הבונבוניירה: ארוחה במרינדו בנמל
אף ספינה אינה עוגנת בו, שום סחורה לא נפרקת, אבל תושבי המקום מתעקשים לקרוא לו נמל. יצאנו למסע תענוגות על המזח בעין-גב
ובכל זאת תושבי המקום קוראים לו נמל, וזה נשמע הגיוני למדי למי שמבקר בו. הוא קטן וקומפקטי, יש בו מזח יפהפה הבנוי מאבני בזלת שחורות, אורות קטנים מאירים אותו ברכות ובערב נושבת רוח נעימה מהים. יש מגדלור קטן עם פנס בחלקו העליון, ובעיקר יש בו את הכנרת, שסביבה עצי דקל שפלי צמרת, ממש כמו שכתבה נעמי שמר. בעונה הזו תלויים על הדקלים אשכולות של תמרים צהובים, שתוך זמן קצר יהפכו לחומים, ואז אפשר יהיה להסיר מהם בקלות את הקליפה ולנגוס בהם בהנאה.
כזה הוא הנמל של עין-גב, ודווקא משום כך קשה לעמוד בפניו. מעין מיני נמל. בונבוניירה ארוזה היטב, שאור הירח המלא מוסיף לה קיטשיות מחממת לב. וזה כל מה שצריך בשביל אווירה רומנטית: קצת ים, ירח מלא, מזח ומגדלור. לא ממש ברור למה, אבל זה עושה משהו. מעין תגובה פאבלובית נחמדה. שם, לאור נרות, מרגישים יפים יותר, נחשקים וחושקים יותר.
אנחנו נמצאים במסעדה חדשה יחסית שנקראת "מרינדו בנמל". הסיפור של מרינדו הוא סיפורם של רועי תבור ואיתמר קנדליק, שחיים ומגדלים את ילדיהם ברמת הגולן בה נולדו. הם התחילו את דרכם בגידול בקר, אבל לא עצרו שם. מהר מאוד הם פתחו רשת של מסעדות, קצביות ומעדניות, כשהבסיס הוא הבשר שהם מגדלים ומשביחים.
ראשונה נפתחה מסעדת "מרינדו", גם היא בעין-גב לצידי הכביש העולה לכיוון רמות. מפה לאוזן עברה השמועה על מסעדת בשרים שחייבים לבקר בה והמקום הפך כמעט מיד לסיפור הצלחה מסחרר. אחר כך נפתחו חנויות בשר ומעדניות ברמת השרון, בכיכר המדינה בתל אביב ובעוד מקומות בארץ, ואז החליטו השניים שהם חייבים לפתוח מסעדה אחת כשרה שתשב על מי הכנרת. מאחר ומדובר במנות שעיקרן בשר, עניין הכשרות לא מהווה בעיה.
אמרו ועשו. הם מצאו מקום על המזח בעין-גב, נעזרו בניסיון הרב שלהם בניהול מסעדות וקצביות ושיפצו את המקום. בנוסף, הם הביאו לשם את ענת אוטלנגי, השפית של מסעדת מרינדו, נתנו לה את נתחי הבשר המשובחים שלהם, ותוך זמן לא ארוך העסק התחיל לרוץ.
פתחנו את הבילוי בכוס אוזו, ולמרות שלא הוצאנו את זה לפועל, מהר מאוד היינו במצב הרוח המתאים לרקוד על השולחנות.
כדי לפתוח את הארוחה, הזמנו מספר מנות ראשונות. הגיעה סלסילה של לחמים שנאפו במקום ולידם שישה מטבלים (29 שקל), כדי שיתנו קונטרה לאוזו, שנמזג שוב ושוב. גם מנה מצוינת של גלילות נתחי רוסטביף סינטה מתובלים בחרדל דיז'ון וכרוכים סביב עלי רוקט (45 שקל) הגיעה אל השולחן, וגם ברוסקטה קלויה ועליה מבחר של פטריות מוקפצות ביין לבן (45 שקל). ואיך אפשר בלי חציל קלוי על האש עם טחינה, עגבניות, פלפלים, כוסברה, שום ולימון (42 שקל). כל המנות נדיבות בגודלן, טעימות, ואלמלא ידעתי מה מחכה לנו בהמשך, הייתי מחסלת בקלות עוד חציל קלוי.
החגיגה הגדולה באמת החלה כשהגיעו הבשרים. אחד מאיתנו התענג על צלעות טלה קטנות ועסיסיות, שכל מה שהיה צריך זה לא לקלקל את טעמן המשובח. אחר נהנה מקבב שעשוי מבשר עגל עם נענע וצנוברים. טעמו החרוך של הגריל עליו ניצלה הקבב הורגש בכל ביס (69 שקל).
אני הייתי לארג'ית עם עצמי והזמנתי פילה עגל שעליו הונחו נתחי כבד אווז (129 שקל), ולעזאזל הדיאטה והבריאות. אבל אין ספק שהמנה המנצחת של הארוחה הייתה נתחי אסאדו ללא עצם ברוטב סילאן וצ'ילי, שעברו בישול ארוך, והגיעו על מצע של פירה שורשים (79 שקל). כל השילוב הזה הפך לגן עדן של טעמים בפה.
את מסע תענוגות הבשר הזה ליווינו בבקבוק יין אדום מסוג תבור אדמה קברנה בזלת, של יקב תבור כמובן (80 שקל). מהון להון עלה הירח וטיפס אל השמיים, סירות הדייגים נעו קלות במים הכחולים, עדות לכך שהרוח שהנעימה את ערב הקיץ הזה עדיין היתה פעילה.
מישהו אמר פעם שבשביל רגעים כאלה שווה לחיות, ואחר אמר שגם בלי רגעים כאלה שווה לחיות, אבל עדיף ככה. האוזו והיין התערבלו היטב בראש, וככל שהכבדות התפשטה בגופנו, כך חשנו קלים יותר. גם שלב התשלום לא היה כואב במיוחד ולא הותיר חור בכיס. אדם רעב יכול לצאת מהמסעדה המקסימה הזו ב-120 שקל לארוחה כולל יין, לא יקר בהשוואה למסעדות בשר טובות במרכז הארץ. המסעדה לא פתוחה בשישי בערב ובשבת. פתוח במוצאי שבת.
מרינדו בנמל, קיבוץ עין גב, טל': 04-6658037
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם