עדשת רוח: זמן המאיה החברתית

כך השתלבו המסרים של בני המאיה עם צעקת המחאה החברתית, שלא נחה לרגע. נינו הרמן מתעד יום של קסם קצבי לבן, שהתגלגל לכאורה במקרה

נינו הרמן | 27/10/2011 11:00

תגיות: מן המאיה, בני המאיה, מחאה חברתית, מחאת האוהלים, פייסבוק, פלאשמוב

השבוע קבעתי צילומים עם נעה פלד בביתה במסגרת הפרויקט חוץ/פנים בבלוג, תיעוד של צעירים ברחובות תל אביב. לפני שיצאתי לדרך נכנסתי לפייסבוק. כמו בימים אלה, אני נכנס לשם הרבה יותר מאשר כל כלי תקשורתי אחר, מתוך ההבנה ששם נמצא הדופק של הדור הצעיר, דור שמבקש לשנות את השיח, שמבקש לחזור ולחבור לזכויות אדם בסיסיות. דור של צעירים שלקחו על עצמם להשפיע, לנסות ליצור מציאות אחרת עבור כולנו.

מצאתי שם קריאה של סתיו שפיר: "תל אביבים, זקוקים לכם לפלאשמוב מגניב - רוטשילד פינת בצלאל יפה, 11 (עוד חצי שעה), בואו אמיצים ומסתוריים".

מגניב. יוצא לי לפגוש את סתיו וחבריה הרבה בזמן האחרון ומה שמדהים זו העובדה ששום דבר לא מתוכנן ומתואם. אני פשוט הולך עם האינטואיציה והלב ומקרב ומתקרב לסיטואציות של התרחשות שיש בהן עבורי שמחה, ומן הסתם מקפלות בתוכן רצון עמוק שלי לצלם ולהעצים את החבורה האנושית ואת העשייה הנמרצת, אנרגטית ויצירתית שלהם.

תל אביבים, זקוקים לכם! צילום: נינו הרמן

אני בתוך מסע יצירתי שנקרא חיים, בדרכי לנועה לצילומים. יש בי שמחה לפגוש אותה בביתה. מהמעט שדיברנו היא ממש חיה את היומן המאיה שהיא יצרה יחד עם מורתה טליה טוקר. מכיוון שאני מאמין שהתקופה שאנו חיים בה היא תקופה של שינויים גדולים, מסקרן אותי לפגוש אנשים צעירים שמעבירים לנו עוד חיבור לחכמת הזמן והמרחב של בני המאיה.

יצאתי לדרך גולש מנטף לתל אביב. בשער הגיא נעה מתקשרת ומבקשת לאחר, "מתאים לך?". הקול הגמיש שבתוכי מאשר, "אחלה, ממש מדויק". פתאום נוצר מרווח חדש בזמן מכאן הכל מתגלגל למפגש מצולם עם החבורה המיוחדת הזו.

למרות שאני כבר שעה מעבר לזמן שצוין בפייסבוק וגם לא זוכר בדיוק את מיקום המפגש, הלב מוליך אותי הישר לצומת יבנה רוטשילד. הם מסיימים לצלם פלאשמוב ראשון בבנק וכבר רצים הלאה, עוד לפני שהספקתי לשאול מה זה אומר פלאשמוב. סתיו כבר על אופניה, עוד מצליחה

לומר לי "בוא למגה בסנטר".

בגוגל מצאתי ש"פלאשמוב הוא התכנסות מפתיעה של קבוצת אנשים גדולה במקום ציבורי כלשהו שמבצעת פעולה". ואכן, הקבוצה הזו לא נחה לרגע. מאז האוהל הראשון הם לא מפסיקים להפתיע גם את עצמם. התמונה הזו של החבורה מתגלגלת בשדרה באנרגיה טובה של רצון לשנות את הסדר החברתי במדינה משמחת אותי.

נוצרו שם חברויות. אין שם הנהגה במובן המוכר, יש הובלה. כרגע כולם מכוונים להצלחה של ההפגנות השבת הקרובה ברחבי הארץ, ובעקבותיהן אינסוף מהלכים שאמורים להזיז את כולנו מ"הנוחיות". בסנטר הם מכונסים, מקבלים הנחיית בימוי לאירוע. רגע אחד דפני בהנחיה, ברגע אחר היא נעזרת במאיה רימר שמכתיבה לה סדרת מפגשים מתוכננים.

עוברים ושבים מתבוננים בהם בסקרנות, אין ספק - הם מובילים יחד באופן מאוד מרשים. ולצד זה הרבה מאוד תלוי בהיענות שלנו לצאת מהטלוויזיה ולהשפיע.

הכל מתרחש בתוך שניות. יש בי פיתוי לצלם, אבל הכל קורה מהר מדי צילום: נינו הרמן

אני מרגיש לרגע כמו בצופים, אותה אנרגיה של שליחות ושמחה רק ממקום הרבה יותר בוגר ואחראי.
המאמץ שלהם עצום והם לא מוותרים. מתאים לי. אנחנו באותה אג'נדה גדולה ויקומית - להתעורר ולהעיר את לבבות האנשים. אני שמח שאני שם, היכולת להמשיך לשנות את סדר היום החברתי בישראל תלויה במאמץ המשותף של כולם. זו הזדמנות של כל אחד מאתנו לצאת ולהשפיע, להזמין חברים לאירועים הקרובים ולהזכיר להם את הרצון העמוק של כולנו לחיים מיטיבים.

בסופר כל אחד מהם כבר עמוס מצרכים ועוד רגע מתחילה ההתרחשות. מעבר אחד נשמעת קריאה "העם דורש צדק חברתי", וכך על פי סדר שנקבע מראש בכל רגע נשמעת הקריאה מכיוון אחר. הכל מתרחש בתוך שניות. קשה להתמקד בתמונת סטליס, זו התרחשות שנועדה לווידאו. יש בי פיתוי לצלם, אבל הכל קורה מהר מדי. באולם כבר נשמעת קריאה משותפת "העם דורש צדק חברתי". אני מרים מצלמה ומנהל הסניף מבקש ממני שלא לצלם. בעודי מדבר הם כבר בחוץ. בתדרוך המקדים סיכמו להחזיר את המוצרים למקומם ולא לעשות בלגן.

לרגע בא לי להמשיך איתם להתרחשות הבאה. אני עוצר רגע, מתחבר לעצמי ומבין שכבר יש לי את תמצית הדבר. אני נזכר בהתכוונות השנתית שלי להיות ער ולהבחין מתי אני גולש משמחת יצירה למשימה.

זמן של קסם

אני נוסע לנעה, להמשך היום במסע. נעה גרה ברחוב ארנון בו נולדתי, זה זורק אותי למרחב רגשי אחר ובגדול פותח בי רצון לחלוק. אני מספר לה על כל שעברתי ועל הרצון לגעת בלב האנשים דרך היצירה. עולה בי רצון לכתוב טור על היום הזה, יום מצולם במסע יצירתי של הקשבה ללב.

נעה מביאה יומן מאיה שהוציאה לאור עם שותפים, ספר הדרכה ויומן מעוררי סקרנות לפי תרבות המאיה העתיקה. היא ממקמת אותי בלוח על פי תאריך הלידה שלי. "אתה 'יד שמשית כחולה'", היא אומרת. עבורי יד מסמלת ידידות. בסמלי המאיה כתוב כך: "יד מלמדת אותנו לפעול בביטחון מתוך ידיעת הלב, ליצור את שלנו בעולם במעשיות ובהנאה...להיות מעשיים וליצור לפי הדרכת האינטואיציה..מאפשרת לנוע בקלילות מעניין לעניין מתוך רוגע בטחון וסקרנות". שמחתי. זה פשוט מדבר אלי.

נעה ממקמת אותי בלוח על פי תאריך הלידה שלי. ''אתה 'יד שמשית כחולה''', היא אומרת צילום: נינו הרמן

נעה חיה את היומן הזה. למרות שהיא לא תלויה בכתוב היא בכל זאת שמחה לפתוח ולהקריא לי משהו על ימים אלה. מסתר שאנחנו בשנת הקוסם. "שנת הקוסם הקצבי הלבן שנפתחה בקיץ ביולי עם תחילתה של התעוררות לשינויי חברתי וכלכלי גדול ומעצים בעולם כולו", היא מבהירה ומוסיפה שצעירי מחאת המאהלים מוליכים אורח חיים חדש שבו אנו מתנהלים מהווה להווה תוך ביטויי הייחודיות האישית שלנו ושיתוף פעולה עם דומים לנו או שכמותינו בלב פתוח.

נעה מספרת לי שכשהמחאה התחילה לתפוס תאוצה היא בדיוק היתה בתוך כתיבת היומן במקום להיות במאהל. מה שהרגיע אותה היתה הידיעה שהיא בכל זאת שם - יושבת מאחורי הקלעים ויוצרת על פי רצון הלב שלה פלטפורמה תומכת בהתרחשויות המתקיימות והעתידיות.

לאתר של נינו הרמן