ראשי » סגנון » אופנה ועיצוב » אופנה

מוכרים בלבד: איך נלחמים במצב הכלכלי?

במשך שנים רוששו חנויות הבגדים את המעצבים הישראלים. עכשיו נמצא פתרון. קחו דוגמא מהמעצבות קרן בית אש, מור באואר ויעל סלומון

תחביב ישראלי נפוץ הוא להתלונן על מחירי האופנה הישראלית. הטוקבקיסטים אוהבים להגיב לכתבות שמתפרסמות ברשת על מעצבי אופנה מקומיים במשפט הקבוע "מי ישלם כל כך הרבה על סמרטוטים?". אלא שציבור קונים שלם שמעקם את אפו מול אותם מחירים גבוהים של אופנה ישראלית מעוצבת לא טורח לשאול את עצמו איך קרה שהמוצר יקר כל כך. ההנחה היא שמעצבי אופנה פשוט גובים הרבה תמורת המוצר, או - אם ללכת לקראתם - שעלויות הייצור בארץ גבוהות בהרבה מאשר בסין, והמחירים בהתאם. אלא שהמעצבים פשוט כורעים תחת נטל הקונסיגנציה.

למילה הלא האלגנטית יש חלק משמעותי בעולם העיצוב הישראלי. לפי השיטה הלא חביבה הזאת, המעצב מעביר סחורה לחנות שמשמשת לו פלטפורמה אל הלקוח. המחיר בחנות גבוה בהרבה מן המחיר המקורי, והמעצב לא מקבל כל תמורה בעבור הסחורה עד שזו נמכרת. את כל מה שלא מכרו בחנות יקבל המעצב בחזרה בסוף העונה, לאחר שמודדים רבים כבר מיששו ומרטו את הפריט. כתוצאה מכך, המעצבים מוצאים את עצמם תקועים עם עודפים - לפעמים במצב גרוע, לפעמים בכמות מייאשת - וממתינים במשך 30 יום לפחות, כמקובל, עד שתגיע מהחנויות התמורה הכספית על הפריטים שכן נמכרו.

מנגד, מה האפשרויות שעומדות בפני מעצב שלא יכול לממן פתיחת חנות משלו? קרן בית אש, מעצבת המותג Kora, החליטה לא לוותר. "רציתי להמשיך ולשרוד כמעצבת ובדקתי עם מעצבים אחרים הקמה של שותפות. אמרו לי: 'ניסינו, זה לא עבד'. בסוף הפתרון בא מכיוון לא צפוי".

- גם ב"אמברלה" מנסים להילחם במצב

הכיוון הזה היה נעמי שוסברג, מעצבת קרמית וחברה, שהציעה לבית אש לפתוח יחד חנות לפי המודל הנהוג בעולם הקרמיקה של שותפות בין כמה מעצבים, וכך יצא לדרך בוטיק

קולקט המשותף. "יש מעצבים שעושים שותפות, אבל אנחנו חשבנו להביא מעצבים מתחומים שונים: מעצבי אופנה, אקססוריז, קרמיקאים, מעצבי פנים", מספרת בית אש.

 
איך עובדת השיטה?
"במקום קונסיגנציה, המעצבים משתתפים בצוות המכירה של החנות ולוקחים חלק בעלויות השכירות. כן היה לנו חשוב לצאת מהקופסה של מעצב שיושב לבד בבית, שיהיה דיאלוג בין המעצבים וגם עם הלקוחות. זה היה החלום".

ומעצבים מרימים את הכפפה?
"כן. בהתחלה הצענו שותפות מלאה בהשקעה ואנשים נרתעו. לאט לאט בנינו את השיטה כמו שהיא, ועכשיו יש גל התעניינות נוסף של מעצבים שרוצים להיכנס כחברים".

נשמע כמו קיבוץ.
"יש ישיבות ומחליטים על עיצוב החלל בחנות, קובעים משמרות מכירה ומתחלקים בחשבונות. החלום הוא שיהיה בחנות חלל יצירה כדי שיבואו כמה מעצבים יחד, ישבו וייצרו בשיתוף, והלקוח ייחשף גם לתהליך העבודה".

מובן שאווירת האינטרנציונל הזאת לא מתאימה לכל אחד. אבל גם מתוך קהילת המתבודדים יכולה לבוא הישועה. מור באואר, מעצבת ובעלת המותג PIOO PIOO, מוכרת את יצירותיה בעיקר בחדר שהוקדש לכך בדירתה בתל אביב. "ממש בתחילת הדרך של המותג היתה כתבה באינטרנט עם תמונות של הקולקציה הראשונה", היא מספרת. "דקה אחרי שהכתבה עלתה לרשת קיבלתי שיחת טלפון. 'שלום, מדברת אפרת, רציתי לבוא לראות את השמלות'. לקחו שתי דקות שיחה כדי שאני אבין שזאת אפרת גוש. היא פשוט באה לסלון שלי ומשם זה המשיך".

למה החלטת למכור דרך הבית?
"קודם כל, אני תמיד אומרת שהמזל הכי גדול שלי זה שבנות באות אליי הביתה. להיות מעצב זה להיות הרבה לבד וזה קשה, מה גם שהסגנון של המותג הוא ספציפי, ולכן כל אחת מהלקוחות שלי היתה יכולה להיות החברה הכי טובה שלי. מעבר לכך, זה מאפשר לי קשר בלתי אמצעי עם לקוחות, ומאפשר לי גם למכור את הבגדים בלי הכפלות המחיר של החנויות שמקשות על הלקוחות לקנות".

אבל את בכל זאת עושה קצת קונסיגנציה בחנויות, אז איך נמנעים מפגיעה?
"כשהייתי יותר תמימה הייתי באה ומבקשת מחנויות לקנות ממני מראש את הסחורה. כמובן שאמרו לי לא. מה שאני עושה כדי למזער את הנזק זה לייצר בכמויות מאוד קטנות ולתת לחנויות מעט מאוד סחורה. ככה חוזרים מעט מאוד עודפים, ויש לי פריבילגיה לתת אותם ללקוחות שלי במחירים נוחים במכירה ביתית".

הפתרון, אגב, יכול להגיע מכיוון אחר לחלוטין. יעל סלומון, מעצבת תכשיטים בעלת המותג MAVEN, עלתה מצרפת לפני 17 שנה. היא דוברת עברית שוטפת במבטא חינני, אבל עדיין קשה לה לחתום על חוזים או להתכתב בעברית. סלומון היא אחת מעשרות מעצבים ישראלים שמצאו בית חם בחנויות וירטואליות שמאפשרות למעצבים למכור דרכן את מרכולתם. "מבחינת ביזנס זה כדאי", היא אומרת. "זה כמו לעבוד עם סוכן וזה נותן אפשרות להיות בקשר ישיר עם הלקוחות. נוסף לכך, אני בהחלט מניחה שבזכות הקשרים של האתרים וכל העבודה שהם עושים, לטווח הארוך זה יעבוד".

למה לא להציג בחנויות בארץ?
"אני מכוונת לחו"ל כי המוצר שלי יותר מתאים לשם, מבחינת העיצוב והמחיר. אני מציגה בתערוכות, למשל עכשיו בפריז, וזה לא רק בשביל לקוחות, אלא גם סוכנים או שואו רומס שיציגו באופן קבוע את העבודות שלי - גם בארץ אני מנסה למצוא חנויות שמתאימות ומעוניינות במה שיש לי להציע. דווקא אנשים שעלולים להתאים הגיעו דרך פריז, אז מי שרוצה לחפש את מה שאני מציעה מוצא אותי גם אם אין לי הצגה בארץ".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...