גן עדן עכשיו: טיול באי פונפיי
דמיינו אלמוגים בשלל צבעים, להקות דגים מסתחררות סביב הראש, דמיינו שפע של צמחיה ופרחים, הרים, מפלים וים בצבע טורקיז עז. ביקור באי פונפיי שבמיקרונזיה, חלק א'
תארו לעצמכם הרי געש מיוערים בצפיפות, הנופלים בתלילות אל הים. נסו לשוות לנגד עיניכם איונים זעירים, רקומים בשולי זהב של חופים. דמיינו שוניות של אלמוגים בשלל צבעים, להקות של דגים מסתחררות סביב הראש. תארו לעצמכם שפע של צמחיה, עם עצים גבוהים, שרכים ענקיים, מטפסים באורך עשרות מטרים, שרשי אוויר ושלל פרחים בצבעי אדום, סגול, צהוב ותכול. גם פרפרים. במגוון צבעים גדול עוד יותר. הרים עשויים בזלת שחורה, שמדרונותיהם התלולים מטיפים עסיס של עשרות מפלי מים. תארו לעצמכם ים בצבע טורקיז עז, אלמוגים מרהיבים בשלל גדלים וצבעים ודגה עשירה ומגוונת. איפה עוד אפשר לבצע צלילה עם שנורקל כשמסביבך דגי מנטות ענקיים, כרישים חושפי שניים ענקיות, צבי ים ירוקים, כוכבי ים סגולים, דגים בצבעי וורוד זוהר, קיפודים ומלפפוני ים?
אינני אוהב כל כך את הביטוי "גן עדן". דומני שיש אינפלציה בשימוש בו, מה גם שאף אחד לא חזר משם כדי לספר, ובכל זאת, כשישבתי על המרפסת בבית ההארחה הכפרי בו התאכסנתי בפונהופיי, סעדתי ממטעמי המטבח של בטי והתבוננתי בים, התקשיתי לחשוב על ביטוי הולם יותר.
לפונפיי (Pohnpei) הגעתי במקרה. לא שמעתי על המקום המקסים הזה, עד שטובה בורונובסקי, בעלת מועדון הצלילה “Fish ‘n Fins” שבפלאו (Palau), דחקה בי להגיע לשם. "בלי האי המקסים הזה", כך אמרה,
טובה לא היתה צריכה לעמול הרבה כדי לשכנע אותי. שמעתי ונסעתי. לא יכולתי לעמוד בפני הפיתוי.
זוהי טיסה יקרה להפליא, היוצאת מהאי האמריקאי גואם (Guam), שבלב מיקרונזיה. ליתר דיוק, ממנילה להונולולו ועוצרת בדרך במספר איים. המטוס מלא באנשי עסקים אמריקאיים שהגיעו לרגל עסקיהם, כמה מיסיונרים לבושי לבן ובעלי מבט צדקני, שבאו כדי להביא את בשורת האל וכמה מיקרונזים שחומים ומתולתלי שיער. מרביתם מגודלי גוף. לא ברור אם משקלם המופרז הוא אשמת האמריקאים שבתום מלחמת העולם השנייה, מיהרו להחליף את המזון ה"פרימיטיבי" והציפו את האיים בשימורי בשר, או מסיבה אחרת. מכל מקום, כמות האנשים מגודלי הגוף מפתיעה. בכמה מארצות מיקרונזיה, כך שמעתי, סובלים תושבים רבים לא רק מהשמנת יתר, אלא גם מסוכרת ומלחץ דם גבוה. מחיר הקידמה.
מיקרונזיה מורכבת מאיים קטנים, כמשתמע משמה. ארבע קבוצות האיים המהוות יחד את הפדרציה של מיקרונזיה - יאפ (Yap), צ'ואוק (Chuuk), פונפיי (Pohnpei) וקוסרה (Kosrae) - שוכנים בחציו המזרחי של האוקיאנוס השקט, כ-5,000 ק"מ ממערב להוואי, 3,000 ק"מ ממזרח לפיליפינים ו-1,500 ק"מ מצפון לפפואה ניו גיני.
כל אחד מהאיים הללו מוקף בעשרות איים אחרים, שכל אחד מהם הוא קפסולה ייחודית, מובדלת, משמרת בקנאות את תרבותה, טוב יותר מזו של האי הראשי. 607 איים בסך הכל, הפזורים כמו רסיסים על פני שטח שגודלו פי חמישה משטחה של צרפת. שטח האדמה הכולל של האיונים האלו קטן יותר משטחה של עיר אמריקנית ממוצעת, ולכן הם נעדרים ממרבית מפות העולם.
מיקרונזיה היא ארכיפלג עצום. מאות איים הפזורים בכחול האינסופי של האוקיינוס השקט, כשכל אחד מהם מוקף בחלל ומבודד ממשנהו כמעט כמו כוכבי השמים. אל המרחב הזה, כמו אל הגלקסיה האוקיינית של פולינזיה, נמשכו יורדי הים הקדומים, ממניעים של סקרנות, חמדנות, דת, רעב, מלחמה ומה לא. לא ברור כמה ומה ידעו על האוקיינוס ועד כמה גרמי השמים הדריכו אותם בדרכם המסוכנת. הם נדדו בסירות משוטים ומפרש, ממש בתקופה שהיוונים נדדו אל חופיו של הים השחור, בחפשם מולדת חדשה. למרבה הצער לא קם להם הומרוס מיקרונזי ובהיעדר כתב איננו יודעים על האודיסיאה שלהם. לא רק שאין לנו עדויות היסטוריות, אין אפילו מיתוס שיכול ללמד אותנו על עולמם הרוחני.
גבר גבה קומה, מכריס וכהה עור לקח אותי היישר מנמל התעופה אל בית ההארחה המושקע להפליא של בטי, הבנוי על מדרגת סלע מעל לים, בתוך צמחייה שהיא שילוב של יער גשם טרופי וגן מטופח. בטי ובעלה עזבו לפני שנים רבות את ארצות הברית ואת המרוץ, לטובת חלקת אלוהים קטנה, ללא רמזורים ומגרשי חניה, אך עם עשרות מפלי מים ושוניות אלמוגים. הם הגיעו לכאן עם ארבעת ילדיהם , בנו את המלון הראשון בפונפיי והפכו לחלק מן הנוף האנושי של האי.
הצמחייה באיים האוקיינוס השקט איננה עשירה כמו זו שביבשות הטרופיות ולמרות זאת, מספר ניכר של מיני צמחים הצליחו להגיע לפונהופיי, להיקלט, לשרוד ולהתרבות. כך, בחמישה מיליון שנים של קיומו של האי, התפתח כאן יער גשם מרשים. אכן, לא עשיר כמו זה של האמזונס, אך מרהיב ביופיו.
זהו ג'ונגל שאינו דומה לאלו הגדלים בדרום מזרח אסיה או באמריקה התיכונה, כי רבים מהצמחים המופיעים בו אינם מופיעים בשום מקום אחר. וולאס שהוזכר לעיל מתח קו מפריד בין עולם החי של דרום מזרח אסיה, לבין זה האוקייני המובחן ממנו. כמאה מיני צמחים הם אנדמיים לפונהופיי, היינו, התפתחו באי והם חיים רק בו.
בטי לא נתנה לי שהות לנוח יותר מדי או להתענג על יופיו של המקום ממרומי המרפסת. היא הצמידה אותי לאנדרו, אחד מאנשי הצוות שלה ויצאנו להתרשם מיופיו של האי. פונפיי איננו עוד אי אלמוגים שטוח, אלא אי הררי ובו רכסים המתרוממים בתלילות לעבר השחקים ופסגותיהם נושקות לעננים. המדרונות חרוצים בגאיות שאין חקר לעומקם ומכוסים ביער צפוף, מחורץ בנחלים ומפלי מים. כל כולו שלווה ויופי שאינם ניתנים לתיאור.דומה למשהו הנגלה בחלום.
אחד הטיולים היפים שפונפיי מציע הוא טיפוס לראש סוקהס, הצוק הבולט מעל המפרץ של קולוניה. מזכיר מעט את "ראש היהלום" (Diamond Head) של הוואי. נסענו לשם דרך כפרים קטנים, למעשה מקבצים קטנים של בתים. פה ושם נראו גברים מעצבים סירת קאנו, בדרך המסורתית, מגזע עץ מאסיבי אחד. במקום אחר תיקנו נערים את גג הבית בכפות דקלים ובעלי בננה. מישהי ארגה מחצלת מכפות דקלים וכמה נשים טיגנו דגים בשמן קוקוס שריחו הכבד נישא למרחוק.
במרחק של כמה מאות מטרים, לגדת הנחל, עמדו נשים מבוגרות, בריאות בשר, לצדן ילדים מצווחים, וכיבסו בגדים כבדים, בצבע כחול כהה. בגדי הכנסיה של יום ראשון. בקצה הכפר ראיתי באר לשתיית סאקאו, תחת סככה, עם אבן ריחיים גדולה במרכזה.
באבן הזאת, הנקראת כאן פ̤ייט̤ל, כותשים המקומיים שורשי פלפל וקליפות היביסקוס, בקצב חדגוני ובאופן ממושך שופכים מעט מים, סוחטים את העיסה ואוספים לתוך כוסות את המשקה העכור המטפטף ממנה. המראה דוחה, הסכים איתי, אבל יש לו אפקט ממסטל.
נסענו דרך חורשה גדולה של עצי פרי הלחם, החשוב ביותר לכלכלת האי. שני רק לקוקוס. ג'יימס המדריך סיפר לי כי כל עץ עשוי להניב מאה פירות בשנה, למעלה מהדרוש לכלכל אדם אחד. העץ המשובח שלו משמש גם לבנייה. אנדרו הפליא אותי בשליטתו בעצי היער. הוא הצביע על עצים שונים המתאימים לבניית סירות קאנו ונקב בשמותיהם, על עצים יעילים להבערת אש ועל עצים שהשרף שלהם, או עליהם, משמשים כתרופות מסורתיות. הרהרתי ביני לביני כמה ידע אצור במקומות הללו וכמה ממנו יאבד יחד איתם.
הדרך הפכה למשובשת יותר ויותר והג'יפ קרטע עד לנקודה שלא יכול היה להמשיך עוד. בדרך הגיחו משום מקום ילדים, שחומים וזריזים שנופפו לעברי בפרחים ובעלי בננה. עדיין בעידן התמימות. הלכנו דרך תותחים שנותרו במקום ממלחמת העולם השנייה, מהימים בהם בערו מימי האוקיינוס השקט מפגזים, טורפדו ועשן שעלה מאניות מוטבעות. להזכיר שלא תמיד האיים הללו היו שלווים כל כך. היה זהו טיפוס קל למדי, עד לראש הסלע, למקום בו רואים את האי, לפחות את חלקו ממעוף הציפור. למרגלותי נפרשו הנמל, האגנים הפנימיים, ובעיקר הספקטרום הרחב, המגוון, הבלתי נתפש כמעט של גווני כחול עם, צלליות כהות של שוניות האלמוגים.
אתר הכותב
תודתי החמה נתונה לטובה ונבות בורונובסקי ממועדון הצלילה "Fish and Fins" שבפלאו, לבטי ממועדון The Village" בפונהופיי ולניסו ולינור מצוות "אדמה – מסעות וטיולים", שאלמלא עזרתם ותמיכתם, טיול זה לא היה יוצא לפועל
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם