הכל כלול: ביקור בקסה דוריה (ויש גם מתכונים)
בארבע אחרי הצהריים כבר לא ממש חם בקסה דוריה, מלון קטן ומקסים בחוף הדרומי של כרתים. הרוח מתעוררת, החוף זוהר בגוני טורקיז והאוכל נפלא: מאפה פילו ופטה, פסטה עם ביצי דגים ותבשיל בשר ביין. כן, בטח שיש מתכונים
קסה דוריה, הבית של משפחת דוריה (באיטלקית), ממוקם בשום מקום בקצה הדרומי של מחוז הרקליון בכרתים. שום סוכן נסיעות לא יספר לכם עליו ואפילו במפות של גוגל אף אחד לא סגור לגמרי על מיקומו המדויק של האתר והוא מסומן בארבע נקודות שונות. לוולריה וג'קופו, הבעלים, היו חיים רגילים לפני כן. שניהם מגיעים מאזור נאפולי. שניהם בשנות הארבעים לחייהם. היא עסקה בשיווק והוא בתיירות בכל רחבי העולם. שניהם עבדו מסביב לשעון והרגישו לכודים כמו עכבר על גלגל ריצה בכלוב. רצים ולא מבינים לאן ומדוע.
ולריה החליטה למשוך את המפה מהשולחן לפני כמה שנים, זרקה את הקריירה והלכה ללמוד צלילה מקצועית והדרכת צלילה. היא פגשה את ג'קופו במאלדיביים ואחר כך שוב באיטליה ויחד הם הגיעו למסקנה שהם זקוקים לשינוי מהותי. שהם צריכים זמן, שנמאס להם לרוץ והם רוצים לצעוד לאט. את החזון השבלולי שלהם הם בחרו להגשים בכרתים ולא באיטליה, בלוקיישן מושלם, 200 מטר מעל הים, במבנה צבוע לבן-יוון וכחול-שמים. זה הבית שלהם עכשיו ובו הם מארחים רק אנשים עם אותה כמיהה בלתי מוסברת לתעזבו-אותי באמא-שלכם.
בדרך הרגילה. החלטנו לטוס ליעד בלתי צפוי ברגע האחרון בגלל שזה רומנטי והרפתקני או במילים אחרות זול והיחיד שמתאים לכיסנו. "מה שיש לי כרגע זאת רק טיסה זולה לדיסלדורף", הודיעה לי סוכנת הנסיעות. מה יכולתי להגיד? יאללה. נוסעים לדיסלדרוף. כולם בוורנה, בטורקיה ובכרתים. אנחנו נעשה בטן גב של כופתאות בדיסלדורף עם הילדות.
אחר כך התברר שהטיסה הזולה היא בכלל למינכן. אז החלטנו לתור את חבל בוואריה. חשנו סלידה אבל התרככנו כשחברה מנוסה הודיעה לנו: "אויש, תתכוננו, אנחנו נפלנו שם עם האוכל. הכל מלא שומן, מלא בשר, מלא נקניקיות ומלא בירה". באמת נשמע כמו נפילה. כמו להגיד לגבר, "אתה נורא תסבול שם. מלא בחורות צעירות בלי חלק עליון עם יחס קליל לסקס".
שמונה שעות לפני הטיסה, כשטעם השפצלי בפינו וצלילי המוזיקה באוזנינו ועם כל ההפקה הכרוכה בנסיעה משפחתית עם תינוקת מאחורינו, גילינו להפתעתנו שהכל מוכן, רק כרטיסי טיסה חסרים לנו. מכירים את זה שלפעמים נדמה לכם שאפשר לקנות כרטיס טיסה באינטרנט? תשכחו מזה. זאת תרמית, לא יותר. בסוף, כל עסקה כזאת צריכה להיחתם עם מיליון טלפונים ופקסים וכו'. אם לא עברתם את השלב הזה בהזמנה, סימן שאין לכם באמת כרטיסי טיסה. לא מספיק ללחוץ "אישור" בסוף התהליך. ואם מדובר בנתון ידוע ורק אני האהבלה, אז בבקשה אל תספרו את זה לבעלי. אז נסענו לכרתים.
כל כך קל לחפש היום חדר לישון בו באינטרנט. אתרים כמו בוקינג.קום יראו לכם מקומות זמינים בתאריכים הנוחים לכם. אחר כך תוכלו להציב אותם על המפה של גוגל ותוך שני לילות מקסימום ללא שינה (לי לקח שלושה) למפות את כולם ולבחור את המקום הנראה לכם. התרגומון המעולה של גוגל יתרגם לכם מכל שפה שתבחרו לשפת הקודש. ככה למשל מצאתי חדר עם תעריפים מיוחדים ל"אדם ובהמה", ארוחת בוקר שמגישים בה מברגים וכמה בתי מלון שיש בהם "מיטה נוספת, אמבטיה, טלוויזיה, ארוחת בוקר כלולה. לא". אל קסה דוריה הגעתי דווקא דרך אתר מקסים בשם "סיקרט פלייסס". אבל זה היה אחרי תחקיר שהתיש את כל הסביבה המיידית שלי למוות.
כרתים בנויה כמו נקניקייה צרה, ארוכה והררית. החוף הצפוני של האי מפותח ומתויר. החוף הדרומי תקוע במאה הקודמת ונראה כמו עולם אחר. אנחנו תמיד בוחרים בצד הדרומי, למרות הנסיעה משדה התעופה (לפחות שעה), ויודעים שבדרך נסנן את ההמולה וההמון ונישאר רק עם מיטיבי הלכת. רוב המלונות בדרום האי הם קטנים ופונקציונליים. אין מטרופולין גדול בסביבה, היישובים קטנים ורחוקים זה מזה והכבישים פתלתלים. את תרבות האול אינקלודד של הצפון מחליפים עדרים של עזים וכבשים.
היתרונות של הדרום: מעט קהל, המון טבע. חופים קטנים וריקים מחופים באבני כרתים שאותן אפשר למיין במשך שעות. כפרי דייגים ויישובים עלי הרים קטנטנים ומרהיבים. אזורים שלמים שמתנהלים בעצלות המסורתית. בכל אחד מהם טברנה משפחתית מנומנמת עם בית בד ויין מקומי.
החסרונות של הדרום: האוכל. הגיע הזמן להודות בקול שבהרבה מהטברנות מגישים אוכל מאכזב בלשון המעטה. בדרום יש אך ורק טברנות ואין לך מושג אצל מי תיפול. לכל יווני-כרתי חמישי (לא נתון מדויק) יש בבית טברנה, אבל זה חלילה לא עדות לכך שכל יווני חמישי באמת יודע לבשל. בנוסף, היוונים לא ממהרים להגשים לכם את החזון על חדר יפה, צופה לים, עם פאטיו וטראסה ומשב רוח הטובלים בתוך נוף. את החלום היווני שלנו לפחות הגשים זוג איטלקי.
ארבע שנים שהמקום פועל וקשה בדיוק לתחום אותו עם הגדרה: מלון, צימר או בית הארחה. יש בו שמונה חדרים שונים מאוד זה מזה. כולם מלאי קסם ומגע אישי אבל מינימליסטי: שמיכת טלאים, וילונות רקומים, שידה קטנה עם עששית, כיסא נצרים בצבע שקוף מתקלף - פנינה עיצובית מושלמת. הזוג דוריה לא חסכו בדברים אלמנטריים - מיזוג אוויר, תאורה טובה (שאין ברוב המלונות הקטנים), מקלחת נוחה. אבל אין שם טלוויזיה (יש אינטרנט) וגם לא מטבחון. בסביבה לא חסרות טברנות קטנות אולם חבל שלא לנצל את המטבח האיטלו-יווני שהם ייצרו שם עם לינדה, השפית היפהפייה שהביאו איתם מנאפולי.
כיאה לאיטלקים גם הזוג דוריה סוגד למטבח ילדותם ולרגע הם לא התכוונו לפתוח מסעדה איטלקית מחוץ לגבולות איטליה - מבחינתם אחד הדברים המבזים שיש לאנושות להציע. אבל כשהפאטיו עם הטורקיז האינסופי של הים שלפניו וההרים שמאחוריו ניצבו לפניהם הם בחרו להגיש בו את האוכל שהם מבשלים לעצמם: אוכל ביתי המושתת על הרקע האיטלקי ועל חומרי הגלם היווניים. התוצאה היא מטבח מהגרים נפלא שמנצל את הטוב מכולם - הרבה דגים טריים וירקות, המון המון שמן זית, בצק פילו, פטה ויוגורט וגם לא מעט סוגים של פסטה ביתית טרייה, מרירות של שום צלוי וגלידה עשירה (לא יחד).
בארבע אחרי הצהריים, בסוף אוגוסט, כבר לא חם בקסה דוריה ויש רוח ערה. חלק מהאורחים מטפסים מחוף הים הקטן, המוחבא בין צוקים, שמתחת להר. החוף נוח ונטוש ויש בו להקות של אלפי טווסונים ים תיכוניים, דגי כחילה מנשנשי רגליים ואחרים. זוג יושב על כיסאות השיזוף מול הנוף. הוא נהנה מפראפה (קפה מוקצף יווני) והיא מפארפה (גרסה איטלקית לקינוח צרפתי). מתחת להר, ליד אחת המערות שבקועות בו, זוג עיטים נציים, ברמונט שלפני החגים, מטפחים בעקשנות את הקן הריק שלהם. אולי גם הם לא כל כך יודעים להתמודד עם השקט אחרי שהגוזלים פורחים. שני עורבים שחורים חגים בשמים כבר שעתיים. כולם כאן זוגות-זוגות, אחרת אפשר להשתגע.
לזוג דוריה יש בת קטנה אחת, קמילה. יש לה צבע מולאטי והיא מכירה היטב את חוקי המקום ויודעת להוציא את כמויות האנרגיה שלה בשקט גמור. לא כמו הבנות שלי שבוודאי לא יורשו שוב להיכנס למתחם עם הווליום התל אביבי המובנה שלהן. קסה דוריה היא מקום לילדים מחונכים במקרה הטוב ולא לילדים אם אומרים את האמת באמת. גם ולריה וג'קופו יודעים זאת, ולכן הם לא מתכוונים להישאר שם. אין בסביבה שום מסגרת חינוכית הגיונית, רק בית ספר ובו שבעה ילדים מחמש קבוצות גיל ומורה אחד. הם מחפשים עכשיו זוג שיוכל לתחזק את המקום בעונה הבאה בהתאם לחזון שלהם. ולכם יש הזדמנות לעצור לרגע בגן עדן עד ינואר.
- לאתר של קסה דוריה
מאפה פילו וגבינת פטה שיש לו מספר גרסאות בכל אזור הבלקן. לגרסה הזו אחראית ביסי, חברה של ולריה.
חומרים
20 דפי פילו
200 גרם חמאה נמסה
1/2 קילו יוגורט עשיר
350 גרם פטה, עדיף שמנה ויבשה יחסית
2 ביצים גדולות
2 כפיות אבקת סודה
כמה טיפות מים מוגזים
הכנה
1. מחממים מראש תנור לחום גבוה (200 מעלות). מגררים את הפטה בפומפייה או מועכים אותה בממחה של פירה. מערבבים את הפטה המגוררת עם היוגורט, הביצים והסודה. הסודה והיוגורט יתחילו לפעול יחד די מהר והתערובת תתפח.
2. לוקחים תבנית אפייה עמוקה בערך בגודל של דף פילו ומושחים אותה בחמאה נמסה. מניחים דף פילו אחד וזולפים מעליו כשתי כפות חמאה נמסה. מניחים מעליו עוד דף ומטפטפים גם עליו חמאה. שמים דף פילו שלישי ועליו מניחים בערך 12 תלוליות של תערובת היוגורט-פטה במקומות שונים.
3. מניחים על התלוליות עוד דף פילו ועליו זולפים חמאה. חוזרים על התהליך: 3 דפי פילו שביניהם יש חמאה, תלוליות של יוגורט-פטה ושוב עלי פילו עד שנגמרים העלים. בוזקים מלמעלה 3 כפות מים מוגזים (סודה), חותכים לריבועים, מכסים באלומיניום ומכניסים לתנור.
4. אופים כרבע שעה, מסירים כיסוי ואופים עוד כ-20 דקות עד שהמאפה פריך ותפוח.
בדיוק המקום שבו נפגשים שני המטבחים אצל קסה דוריה. הטאראמה הוא לרוב מנת פתיחה קטנה - "מזה" - יוונית דומה לאיקרה. ולריה פיתחה גרסה אחרת שבה היא משלבת את ביצי הדגים דווקא עם הספגטי. הביצים הופכות להיות קרמיות והתוספת הקטנה של פירורי הלחם נותנת למנה הזו קראנץ'. ביצי דגים אפשר להשיג אצל כל מי שמוכר דגי בריכה.
חומרים
חבילה של ספגטי מוכנים על ההוראות לדרגת אל דנטה אבל לא מסוננים לחלוטין מהמים
3/4 כוס שמן זית
3 כפיות ביצי דגים (עדיף של בקלה)
4 שיני שום
1/2 כוס פירורי לחם ביתיים טובים
הכנה
מחממים במחבת גדולה את שמן הזית ואת שיני השום. כששיני השום מתחילות להזהיב ולהפיץ ארומה מוציאים אותן. מוסיפים את הספגטי ומערבבים. מוסיפים את ביצי הדגים ומיד מתקבל מרקם קרמי. מערבבים כמה דקות. בוזקים קצת פירורי לחם ואת היתר מגישים בקערה בצד, כמו פרמזן. פשוט, עדין ונפלא.
תבשיל יווני של בשר ביין ובצל שכמעט לכל משפחה יש גרסה משלה להכין אותו. זאת הגרסה של אנטוניה איליאקי ממאטלה והטריק שלה הוא התוספת ההדרגתית של הבצל.
חומרים
1 קילו בשר בקר לצלי, חתוך לקוביות
2 קילו בצל, קלוף ופרוס
4 שיני שום, קלופות
3 כוסות יין אדום
3 כוסות מים
3 כפות חומץ יין
3 כפות שמן זית
3 עלי דפנה
מלח ופלפל
הכנה
1. מחממים את שמן הזית בסיר טוב עם מכסה תואם. מוסיפים 1/4 מכמות הבצל ומבשלים עד שהבצל מתרכך ומזהיב. מוסיפים את הבשר וצולים אותו מכל הכיוונים. שופכים לסיר את החומץ ומגרדים את קרקעית הסיר מכל הכל טוב שדבק בה.
2. מוסיפים כוס אחת של יין ואחת של מים, מביאים לרתיחה, מנמיכים את האש ומבשלים עד שהמים מתאדים. מוסיפים עוד רבע מכמות הבצל ועוד כוס אחת של יין ואחת של מים. כשהנוזלים מתאדים חוזרים על התהליך בפעם האחרונה. מבשלים על אש קטנה עד שהבשר רך.
3. מתבלים במלח ופלפל ועלי דפנה בבישול האחרון עם היין והמים.
לא איטלקית ולא יוונית אבל הגישו אותה בקסה דוריה והיא הייתה פשוטה ומעולה וחבל לא לחלוק את המתכון השווה הזה.
חומרים
2 אגסים, קלופים ופרוסים
180 גרם קמח
150 גרם סוכר
4 כפות חלב
10 גרם אבקת אפייה
קליפת לימון מגוררת
3 ביצים גדולות
קצת חמאה נמסה
1/2 1 כפות סוכר חום
אפשרות: 2 כפות פירורי לחם ביתיים
הכנה
1. מחממים מראש תנור לחום בינוני (180 מעלות).
2. מערבבים במיקסר את הביצים עם הסוכר עד שמתקבל קצף סמיך ובהיר. מנפים את הקמח ואבקת האפייה ומערבבים אותם עם תערובת הביצים. מוסיפים את החלב וקליפת הלימון ומערבבים.
3. יוצקים את הבלילה לתבנית עוגה ומפזרים את פרוסות האגסים בתוכה. אופים כרבע שעה ואז מוציאים את העוגה לרגע, מושחים אותה בקצת חמאה נמסה, בוזקים מעט סוכר חום מלמעלה ופירורי לחם.
4. אופים עוד כחצי שעה או עד שהעוגה תפוחה ויפה וקיסם שננעץ במרכזה יוצא נקי.
5. מצננים על רשת ומגישים עם גלידה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם