ראשי » סגנון » תיירות » תיירות בעולם

הסתדרו בטור: מרוץ אופניים לונדון-פריז

זה לא הטור דה פראנס פה, רק מרוץ האופניים לונדון-פריז, אבל הקסם של הכפרים שבדרך מאנגליה לצרפת נשאר גם אם אף רוכב לא בטירוף על החולצה הצהובה

במחצית הדרך של הקטע השני במסלול רכיבת האופניים לאורכם של 530 ק"מ מלונדון לפריז, עברה הקבוצה הצבעונית שלנו בתוך כפר עתיק עם בתי אבן שהגוון שלהם שבהק באור השמש הזכיר צבע של ביסקוויט. קבוצה של תלמידים שטיפסה על קיר בחצר בית ספר צעקה ונופפה לנו בעת שחלפנו על פניהם. ילד קטן שלכד את עיניי צעק: "Allez ,monsieur ,allez" (קדימה, אדוני, קדימה), בעוד חבריו לכיתה צועקים בשמחה: "Plus rapide Plus rapide" (יותר מהר, יותר מהר).

הרגע הזה חלף מהר כברק, אבל אני יודע שאזכור אותו עוד חודשים רבים. מרוץ האופניים לונדון-פריז, או "L2P" כפי שמרבים לכנות אותו, התקיים זו השנה השמינית ויצא לו שם של "אירוע הרכיבה המקצועני על אופניים של רוכבים חובבים". המרוץ מורכב משלושה קטעים באורך 177 ק"מ כל אחד וכולל חלקים של טיפוס והאצה וגם תחרות על "חולצה צהובה". זה הכי קרוב לחוויה של הטור דה פראנס שאליה יכולים להגיע רוב הרוכבים המשתתפים במרוץ. זאת אומרת, בתנאי שירכבו עוד 3,200 ק"מ ויכפילו את המהירות. אבל עזבו, אלה פרטים שוליים.

הקטע הראשון של מרוץ L2P מתחיל בלונדון ומשם רוכבים המשתתפים לדובר, עד שפת התעלה האנגלית (עבור הצרפתים היא תעלת לה מאנש). המסלול מוליך דרומה מן הבירה האנגלית עד הכפר ליי (Leigh) שבחבל קנט ומשם בקו כמעט ישר מזרחה עד לנמל המעבורות דובר. הקטע של היום השני מתחיל בצד הצרפתי של התעלה, בקאלה, ומשם דרומה עד לאמיין (Amiens), בירת מחוז סום שבחבל פיקרדי.

את חלקו של היום השלישי רוכבים משתתפי המרוץ על כבישים מקבילים לאוטוסטרדה A16 ולקראת סיום הם נכנסים לפריז מכיוון מערב. חבלי ארץ אלה, פיקרדי וארטואה (שבירתו היא אראס), שבהם עובר המרוץ בשטחה של צרפת, אינם ניצבים בראש רשימת אזורי התיירות. אולם, צרפת כה מגוונת ועשירה, שגם שם אפשר לבלות חופשה. לצד ערי הנמל, בולון, קאלה ודנקירק נהנים חבליה אלה של צרפת מצוקי גיר מפעימים ומחופים חוליים. אמיין, שעל גדת נהר הסום, היא העיר המרכזית והיא מתגאה בקתדרלה שלה, תזכורת לכך שחבל פיקרדי היה אחד ממקורות האדריכלות הגותית.

הקתדרלה נבנתה במאה ה-13. היא ידועה בשפע עיטוריה, פסלי החזית וחלונות הרוזטה שלה. אמיין ונהר הסום נרשמו בדפי ההיסטוריה של מלחמת העולם הראשונה. הקרב על הסום היה בחודשי הקיץ והסתיו של 1916. מדינות ההסכמה, ובראשן צרפת ובריטניה, תקפו את קוי הגרמנים בנסיון להשיג הכרעה, שלא הושגה. בקרב על הסום נעשה לראשונה שימוש בטנקים בידי הבריטים אך הקרב משמש כמופת למערכה עקובה מדם וחסרת

תכלית. הקרב החל בשבעה ימים של הפגזה שלאחריהם הסתערו הדיביזיות על קוי הגרמנים המבוצרים. המתקפה נכשלה כשכוחות הברית רושמים 60 אלף נפגעים.

בסופה של המערכה על סום הצליחו אמנם מדינות ההסכמה להתקדם כעשרה קילומטרים, אבל בקרבות הללו איבדו כמיליון חיילים, משני עברי החזית, את חייהם. ב-1918 ניסו הגרמנים להכריע את המערכה ללא הצלחה ומפקדי צבאות ההסכמה, אליהם הצטרפו חיילי ארצות הברית, החליטו על מתקפה נגדית בחזית נהר הסום. באוגוסט הפתיעו התוקפים את הגרמנים ליד אמיין ובעזרת 10 דביזיות ו-500 טנקים הם פרצו את קווי ההגנה שלהם.

הקרבות נמשכו עד אוקטובר, עת מדינות ההסכמה הסיגו את הגרמנים לנקודת המוצא שלהם ב-1914. מפקדי הצבא הגרמנים הבינו שעדיף לסיים את הקרבות בטרם יובסו. לאורך נהר הסום ובסביבות העיר אראס ניצבות אנדרטאות לזכר הלוחמים שנהרגו ב"מלחמה הגדולה". במלחמת העולם השנייה נפל האזור בידי הגרמנים ללא קרבות של ממש. עבור הצרפתים הייתה זו מלחמה צנועה בהרבה מאשר קודמתה.

ספק אם משתתפי המרוץ ב-2011 נותנים דעתם לאתרים הללו. באותם שלושה ימים הם היו נתונים ל-L2P שנראה כמו מרוץ אמיתי. צי מכוניות תמיכה של "סקודה" ליווה אותם, כמו במרוץ האמיתי. כ-45 שוטרים משופמים על אופנועים שלטו בכל המערכת של סגירת ופתיחת כבישים, על מנת לאפשר למשתתפים לחלוף על פני צמתים באור אדום, כאילו הם נהנים מחסינות דיפלומטית. ועוד לא נאמר דבר על צוות של 130 מכונאים, פיזיותרפיסטים, טבחים, יחצנים, צלמים, סבלים ונהגים שליוו אותם. והיו גם חלילי צד וג'לים לאנרגיה ואפילו 12 קפטנים של התחרות. אה, והיו כמובן גם "סמים", אבל את כולם הם צרכו בתוך כוסות 500 מ"ל מלאות בירה בסוף היום.

אבל בתוך כל הלוגיסטיקה הזו אסור לשכוח את הדבר הכי חשוב - את רוכבי האופניים עצמם. השנה השתתפו במרוץ 365 רוכבים. כשמביטים על הקבוצה רואים רגליים מגולחות, שוקיים חלקות שנראות כמו עץ מהגוני, ואופניים יפהפיים. חשבתי שאולי כדאי גם לי לשאול את ה"ליידי שייב" של אשתי, אך מכיוון שעמדתי להיכנס לעולם שאני לא כל כך מכיר, החלטתי לדבוק ברגליי השעירות, שבדיעבד התברר שהן פשוט אסון אווירודינמי. מה גם שעדיין לא התאוששתי מאירועי אותו בוקר.

שותפי לחדר, שאותו הכרתי רק ביום הקודם, הוא בעל ידע כל כך מעמיק על נושא הרכיבה, עד שהופתעתי לגלות שהפיג'מה שלו אינה עשויה לייקרה. בקיצור, הבחור העיף מבט במכנסי הרכיבה שלי ושאל אם אני מעוניין לשאול את "חמאת הישבן" שלו. כאשר ההלם על פניי העיד בבירור שאין לי מושג על מה הוא מדבר, הוא שלף שפופרת ובה משחה שנראתה כמו גבינת פרימולה. הוא מרח את המשחה על מפשעתו. אחר כך הוא הסביר לי בסבלנות שהמשחה הזו תחסוך ממני את רוב הסבל הנובע מישיבה על מושב צר עד כדי סאדיסטיות במשך שעות ארוכות כל יום.

מרוץ L2P מושך אליו כוכבים מעולם הספורט. בקו הזינוק של מרוץ 2011 התייצב רוכב האופניים האגדי סטפן רוש, שבמאה הקודמת זכה הן בטור דה פראנס והן בג'ירו דה איטליה. לצדו ניצב מגנוס בקסטדט, מנצח מרוץ פריז-רובה, מניע את ירכיו הכבירות, ממש כמו ויל קרלינג. גם נהג פורמולה 1 נייג'ל מנסל היה שם. הוא הגיע עם שני רוכבים צעירים שידחפו אותו בעליות. "לא, בוודאי שזו לא רמאות", הוא צחק בעת שהם הטיסו אותו וחלפו על פני ללא מאמץ, בטיפוס הארוך הראשון של היום.
 
אבל שלא תהיה אי הבנה - הסלבריטאים של עולם הרכיבה על אופניים לא היו שם רק כדי לצפות בנו מהצד. הם היו חלק מהקבוצה, ונהנו לעבוד לצד יתר הרוכבים, כדי לסייע לקבוצה לשמור על הקצב. רכיבה על אופניים היא ספורט מאוד תחרותי, אולם קבוצה מתורגלת היטב תמיד תהיה יותר מסך חלקיה. כך שלצד כוכבים כמו סטפן, מגנוס, ויל ונייג'ל, דיווש לו האב הטרי מאט, שטס לאירוע במיוחד מסינגפור. ויש גם קבוצה של 11 רוכבים שהגיעו מקולורדו "כדי לרכוב קצת במישור", ואחרים מג'רזי, אוסטרליה ודרום אפריקה. סטיוארט ודבי ודנבליין באו הנה כדי "לעשות משהו בלתי נשכח" לכבוד יום הנישואים ה-25 שלהם , פול רוכב במסגרת קרן צדקה הקשורה למחלה של בנו, וישנם גם יוהנה והנרי וג'ון וקווין ומישל. לעתים זה נראה יותר כמו מסיבת קוקטייל במהירות גבוהה מאשר מרוץ רציני.

L2P זו ההזדמנות האמיתית הראשונה שלי להתנסות בחיים בתוך קבוצת רכיבה. יש כל כך הרבה כללי התנהגות בלתי כתובים כאשר אתה רוכב בחבורה, עד שמבחינות רבות נדמה כאילו הצטרפנו למסדר כלשהו. הרוכבים המנוסים יותר מעבירים את הידע שלהם אלינו, החדשים. מהר מאוד למדתי את סימני הידיים שעושים הרוכבים מאחורי גבם על מנת להזהיר את אלו שרוכבים מאחוריהם מפני בורות בכביש, מכשולים שונים, מכוניות חונות ופסי האטה. מפעם לפעם, קריאות שמושמעות מעבר לכתפיים - "מאיטים", "חצץ", "עוצרים" - מהדהדות לאורך שורת הרוכבים. השתעשעתי ברעיון להציג סימן חדש ל"זהירות חיה שנדרסה לפניך", אך נדמה שאף אחד לא התעניין בסימן החדש שלי.

סוף סוף, לאחר שלושה ימים קשים אך מלהיבים על האוכף, אנו רוכבים לתוך פריז. זהו רגע שבו צמרמורת עוברת לאורך עמוד השדרה, הרגע שכולם ציפו לו. כבר במשך יותר ממאה שנים מארחת בירת צרפת את השלב האחרון של מרוץ האופניים המפורסם ביותר בתבל. רוכבים אגדיים כמו ז'אק אנקטיל, אדי מרקס, ברנרד הינו ולאנס ארמסטרונג, דיוושו לאורך אותם כבישים שעליהם אנו רוכבים כעת.

הקבוצה שלנו, שלעתים נמתחה על פני יותר מקילומטר וחצי, חולפת על פני הרחובות ההיסטוריים. מכוניות צופרות, פעמוני כנסיות מצלצלים, כלה יוצאת ממכונית הכלולות שלה כדי להריע לנו בעת שאנו חולפים על פניה. אנו פונים לשדרות פוש, אחת השדרות המובילות אל שער הניצחון - המקום שבו התרחש הניצחון הפיוטי של סטפן רוש בשנת 1987 - ואחר כך פונים ורוכבים לאורך הגדה השמאלית של נהר הסיין עד הסיום בצלו של מגדל אייפל. יש צחוקים, חיבוקים, פתיחה של בקבוקי שמפניה, ומעט מאוד עיניים נותרות יבשות. "נשבע לך, זה רק קדחת השחת", אומר מאט בבכי.

לאחר ארוחת ערב טובה עם יותר מדי יין, נאומים נלהבים והרבה טפיחות על השכם, העמסתי את האופניים ויצאתי בדרכי לתחנת רכבת היורוסטאר ומשם חזרה ללונדון. בבוקר יום ראשון נפרדתי בתחנת סנט פנקריאס מהחברים החדשים שלי שהכרתי במרוץ, ויצאתי על האופניים, בנחת, כדי לרכב שבעה קילומטרים עד לביתי בדרום לונדון. בנקודה מסוימת אני עוקף בור בכביש ובאופן אינסטינקטיבי עושה סימן שנועד להזהיר את הרוכבים מאחוריי. אני מעלה על פניי חיוך מטופש ואומר לעצמי: Allez ,monsieur ,allez.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...