שלום, חברה: התיירות לירדן במשבר
במהלך 17 השנים שחלפו מאז שרבין וחוסיין חתמו על הסכם שלום, מספר המבקרים הישראלים בירדן הלך והידלדל. כיום מדברים בחברות הנסיעות על חוסר עניין מוחלט ביעד. כך ויתרנו על קסמיה של שכנתנו ממזרח
כשחיים חפר כתב את השיר הזה אי שם בשנות החמישים של המאה הקודמת, הוא לא תיאר לעצמו שיום יבוא ושיירות של מטיילים ישראלים ישתרכו בפתחו של "הסלע האדום" תוך כדי קריאות התפעלות רמות, ועוד בעברית.
לא מעט דרכונים ישראליים הוחתמו במעבר הגבול "ערבה", מאז שמאיר הר ציון ורחל סבוראי הסתננו אז, בלילה חשוך, מעבר לגבול הירדני, כדי לצפות בפלא שהסתתר בוואדי הקסום, מעבר להרים הרחוקים. הסכנות היו כה רבות באותם ימים, עד שחפר עצמו ביקש מבן גוריון שהשמעת שירו, בביצועו של אריק לביא, תיאסר. וכך, ב-30 ביולי 1958 התקבלה החלטה לא להשמיע יותר את "הסלע האדום", שהצית את דמיונם של מאות צעירים ישראלים שרצו לבקר שם בעקבותיו.
המציאות
הביקוש לטיולי ג'יפים בירדן היה כה גדול עד שכמעט כל מי שהיה לו ג'יפ בחניה הפך למדריך טיולים לירדן. אחרי הסקרנים והג'יפאים הגיע גם תור המיניבוסים והטיולים המאורגנים, ובהמשך החלו גם סיורי יום לפטרה ולעקבה, שיצאו מבתי המלון באילת.
אז מה יש בה, בממלכה הסמוכה, שכל כך הרבה ישראלים נהרו אליה במרוצת שני העשורים האחרונים? ראשית, קבלת פנים מאוד ידידותית, למרות החששות שליוו ביקור במדינה ערבית שבמשך יותר מדי שנים הייתה אויבת מרה של ישראל. בחסות חיוכו הכובש של המלך חוסיין ז"ל, כל הפקידים במעברי הגבול, השוטרים והחיילים לאורך מסלולי הסיור, דאגו לשלומם, לביטחונם ולנוחיותם של המטיילים מישראל.
אף שמדובר במדינה עם רוב פלשתינאי, התחושות של המטייל הישראלי בירדן, לאורך השנים, היו מאוד נינוחות ובטוחות. כדי לדלג על "צרות מזדמנות", כל מסלולי הטיול מישראל בוחרים, ובצדק, לוותר על עמאן, ששם יש רוב פלשתיני קצת פחות מחויך וסובלני, ואין כל הצדקה תיירותית להתעכב בה.
גולת הכותרת של ירדן היא כמובן פטרה, שלפני כארבע שנים אף זכתה להימנות כאחד משבעת פלאי עולם. פטרה, עיר הקבורה הנבטית החצובה בסלע האדום במעמקי המדבר, משתרעת על פני יותר מ-20 קילומטרים רבועים ומושכת אליה מדי שנה בשנה מאות אלפי מבקרים מכל העולם. בשנים האחרונות העלו הירדנים את דמי הכניסה לאתר, וכיום עלות הכניסה עומדת על כ-130 דולר לאדם, למי שמגיע לביקור יומי בירדן. המטרה של הממשלה הירדנית היתה לעודד את התיירות הנכנסת, וכך, מי שבוחר ללון באחד מבתי המלון בירדן, משלם בכניסה לפטרה רק כ-70 דולר.
ואולם, עם כל הכבוד לפטרה, ואדי רם, המדבר שממנו הגיח לורנס איש ערב, מקסים ומרשים לא פחות. דיונות חול עצומות, מרחבים אינסופיים, קניוני אבן מפותלים, ערוצי נחלים וימות מלח מיובשות הופכים אותו לגן עדן לחובבי מדבר ולנהגי ג'יפים.
למעשה, ואדי רם הוא הסיבה לכך שהטיול המועדף בירדן הוא לבעלי רכבי שטח. עקבה עצמה, למרות הפיתוח המואץ, אינה מהווה אטרקציה ממשית עבור הישראלים, למעט הסקרנות לראות "כיצד אנחנו נראים" מצדו השני של הגבול. עם זאת, אילת נראית טוב מתמיד בזמן השקיעה, כשצופים בה מכיוון עקבה.
מיטיבי לכת מוזמנים לטפס למרומיו של ג'אבל אום דאמי - הפסגה הגבוהה בירדן, המתנשאת לגובה 1,947 מטר, ממנה יש תצפית מרהיבה על כל ואדי רם מכיוון צפון ועל סעודיה, השכנה מדרום. ביום עם ראות מושלמת ניתן לראות אפילו את מפרץ אילת. בכביש הערבה הירדני, העולה צפונה, מציעה ירדן את "ים המלח" שלה, הכולל אזור מפותח מלא בבתי מלון ומרחצאות, שעלולים לגרום לים המלח שלנו להחוויר מבושה. מזרחית לים המלח נשפכים מהרי מואב עשרות נחלים, ערוצים וואדיות מרשימים, הכוללים לא מעט אטרקציות תיירותיות.
הטיולים מישראל כוללים, ברובם, עצירות בוואדי חסה, בנחל הארנון שמימיו זורמים כל ימות השנה, בוואדי אבן חמד ובוואדי כרך, השופע מפלים ובריכות מים. בשעה שמימיו הקרירים של הארנון מהווים את האטרקציה הקיצית של ירדן, ביקור במעיינות החמים שבחממת מעין הוא התשובה החורפית. אי אפשר להשלים טיול בירדן בלי לטפס למרומיו של הר נבו ולצפות ממנו בערגה אל הארץ שמשה רבנו לא הגיע אליה. חובבי ארכיאולוגיה יגלו שמצפון לעמאן, בצדה המזרחי של בית שאן, יש גם לא מעט אתרים היסטוריים משופעים בתגליות ארכיאולוגיות. אחת מנקודות החובה היא ג'רש - עיר "אלף העמודים". ההרפתקנים נוטים למשוך את הטיול בירדן עוד יותר צפונה ומזרחה, למעמקי המדבר הנושק לעיראק ולסוריה.
כיום המצב קצת פחות אידילי. למרות כל השפע שיש לירדן להציע ועל אף קבלת הפנים החמה שהירדנים דאגו להרעיף על המבקרים מישראל במרוצת השנים, זרם המטיילים לירדן הידלדל מאוד עם הזמן, ובשנתיים האחרונות כמעט ונעצר לחלוטין. כיום, עיקר הישראלים הפוקדים את ירדן הם כאלה שעוברים שם בדרכם למזרח הרחוק או לדרום אמריקה בטיסות באמצעות החברה הירדנית, וכל "ביקורם" בירדן מסתכם בקניות בדיוטי פרי של שדה התעופה "קווין עליה" בעמאן. במחלקת טיולי הג'יפים של החברה הגיאוגרפית, שהייתה אחת הראשונות שהוציאה טיולים לירדן, לא נרשם שום טיול בשנה האחרונה.
"בסוף שנות התשעים כולם נהרו לירדן בעקבות הסקרנות, המיתוסים של מאיר הר ציון והכמיהה לראות את אילת מהצד השני של הגבול", מסביר אורי הראל מהחברה הגיאוגרפית. "קצב המטיילים לירדן ירד בהתמדה כל שנה, כשבשנתיים האחרונות זרם הבקשות לטיולים נעצר כמעט לחלוטין. זה נובע מסיבות ביטחוניות, וגם בעקבות עליית המחירים. זה כבר לא היה זול כמו פעם ובאותו מחיר אנשים העדיפו לצאת לחופשה מעבר לים ולא לעבור את הגבול למדינה שכנה".
אז נכון, ירדן כבר לא זולה ונוחה לכיס הישראלי כמו בעבר, "האביב הערבי" הפוקד את כל מדינות ערב באזור קצת מלחיץ גם כשמדובר במדינה ערבית ידידותית למדי, ועבדאללה הוא לא חוסיין ואין לו את החיוך והכריזמה שבעזרתם אביו כבש את לב הציבור בישראל. אז מה. ירדן היא עדיין אחת המדינות המפתיעות, המסקרנות והמרתקות ביותר באזור מבחינה תיירותית. ואולי דווקא בגלל שהיא מעבר לפינה, היא בכל זאת שווה קפיצה.
אם במקרה תצליחו למצוא דיל לפטרה ולאזורי תיירות אחרים בממלכה הירדנית, זה יעלה לכם ביוקר.
מבתי המלון באילת יוצאים אוטובוסים ומיניבוסים לטיולי יום בפטרה. העלות היא החל מ-200 דולר ליום. התמחור הוא דולרי כיוון שרובם המכריע של היוצאים ממעבר רבין לטיול יומי בפטרה הם תיירים זרים שמגיעים לנופש באילת וקונים חבילת תיור יומית בירדן השכנה.
יש גם חבילות ליומיים, הכוללות גם את ואדי רם ולילה אחד במלון, ואז המחיר הוא 370 דולר לאדם. רוב חברות הטיולים שהוציאו בעבר טיולי ג'יפים לירדן פרשו מהמשחק. בכל הפרסומים ירדן עדיין נמצאת, אולם אין תאריך יציאה וגם אם הוא מצוין, יש סיכוי טוב שהוא לא ייצא לפעול מטעמי חוסר התעניינות. רוב הטיולים המוצעים כיום הם של שלושה ימים, הם יוצאים מגשר שיח' חוסיין שליד בית שאן והם כוללים את הארנון, את פטרה ואת ואדי רם. המחירים מתחילים מ-1,450 שקל למטייל (לפני מסי מעבר).
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם