שבע בום: ביקור במסעדת מונטיפיורי
"מונטיפיורי שבע" לא רעה, אבל לא בטוח שהיא תשרוד עד תשע"ג
כמו ברוב מערכות היחסים, גם בעולם המסעדנות יש קשר אכזרי ישיר בין זמן להצלחה. בשני המקרים המבחן הגדול מתרחש לאחר שנה. אם עברתם שנה ללא זעזועים גדולים, רוב הסיכויים שצפוי לכם עתיד מזהיר: תתחתנו ותחיו חיים זוגיים מאושרים או תתחילו, סוף-סוף, להרוויח מעסקי הקולינריה. אם לאו, דרככם סלולה חזרה אל JDate או אל משרד המשפטים בתחינה שיכריז עליכם כעל פושטי רגל.
כמובן שזה כוללני ויש מקרים יוצאי דופן. לא רק ריטה ורמי מוכיחים זאת. גם "שקוף", שהוכתרה פה במדור כאחת משלוש המסעדות הטובות ביותר בתל אביב, נסגרה החודש בקול ענות חלושה לאחר פעילות של שנתיים בלבד, כשהתברר למשקיעים שההכנסות רחוקות מהתחזית שהראו להם בגרף.
על הנייר הסיכויים של "מונטיפיורי שבע", מסעדת השוק החדשה בנחלת בנימין בואכה מגדל שלום, לשרוד שנה לא גבוהים במיוחד, וחבל. האוכל בה, בסך הכל, חביב וראוי, המקום עצמו מקסים והשירות איכותי - ובכל זאת, כל זה עלול שלא להספיק.
המיקום בעייתי - בחלק זה של רחוב מונטיפיורי כמעט ואין נוכחות ברחובות בשעות הערב. זו גם הסיבה ששתי המסעדות ששכנו באותו המקום לפני כן - "צ'יינה לי" הסינית הכשרה ו"תאודור" - לא שרדו את מבחן הזמן ונסגרו. אבל יותר מכך זהו הקונספט: בהיעדר שף בעל שיעור קומה שמביא אחריו קהל סקרנים, בהיעדר תפריט שמצליח לחדש משהו (להפך, הדמיון, שלא לומר החיקוי, ל"חדר האוכל" של עומר מילר לא צולח), בהיעדר שונות וייחוד של "מונטיפיורי שבע" מעשרות מסעדות דומות - אנחנו לא אופטימיים. ועם המשקיעים הסליחה.
וחבל, כאמור, כיוון שהחוויה הקולינרית כשלעצמה הייתה טובה. לא מצוינת, אולם טובה דיה כדי לאכול בה ארוחת ערב לא יומרנית. אמנם התפריט מבלבל ולא ברור מהן מנות ראשונות ומהן עיקריות (צריך להסיק זאת מהמחירים), אולם קיים מגוון עשיר של מאזטים, דגים, פירות ים ובשרים כך שכל אחד ימצא את מקומו.
ניסינו לבחור את אלה המיוחדות יותר, ולא ממש מצאנו בשורה חדשה מפעימה. חביבות כן, בשורה לא. למשל פיסטיקאלי קבב (51 שקל) הוא קציצות בשר טחון ובו פיסטוקים טחונים, כשהן מוגשות על משאוושה ועגבניות חריפות. את הפיסטוק לא ממש הרגשנו, מה שהפך את המנה לסטנדרטית, אך הבשר האיכותי הפך את המנה לנעימה לחך באופן מספק. מנת שיש פיש (56 שקל) הגיעה כשהדג (משתנה מדי יום) מונח על לאפה ובה גם לבנה, סלט שומר, סלק צלוי, פטרוזיליה ולימון. זו מנה מיוחדת רק לכאורה, אבל לא ממש. טעימה אך סטנדרטית, ושמה המגוחך לא מוסיף לה הדרת כבוד.
והיו מנות נוספות שהצלחת מסוגלת להכילן, אולם יהיה זה מיותר להרחיב עליהן כאן, כך גם מנת כבד הדגים עם חמאה ולימון (29 שקל) שהגיעה בתוך קופסת סרדינים פתוחה. במילים אחרות, זו קופסה מיובאת ובה התכולה, וכאן במסעדה רק פותחים את המכסה ומגישים עם לחם. האם זה יספיק ל"מונטיפיורי שבע"? האם זה תורם ליוקרתה? לייחודה? הלוואי ונתבדה, והשנה החדשה תאיר למסעדה פנים. התשובות - בתשע"ג.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם