סושי סמבה: ביקור מוצלח במסעדת מינאטו
מינאטו היא מסעדה חדשה של השף אקי סאן בהרצליה פיתוח. גם בלי צלופחים מעושנים וקיפודי ים, היא לא מפסיקה להפתיע
שמח, עשיר, רבוי ברטבים מיונזיים, פירורי פנקו מטוגנים, מרינדות עשירות של סאקי ופנינים צבעוניות של ביצי דגים. מנות כה הפוכות לתפריטים החיוורים והאנמיים המאפיינים את רוב סושיות הספייסי טונה המקומיות.
הרווח בין הקובייה הקטנה של טמורה למתחם המסעדות האקלקטיות של הרצליה פיתוח נראה לי גדול. חששתי כי הבחירה באזור אוטומטית מדי. בתחילת שנות האלפיים, הימים הטובים של הנובוריש הישראלי, "סושי" ו"הרצליה פיתוח" התאימו אחד לשני כמו קפוצ'ון לאלפרון. הלילות במועדון הפלקה וארוחות השיפודים הומרו בחדרי הווי-איי-פי במגה ברים ובמסעדות באזור. בין צלילים אלקטרוניים חלולים ותאורה קרה הנובוריש הרגיש מלך. לקח לו כמה שנים להבין שהסצנה האמיתית מתקיימת במרכז תל אביב.
טמורה ושותפו לדרך, מתן רוזנטל, בחרו למקום את מינאטו בפסאז' פיתוחניקי קלאסי: מצד ימין השוקולדייה התיירותית של מקס ברנר, מצד שמאל סניף של רשת המזללות התל אביבית בר-גוריון ומעבר לכביש חנות גדולה של טולמנ'ס.
למרבה המזל, האדריכל של מינאטו הצליח לנטרל את הסביבה המעיקה: חלל קטן (אבל בעל תקרה גבוהה), בר נמוך, דקורציית עץ מרגיעה ושקט פנימי. משהו הרגיש לי נכון עוד לפני שפתחתי את הפה. רק הקימונו על המלצריות הישראליות היה קצת מלאכותי.
אקי סאן עמד מאחורי הבר, חתך דג סלמון ודיבר בלהט בשפת אמו עם כמה מכרים. המסעדה נמצאת בתקופת הרצה (כדאי להרים טלפון לברר שעות פתיחה), מה שלא מנע מחברים ומטייקוני סושי לבקר. הוא נראה שמח, אבל קשוב לעבודה. אני חושב שהוא באמת התרגש מהמקום החדש.
בדיוק כמו בחללית האם, גם הפעם קמורה ורוזנטל החליטו לשמור כשרות (למסעדה עדיין אין תעודת כשרות), מה שקוטע את החלומות על צלופחים מעושנים, סשימי שרימפס אדום וקציפות של אוני (קיפודי ים). גם תנובת הים הכה הדלה בקיץ צמצמה את המבחר, והתפריט התבסס בעיקר על סלמון, טונה אדומה ודניס.
כדי לעקוף את קיר הכשרות בחר טמורה ללכת על קונספט פחות מוכר בישראל: איזאקיה, בר יפני המגיש מנות קטנות לצד אלכוהול. זה מאפשר להרחיב את התפריט במנות עוף ובקר חמות ותבשילים של דגים וירקות. כרגיל הלכתי לאיבוד בתפריט הארוך, שמחולק כאן לקטגוריות רבות.
הפתרון נמצא באחד העמודים הפנימיים: מינאטו מאפשרת שלושה סוגים של ארוחת טעימות במחירים מדורגים. בדרך כלל דילים כאלו הם סכנה: פונים למכנה המשותף הרחב ביותר ומתעלמים מהספיישל שניצוד היום. במינאטו הכיוון הפוך: הארוחה הכילה גם את מיוחדי היום שנכתבו על לוח הגיר.
בחרתי באופציה הרחבה (360 שקל), אבל ביקשתי לחלוק את אלפי המנות הקטנות עם עוד סועד. מי רוצה להתפטם באמצע הלילה. הצלוחיות הראשונות היו מופת של סלטים קרים. אני מתקשה לזכור יפנית בארץ שבה אכלתי סלט אטריות רוסמה כה מלהיב, עם רצועות פריכות בטירוף של גזר ומלפפון, אצות וואקמה במרינדה מתוקה-חמוצה, שכל כולה מינון נכון של סוכרים וחומץ.
בהמשך טמורה הגביר גז ותיבל בעוצמה פטריות שיטאקי ואנוקי וקרמל קוביות של סלמון. זו הייתה סערה, על גבול הצונאמי, של טעמים מודגשים, חמים, כמעט בוטים, אבל לא מופרכים. הם לא העלימו את חומר הגלם, אבל הזמינו עוד לגימה מהאן-פילטר סאקה שנמזג מבקבוק גדול לכלי זוגי.
ההפתעות לא הפסיקו להגיע לשולחן: טונה במרינדת הדרים צרובה קלות בשמן שומשום, פירה של חציל קר, שיפודים של אנטרקוט עם כרשה ברוטב טריאקי מזוקק, קוביות קריספיות של דג טרחון בציפוי קורנפלור בטיגון עמוק, שיפודי פרגית מתקתקים.
בניגוד לבשר שהיה מצוין, חומר הגלם של הדגים לא הרשים מספיק, והיה מרוחק מרמת ההכנה והתיבול הפנטסטית של טמורה. ספקים ודייגים - נא להשליך רשתות.
הסאקה נתן בראש, היפנים הלכו הביתה, אבל קמורה השתולל מאחורי הבר עם מבער. לא הבנתי למה. לאחר כמה דקות הוגשו שני רולים ענקיים של סושי שדפקו כניסה מאוחרת. זו הייתה פירמידה סוערת של סלמון שנצרב במבער, אורז מושלם, אבוקדו, ביצי סלמון רוטטות, המון פנקו מטוגן ומיונז יפני מדליק. תהלוכה נפלאה וכה עסיסית של טעמים. סקסית, מפתיעה, מתבקשת. סושי סמבה. ולזה הם עוד קוראים (בהתנצלות) מסעדה בהרצה.
מינאטו, המנופים 8, הרצליה פיתוח, 09-7731703.
עוד טעימות בבלוג קולינר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם