהפכה בחיתוליה: שיעור של הקשבה ללב
אני פוגש כאן רצון עמוק שנחשף בעוד ועוד צעירים לקחת את החיים שלהם לידיהם. מוכנות לצאת מהשגרה הבלתי נסבלת ולעצור את החיים האישיים לטובת משהו גדול יותר. נינו הרמן מתרגש מהמחאה הצעירה
מדברים על ספטמבר כתאריך מחולל שינוי באזורנו. הכרזת עצמאות לשכנים. הרבה תשומת לב תקשורתית מופנית לשם. ובינתיים בחום יולי אוגוסט החלה מהפכה חברתית במקום הכי לא צפוי, בשדרה המרכזית של בירת הצעירים בתל אביב והיא מתפשטת לכל הארץ.
מהפכה המבקשת לחולל שינוי עמוק. מהפכה שמעוררת בי שמחה גדולה ואמונה שהנה קורה כאן משהו יותר גדול ממה שרואים ומדמיינים.
הלכתי לשדרות רוטשילד כדי לראות ולצלם והאמת שפגשתי באנשים נגעה בי. הכל מתחיל כאילו מאפס, בלי ניסיון. אין מנהיגות ברורה ומנוסחת, אין דרמה כזו ש"מצדיקה" כיסוי תקשורתי ברצף, אין סדר יום ותכנון, אבל יש זעקת "די" שנובעת ממקום אמיתי.
קורה כאן משהו שייחלתי לו והאמנתי בו, רצון עמוק שנחשף בעוד ועוד צעירים לקחת את החיים שלהם לידיהם, לא לחכות יותר שיתנו להם. מוכנות לצאת מהשגרה הבלתי נסבלת, לעצור את החיים האישיים, עבודה, לימודים, לטובת משהו גדול יותר מהאישי.
צעקה גדולה של די נשמעת מהרבה לבבות. זה כוחה של המהפכה הזו, והיא אמתית בעיני. אין בה ציניות, יש בה רצון עמוק לשינוי.
למעלה משנתיים מאז חזרתי לצילום אני מסתובב בקרב צעירי תל אביב, רואה את היופי שלהם, מקשיב לרצון שלהם, שומע את הבלבול, את החיפוש, נכנס לדירות שלהם ושומע סיפורי חיים.
לא פעם נשאלתי מה אני מוצא שם בבירת הצעירים בפלורנטין ובכלל? המענה שלי לאורך כל השנים שאני מוצא כאן דופק של חיים שמרגש אותי, אנרגיה אחרת, חיבור עמוק לאנשים שפתוחים לשינוי.
הרצון שלי לגעת ולפגוש נענה באמון והתמסרות שאינם מובנים מאליהם. כמו שאני מזהה את היופי שלהם, אני מאמין שהם מזהים את היופי שלי. כל מפגש עבורי הוא הזדמנות להדהד את הדיבור שלי.
בלוג
תמר מבקשת לקבל את ברכת העיריה והרשויות לכך שאמן המבקש להתקיים ולהתפרנס מיצירתו יוכל לעשות זאת בזקיפות ברחובות העיר להנאת העוברים ושבים.
מה שמניע אותה זו אמונה עמוקה שכדי ליצור שינוי מיטיב יש לפעול. היא מצליחה מול קירות הממסד למצוא דלתות ללב אנשים ולחולל שינוי.
זוהי דוגמה אחת של התבגרות. לא מחכים יותר שהשינוי יבוא מאחרים. כדי לעשות, יש לקום ולעשות. התבגרות שהתבשלה על אש קטנה ועכשיו פורצת החוצה.
עכשיו בשדרות אני פוגש אותם ועוד רבים שלא הכרתי. יש בהם סובלנות, הקשבה, אמון, כל אותם מרכיבים שאני פוגש ברחובות במהלך צילומיי. מצוקת הדיור היא שדוחפת אותם לדבר את הלב שלהם ומן הסתם עוד מצוקות.
ולצד הקושי והדחיפה של מציאות מורכבת מדהים לראות איך מתקיימות שיחות, דיונים במעגלים שונים, קבוצות שונות שהמכנה המשותף שלהן הוא גם רצון לעשות אחרת ממה שמתקיים במרחב הציבורי המוכר לנו. בלי התלהמות, מתקיים כאן שיח מכבד, הקשבה לדוברים שונים מעולמות ודעות שונים.
זה חוצה גבולות, כל קול זוכה להקשבה. בימים אלה נוצר בשדרה מרחב דמוקרטי שלא הכרנו, לפעמים יש גם צעקות ויש הפרעות, אבל זה לא הסיפור ולא הגוון.
הצבע הנוכח ומתחזק של הדיון הציבורי במעגלי האוהלים מדהים בעוצמת הרכות שלו. התברכנו באנשים נפלאים. אני מאמין גדול שיש סיכוי לארץ הזו לחזור ולהיות מקור השראה. בימים מורכבים אלה מהפכת הצעירים היא כמו מים חיים לאדמה יבשה.
אתמול בחדשות ערוץ 2 שמעתי את אור אקטע, ילד בן 12, וואו איזה דברים ואיזה מקום של תבונה וסובלנות בילד אמיץ ומיוחד. כמה ימים קודם לכן פגשתי אותו עם חברו גור וצילמתי אותם. אז משכו אותי הדגלים האדומים וצבע חולצת קרל מרקס. אתמול בכתבה של יגאל מוסקו פגשתי בו בשנית, שומע את פעימת הלב שלו. הנה הדברים כפי שתומללו:
"אנחנו באנו לפה כדי להפגין סולידריות יחד עם המאבק שלהם, מאבק של הצעירים".
בן כמה אתה?
"12 וחצי".
איפה ההורים שלך?
"בבית".
מה הם אומרים על מאבקכם?
"לא כל כך תומכים בי בגלל שאני שמאלני, אני בא ממשפחה של אנשים שלא פתוחים לרעיונות כאלה, אבל מתמודדים עם זה".
מה המטרה של המאבק שלך?
"אנחנו בעצם מציעים אלטרנטיבה סוציאליסטית לשלטון ההון, כלומר יש את האידאולוגיה שלנו, של הסוציאליזם, וזה לקחת את הכסף מהאנשים העשירים, מבעלי ההון, ולתת אותו לשכבות החלשות שיוכלו לבנות דיור ציבורי, לבנות בתי ספר, שיוכלו להפעיל את המדינה הזו יותר טוב".
מי לימד אותך את כל הדברים האלה?
"לא מערכת החינוך , הם לא ידברו על זה. יש לך עוד שאלות?".
לא, אני בהלם ממך!
הילד המדהים הזה והרהוט הוא אולי הסמל למחאה הצעירה; לא טוען כלפי הוריו, אבל עושה אחרת מהם כדי לשנות. הרצון שלו לצאת מהשגרה של החיים לקום להצטרף כדי לתמוך ביחד רחב שהוא חש ומאמין מעורר השראה.
מהפכת הצעירים נולדה מתוך מקום אותנטי, ואני מאמין שזה כוחה. גם בצעירים הדוברים המבוגרים יותר יש את אותו דיבור "טרי"; לא תמיד הם יודעים להגדיר מה בדיוק הם רוצים, אבל מאוד ברור להם מה הם לא רוצים.
האומץ שלהם לעמוד ככה, עילגים לרגע בניסוחים, אבל עם ידיעה מאוד ברורה מה הם כבר לא רוצים בחיים שלהם – מול קהל, מול תקשורת מנוסחת ומול דוברי ממשלה מיומנים, הוא עצום.
עבור כולנו, אלה שמעורבים בהתרחשות הזו וגם הצופים מהצד, זהו שעור מעניין של הקשבה ללב שלנו, ניסיון לבדוק איפה אנחנו פועמים את הרצון שלנו ולאן אנו מפנים את תשומות הלב שלנו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם