במבוך של לינץ': המועדון הלוהט בפריז
אתם עוסקים בקולנוע, אמנות או אופנה, ויש לכם כמה מאות יורו מיותרים? עדיין לא בטוח שתצליחו להיכנס למועדון "Silencio" בפריז, אשר בבעלותו של הבמאי הנודע דיוויד לינץ'. אמנון דירקטור הצליח להסתנן למקום הכי מדובר באירופה
מה הייתם עושים כדי לבלות במועדון הכי מדובר באירופה? כמה כסף הייתם מוכנים להשקיע וכמה קשרים הייתם נאלצים להפעיל? אם אתם נקלעים לפריז בזמן הקרוב, תוכלו לבדוק את הסוגייה הזו בעצמכם: "SILENCIO", המועדון-בר החדש של במאי הקולנוע האמריקאי הנודע דיוויד לינץ', נפתח בתחילת אוקטובר בעיר השיקית בעולם. "סילנסיו" (שתיקה, בספרדית), הוא מועדון אקסקלוסיבי, לחברים בלבד, הנמנים עם אוכלוסיית האמנים ואנשי הברנז'ה המקומיים, וזהו כרגע ללא ספק המקום הכי מעניין בחיי הלילה של פריז.
כדי להיות חברים במועדון צריך לעמוד בכמה קריטריונים, שהעיקרי בהם הוא המקצוע שלכם. אם אתם לא אמנים, מעצבים, קולנוענים או עוסקים בתחום יצירה כלשהו - אתם יכולים לשכוח מכניסה ללוקיישן הלוהט. גם אם סרטכם האחרון עלה לאקרנים לאחרונה, עדיין לא יפתחו לכם את הדלת: כדי להיות חבר רשמי יש צורך לשלם מראש סכום כסף נכבד - בין 420 ל-1,500 יורו בשנה. ישנם שלושה סוגים של כרטיסי חברות: כרטיס רגיל שעולה 720 יורו, כרטיס פרימיום שעולה 1,500 יורו , ולא שכחו לתת הנחה לצעירים (מתחת לגיל 30) ולתושבים זרים- 420 יורו. המחיר תקף לשנה בלבד.
ולמה, בעצם, לשלם את הסכום הזה? אחת הסיבות העיקריות לבאזז סביב המועדון היא המראה שלו. המועדון עוצב על ידי לינץ' בכבודו ובעצמו, והוא מושפע ממועדון "סילנסיו" שמופיע באחד הסרטים הידועים ביותר שלו - "מלהולנד דרייב". עיצובו הכללי מזכיר מערה חשוכה ומסתורית שנמצאת מתחת לאדמה.
במועדון מספר חללים בגדלים שונים, ולכל אחד מהם אווירה ואופי משלו: לאונג'- בר קטן שמעוצב כמו סלון אורחים עם כורסאות וספות מעוצבות בקפידה; חלל הופעות, ספרייה, ואולי המעניין מכל - אולם קולנוע קטן בעל 24 מושבים בלבד. המועדון פתוח כמעט בכל ימות השבוע, משעה שש בערב ועד שש בבוקר, ולחבריו יש גישה להופעות ולסרטים שמתקיימים שם מדי יום.
האהבה של לינץ' לפריז התהדקה לפני ארבע שנים, אז הציג תערוכת יחיד במכון "קרטייה" לאמנות עכשווית. בשלוש השנים האחרונות הוא מצייר בסטודיו במונפארנס ששימש בעבר את פיקאסו ומירו.
בראיון למגזין הצרפתי " L' EXPRESS" סיפר לינץ' על המועדון החדש ועל הסיבה לפתיחתו: "אני בן 65. יש אומרים שכאשר גברים נכנסים לשנות ה-50 לחייהם, הם חולמים על בניית מגדלים ענקיים כדי להוכיח את גבריותם ויכולתם. אני ביימתי סרטים, הלחנתי מוזיקה ועשיתי עבודות שהיו להן התחלה וסוף. עכשיו אני רוצה לעשות משהו מוצק. התחלתי לעבוד על 'סילנסיו', שהעסיק אותי במשך השנתיים האחרונות. כשאני מסתכל על מה שעשינו, אני מרגיש את עצמי כמעט כמו בן אלמוות".
גם כאן, כמובן, תמצאו את הנקודה הישראלית. המעצב בפועל של המועדון, ומי שעבד יחד עם לינץ' על
הרעיון להקמת המועדון היה של איש העסקים ארנו פריש, שרצה ליצור מקום מפגש לאנשים שעוסקים בתחומי יצירה שונים. בתחילת העבודה הסתובבו פריש ונבות יחד בחלל וחשבו מה אפשר ליצור במקום. בשלב מסוים עלה הרעיון ליצור קשר עם דיוויד לינץ'. הוא הגיע למקום ואהב את הרעיון של מועדון סמוי מן העין, מחתרתי. השלושה יצאו לדרך, ולפריש היה חשוב ליצור עבודת צוות בין כל הגורמים: מעצב, אדריכל ומהנדס. הבנייה התחילה מאפס: המקום היה הרוס לגמרי, והיה צורך בעבודה מן היסוד כדי ליצור את חלל המועדון.
לינץ' היה זה שניסח את השקפתו ביחס למועדון וראה בדמיונו איך הוא אמור להיראות, ונבות עיצב אותו בפועל. תחילה הם נפגשו מספר פעמים למעין סיעור מוחות - לינץ' תיאר את החזון שלו והעלה רעיונות, ונבות כתב את סקיצת העיצוב. במשך שנתיים נע נבות על קו לוס אנג' לספריז כדי להגשים את הפרויקט. לא כל החלומות יצאו לפועל - נבות מספר שהיו רעיונות שהיו בלתי אפשריים למימוש מבחינת החלל. "התחלתי להתחבר לעולם לא מציאותי, ולמעשה תרגמתי חוויה לחלל אמיתי, ממש כמו בסרט ובדמיון", הוא מסביר. "אחד הדברים המיוחדים בעיצוב המועדון הוא שלא קיים חומר שלא נוצר בשביל המקום. כל חומרי העיצוב נוצרו במיוחד עבורו".
ה"סילנסיו" ממוקם ברובע השני של פריז, בצמידות למועדון הצרפתי הוותיק "LE SOCIAL CLUB", שהוא בעצמו אחד ממוסדות הבילוי המפורסמים בעיר. הבניין קיים מתקופת המהפכה הצרפתית, אז שימש המקום כבית דפוס לעיתון המהפכה ׁלאחר מכן שימש כחדר הקלטות). בכניסה למועדון אין שום סימן או שלט, רמז לכך שרק מי שצריך לדעת - יודע. בנוסף לשני שומרים נחמדים, עומד בכניסה גבר צרפתי בשם פייר שמחזיק בידו את רשימת המוזמנים למועדון, ודואג להכניס (או שלא להכניס) את המבקרים.
ברגע שניתן אור ירוק להיכנס, מתחילים לרדת קומות אחדות בשקט תהומי. אי ודאות מוחלטת מלווה את חוויית הפגישה הראשונית עם המקום. על הקירות בדרך למטה תלויים צילומים שלינץ' צילם במועדון עצמו, שמזכירים קצת צילומי "היפסטמטיק" מהאייפון. לבסוף מגיעים לדלת גדולה, בסגנון דלתות של בתי קולנוע, שנפתחת בדחיפה קלה. בבת אחת מתגלה עולם שלם. העיניים מנסות לקלוט את המרחב, ומתחילים מתחיל לשוטט בין החדרים.
אין ספק - לוקח כמה דקות לעכל את המקום הזה. המועדון עצמו נראה כמו מבוך - הוא מחולק למספר אזורים וחדרים. תקרת המועדון מעוגלת ונמוכה, ומצופה אבני עץ עם שכבה של עלי זהב. אין בכלל שימוש בצבע, הכל עשוי מחומרי גלם טבעיים. הרצפה מכוסה לכל אורכה שטיח בעיצובו של לינץ'. נבות מספר שהכוונה הייתה ליצור חללים שונים, כל אחד בצורה אחרת ועם אפיונים משלו. למשל, בבר הקוקטייל שבכניסה למועדון, התקרה נמוכה יחסית והתאורה חלשה, כך שנוצר מרחב אפלולי וסקסי.
בחלל הלאונג'- בר התאורה בהירה יותר, ומזמינה סמול טוק בנושאי תרבות ואמנות. חדר העישון נראה בהתחלה כמו עבודת אמנות: מהתקרה לרצפה משתלשלים מקלות עשויים מברזל יצוק, והמראה מזכיר עצים דקיקים ועירומים בסתיו.
צמוד לחדר העישון נמצא חדר השירותים שאין בו הפרדה בין גברים לנשים, אלא ישנו מרחב אחד משותף. בחדר מוצב כיור אחד ארוך שעשוי ממתכת מוזהבת, ולידו מעין מיטה שמאפשרת לשבת ולנהל שיחה קצרה בשירותים. "לא רצינו להפריד את הפעילות והאינטראקציה של המועדון מהשירותים", מסביר נבות, שאותו אני פוגש במקום. בזהירות אני שואל אותו לגבי סמים במועדון, והוא מיד עונה: "זה מקום תרבותי מדי, לא תמצא כאן סמים בכלל".
המועדון הוא סוג של "מולטי טאלנט" - יש בו הופעות, הקרנות של סרטים, וכמובן היצע קולינרי ראוי. שף הבית של המקום אחראי לתפריט, שבו ניתן למצוא מנות כמו כבד אווז וסושי. הקוקטיילים הורכבו במיוחד עבור המועדון, ולכל אחד מהם שם שונה ומרכיבים מסוימים שמתכתבים עם העיצוב והאווירה.
מכיוון שה"סילנסיו" ממוקם מתחת לאדמה, ההרגשה היא של ניתוק ממה שקורה למעלה, בעולם האמיתי. בדומה לסרט, התחושה היא של הימצאות במקום דמיוני לחלוטין. נבות טוען שאפשר להעביר במועדון ערב שלם מבלי לצאת לרגע מפתחו. "מקום מפלט" הוא מכנה אותו, ולדבריו, היום כבר כמעט ולא קיימים מקומות כאלה: "אתה מגיע למועדון, שותה דרינק, נכנס לראות סרט, יוצא מהסרט להופעה חיה, לאחר מכן יושב בספרייה ובסוף הערב רוקד במסיבה". מכיוון שזה מועדון חברים, הוא אומר, אנשים יכולים להגיע אליו לבדם ולהיפגש בפנים.
בכל ערב יש במועדון הופעה חיה או די.ג'יי, והאווירה משתנה בהתאם לנושא ולמוזיקה. גם השעה שבה מגיעים היא חשובה: בשש בערב, כשהמועדון נפתח, הוא מתאים יותר לפגישות; שעות הלילה המאוחרות הן זמן לבילויים. אני הגעתי למועדון בשבוע שנקרא LYNCH ' S CARTE BLANCHE" "DAVID - שבוע שבו לינץ' הוא האחראי הבלעדי על הליין-אפ, בחירת הסרטים והמוזיקה.
אפשר לנחש שהקהל בשבוע הזה הורכב ברובו מקולנוענים וחברים של לינץ'. מספר שבועות לפני כן התקיים בפריז שבוע האופנה, והמועדון אירח תצוגות אופנה של מעצבים שונים. בין היתר, התקיים שם ערב של בית האופנה שאנל.
הקהל שמגיע למועדון מעניין. שילוב של צעירים מגניבים (מן הסתם סטודנטים למקצועות האמנות) ושל קהל יותר מבוגר של אמנים. אלה ואלה לבושים בשיא השיקיות. זה מקום שאנשים מגיעים אליו בשביל להיפגש, לדבר וליצור קשרים. "תמיד יש עם מי לדבר ועל מה לדבר", מסכם בקצרה נבות.
לא הייתי בטוח שהצלחתי לפצח את הסוד של המקום. הרי הוא לא ממש אנדרגראונד אמיתי, מקום בועט שמוביל טרנדים, אבל הוא אכן מלא באנשים הנכונים, מעוצב באופן סוריאליסטי ומספק אווירה חד-פעמית. כשאני שואל את נבות אם זה בזכות העובדה שלינץ' עומד מאחורי המועדון, הוא עונה כי "בסופו של דבר, ברגע שישנה המוזיקה הנכונה יגיעו האנשים הנכונים". המוזיקה , אגב, נעה בין ג'אז לאלקטרוני עכשווי.
לקראת סיום הערב הייתי חייב לשאול איפה נמצא לינץ' כרגע. נבות אמר שהוא ודאי מסתובב איפשהו במועדון. לא יכולתי להתאפק: התחלתי ללכת לכיוון הבר ומשם ללאונג'-בר, שם כבר היה צפוף. ממרחק של ארבעה מטרים ראיתי את לינץ', עם הבלורית הלבנה שלו, יושב על הספה מוקף באנשים. התבוננתי בשולחן כמה שניות, ראיתי איש עם נוכחות חזקה שנראה מרוצה מהיצירה החדשה שלו. החלטתי לסיים את הערב ויצאתי אל הרחוב הפריזאי הקריר, בידיעה שכנראה זו הפעם האחרונה שלי ב"סילנסיו". אחרי הכל, מי יכניס אותי לשם?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם