לכבוד מיליארד תועים: הבלוגרים מסין בים המלח
כמעט כל ילד בסין מכיר את ים המלח. רובם לא יודעים לקשר זאת לישראל. 8 עיתונאים הגיעו לישראל, בתקווה שיחשפו אותה לקוראיהם
מהנתונים שנצברו עד היום מתברר כי 33 אחוז מסך ההצבעות בהן זכה ים המלח בתחרות הגיעו מסין. התקווה הכמוסה היא שבעזרת הכתבות והרשמים שלהם, תגדל תנועת התיירים הסינים לישראל (ולא, הפעם אנחנו לא מדברים על פועלי בניין ורצפים) אחרי שחרשו את ישראל לאורכה ולרוחבה, וזכו במתורגמן צמוד ובשמירה צמודה עוד יותר שעזרה להם לראות רק את הטוב שיש בארץ הזאת, נפגשתי עימם לשיחת סיכום, שעה קלה לפני שנאלצו לעלות על טיסת אל על שהשיבה אותם הביתה, לסין.
המשלחת הסינית כללה ארבעה בלוגרים הכותבים באתרי האינטרנט המובילים בסין, שלושה עורכי מדורי תיירות וצלם. בניגוד לישראל, בסין הבלוגרים באתרים הגדולים מכונים "דה ראן", שמשמעותו בתרגום חופשי "איש גדול", כלומר מעצבי דעת קהל. עם עשרות מיליוני צפיות שבועיות, זה לא מפתיע לגלות שמדובר במגה-סלב מייד אין צ'יינה.
בשעה שחברי המשלחת הסינית מיהרו לקטוף מזכרות אחרונות מישראל, נאותו לי, קונג וצ'ן לשתף אותי, באמצעות מתורגמן כמובן, בחוויות שלהם ממסעם בארץ המובטחת. צ'ן איפו, בן 57, ביקר ב-79 מדינות שונות לפני שהגיע לכאן. פרופסור קונג, מרצה בכיר באוניברסיטת בייג'ין ובעל בלוג פופולארי, הוא דור 77 למשפחת פילוסופים וישראל הייתה המדינה העשירית בה ביקר, ואילו הדובדבן של המשלחת, לי, היא אחת הדוגמניות הכי מבוקשות בסין, אם תרצו הגרסה המלוכסנת של בר רפאלי.
לא מפתיע לגלות שמה שהכי הרשים אותה בישראל היה הקניות. "זה אומנם קצת יקר", היא ממלמלת בנימוס, "אבל מצאתי פה דברים שאין בסין. קניתי חולצות אתניות עם רקמה, הרבה עגילים ותכשיטים, שטיח מיוחד שמצאתי בשוק והמון מוצרי קוסמטיקה מים המלח. אני חושבת שיש לי בתיק כל מסכת בוץ שמיוצרת פה".
הטייל המנוסה שבחבורה, שנראה כמו תרמילאי מדופלם, נשבה בקסמה של ירושלים, למרות שכל מה שקשור בדת או במקומות דתיים, כלל לא מדבר אל ליבם של הסינים. "אני אוהב מקומות מיוחדים שאתה לא יכול למצוא בשום מקום אחר בעולם", מסביר צ'ן את בחירתו בירושלים. "השילוב הזה של שלוש דתות שונות במקום אחד על רקע של כל כך הרבה חרדים, עם הלבוש הדתי שלהם, בהחלט מיוחד לעיר הזאת".
הפילוסוף , לעומתם, התחבר דווקא אל המדבר. "כשאתה מטייל במדבריות ורואה את ההרים הצחיחים שמסביב, אתה מבין כמה היה קשה להקים את המדינה הזאת במקום הזה", מסביר פרופ' קונג את בחירתו.
כשאני מנסה לקלף מעט את הנימוס הסיני שלהם ולשאול מה הם לא אהבו פה, הם שולפים תשובות דיפלומטיות שלא היו מביישות
ובאמת לא כל כך ברור איך יצליחו מיליארד ומשהו סינים לבקר בישראל הרחוקה והיקרה, עם משכורת ממוצעת של כ-27 אלף שקל בשנה. מצד שני, לאחרונה נספרו בסין 79 אנשים המחזיקים בהון עצמי של 75 מיליון שקלים. אז אולי אפשר לבנות על האחיינים שלהם.
אחרי שסיירו בירושלים, רמת הגולן, עכו, חיפה, קיסריה, תל אביב, בים המלח ובמצדה ואפילו בשדה בוקר, אני שואלת אותם איזה אתר השאיר עליהם את הרושם החזק ביותר. לא תאמינו למה עיניים זרות שמות לב. הגנים הבהאיים בחיפה שבו את ליבה של לי, אולם הרושם הגדול ביותר שלה היה כשמדריך רכיבת האופניים משדה בוקר, שלקח אותם לטיול על המצוק, עצר ואסף זבל בשקית, בכל פעם שהוא נתקל בלכלוך. למרות שקונג התרשם עמוקות מירושלים עליה קרא כל כך הרבה שנים, הוא טוען שאילו היה יכול לבחור, היה עובר לגור בחיפה. ודווקא התרמילאי שבחבורה, צ'ן, נפעם מהמראה שנשקף מהר הזיתים. "עמדו סביבי המון חיילים שהיו באיזה טקס צבאי, והשקפנו ביחד על ירושלים מהר הזיתים וזה היה מאוד מרגש. המון שנים חיכיתי להגיע לירושלים וזה ללא ספק היה החלק הכי מדהים בטיול".
למרות שנדמה לנו שאנחנו במרכז העולם, או לפחות בפתיחת מהדורות החדשות בכל פינה בגלובוס, מתברר שהסינים לא באמת מתרגשים ממה שקורה אצלנו. בשנת 2010 הגיעו לישראל 232 אלף סינים לעומת 164 אלף בשנה הקודמת, אולם המספר המרשים הזה כולל כמובן את כל הפועלים שמגיעים על אשרות עבודה.
מלחמות הצדק שלנו מול כל העולם, לא ממש משפיעות על הסינים. צ'ן ידע שמגדלים כאן תפוחי אדמה, לא באדמה. קונג שמע שאפשר לצוף בים המלח וציפה לזה בכיליון עיניים ורק ההורים של לי, דוגמנית העל, קצת חששו. "אבל אני אוהבת אתגרים וחשבתי שזה יהיה כיף לבוא לכאן", היא אומרת.
כשאני מנסה להבין מה הם חשבו על הישראלי המצוי, זה שלפעמים צועק ודוחף, הם הרימו גבה סינית משתוממת. ניצן, המתורגמן שהיה צמוד אליהם במשך שמונה ימים, הבהיר לי שהם לא ממש הסתובבו לבד, מחשש שלא יסתדרו, בגלל היעדר שפה נוספת מלבד סינית.
השמירה הצמודה כנראה עשתה את שלה, למרות שהאורחים הסינים מתעקשים שהם ממש הרגישו בבית. "גם אצלנו דוחפים וצועקים ושום דבר לא נראה לנו מוזר או שונה", הם מעידים פה אחד, "אפילו האוכל היה כמעט אותו דבר".
עם גידול של 54 אחוז בתנועת התיירות היוצאת מסין, ברור שמדובר בפוטנציאל כלכלי אדיר, אליו בין השאר כוונה ההזמנה של שר התיירות סטס מיסז'ניקוב. לאורחים הסינים שלו יש טיפ חשוב: "תצרו סיפור", הם אומרים. "סינים רוצים סיפור. יש להם סבלנות. הם חייבים איזה רצף, משהו שיעבור מנקודה לנקודה. תצרו מסלולי טיול בצורה של סיפור", מייעץ צ'ן. "אל תעברו סתם מאתר לאתר, אלא תצרו מזה איזו שהיא עלילה מקשרת".
ואילו פרופסור קונג, מחדד את הסוגיה: "אצלנו יש מסלול טיול בעקבות חייו של מאו צה טונג, ואנשים מאוד אוהבים את זה. גם אתם יכולים לבנות מסלול כזה בעקבות הרומאים או המכבים ושאר הקרבות שהתחוללו בארץ הזאת. רוב הסינים חושבים שישראל היא בדיוק כמו ארצות הברית, ואתם חייבים להדגיש את השוני שלכם. להסביר לאוכלוסיה בסין מה השוני בין שלושת הדתות וליצור עניין סביב זה, כי בסין הדת לא מעניינת אף אחד".
וכדי לקבע את הסטיגמה המתבקשת, הדוגמנית לי מתעקשת על סל הקניות. "תדגישו את מה ששונה אצלכם, במה האופנה כאן שונה מסין, מה אפשר לקנות אצלכם. תעשו למשל מסלול קניות. יש המון סינים עשירים שטסים לחו"ל רק למסעות קניות, אם תצליחו לייחד את מה שיש לכם, הם יבואו גם לפה".
וכנראה שאי אפשר לסיים ראיון עם עיתונאים סינים, שנמצאים הרחק מעינו של האח הגדול בארץ מולדתם, מבלי לדון בסוגיית חופש העיתונות הבעיייתית בסין. "500 מיליון סינים מחוברים בכל רגע נתון לאינטרנט", מבהיר קונג, "נכון שרובם מחפשים משחקי מחשב, אבל אתה לא יכול לחסום את כל המידע כל הזמן".
וצ'ן מסכם: "יש הגבלות על מה שכותבים בנושא של פוליטיקה ובתחום המדיני", הוא מודה, "למזלי אני כותב על תיירות ועל ארצות אחרות בהן ביקרתי, ואין לי שום בעיה. אף אחד לא מצנזר אותך, בטח לא כשאתה כותב על ביקור בישראל".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם