פותחים מעגל: ריקודי עם זה חם

פסטיבל "קמפ בתנועה" באילת היה גדוש במאות מכורים לריקודי עם, פלוס משה פרץ, ישי לוי וכיבוד קל. מתברר שעם ישראל עדיין חי ועדיין רוקד לצלילי "עם ישראל חי". הריקודיעמולוגים, קווים לדמותם

כרמית ספיר-ויץ | 14/11/2011 11:35 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
 
הפסטיבל השנתי לריקודי עם באילת
הפסטיבל השנתי לריקודי עם באילת יהודה בן יתח

החום האילתי היה עז בסוף השבוע האחרון, אבל רוחם של 1,200 הרוקדים שהתייצבו ל"קמפ בתנועה" - חגיגת המחול של רשת המלונות ישרוטל - הייתה עזה הרבה יותר. קצת קשה לסווג את האוכלוסייה שהתרכזה שם. מבוגרים וצעירים, עשירים ועניים, אתלטים ושמנמנים, דרומיים וצפוניים, וגם כתבת אחת, מסורבלת במיוחד.

כולם ענדו צמיד ירוק שהיווה כרטיס כניסה לגן עדן של ריקודי עם. לא מדובר בקומץ סהרורי. להפך. מדובר ברוב בלתי סהרורי בעליל. רוב שמצביע ברגליים, לרוב בצעד תימני. זו השנה השלישית ש"קמפ בתנועה" - מחנה ריקודי העם הגדול בעולם - יוצא לדרך.

בשנה הראשונה הגיעו כ-800 רוקדים ורוקדות, ומאז המספר זינק מעלה. זרעי היוזמה של הרעיון הערטילאי נבטו במוחו של משוגע אחד לדבר - הכוריאוגרף והמרקיד גדי ביטון. הוא היה זה שרתם את רשת ישרוטל למשימה, גייס את ראש עיריית אילת ולאחרונה גם את חברת הכנסת מירי רגב - והצליח להפוך את הרעיון לתופעה סוחפת. המלונות ספורט, לגונה, רויאל גרדן וריביירה של רשת ישרוטל התמלאו אט אט באורחים שהגיעו לכאן כדי לרקוד במשך ארבעה ימים תמימים - מרביעי ועד שבת, משעות הבוקר המוקדמות ועד דלא ידע.

הרחבות צופו במשטחים שמתאימים לריקוד, סככות הצללה נמתחו מקצה לקצה ועובדי המלון תודרכו להזרים שתייה וקפה לעמדות המפוזרות ברחבות. בשעות הקטנות ניתן היה למצוא גם ופל בלגי, תירס חם, בורקסים, יין והרבה קפה. "לפני חצי שנה ניסינו לשריין מקום במלון ספורט, אבל כשהתקשרנו אמרו לנו שהכל בתפוסה מלאה", מעידים בני זוג ממרכז הארץ, שהשאירו את הילדים בבית ובאו לכבוש את הרחבות.
יהודה בן יתח
הפסטיבל השנתי לריקודי עם באילת יהודה בן יתח
תנו להם צ'אנס

מה היה שם? בעיקר שמחת חיים. בין "שאבתם מים" (כלומר, "שבתמאים בששון") לריקוד הפופקורן עם המילים האלמותיות "טה טה טה טה טה-טה-טה-טה", המשתתפים הבלתי נלאים השתתפו בסדנאות כמו ריקוד אירי, פרסי, סלסה, הודי, ערבי וגרוזיני. "את עוד תצאי מפה עם ידע במאה ריקודים", מבטיח לי הרקדן רוני אשכנזי ומגלה תופעה פיזיולוגית מופלאה: גם רגליים קצרות עלולות להתלפף זו בזו. והיו גם שחייה לילית והצגת יחיד  ("הרקדן" של יואב ברתל), מסיבת חוף ומסיבת בריכה - והכל בלי ציניות, בלי לשאת עיניים לאמריקה.

"תגיד אבי, אתה חניך תורן?", מתרעם דוקטור אחד על חברו בזמן ארוחת הערב. "אם לא, למה אתה לוקח זמנים? יש 17 שעות הרקדה. אז נפסיד עשר דקות, מה קרה?". אחר כך הוא מוסיף תוך כדי לעיסה: "חוץ מזה, בחנתי סביבי את כולן. לא נראה

לי שאמצא פה כלה".

יום חמישי. אחרי יום מאתגר של הרקדה בלתי מתכלה, סדנאות ועוד כמה צעדים שנוספו לקולקציה, מגיעה השעה לנשף הפתיחה החגיגי. התור מחוץ למלון ספורט מרמז על מה שקורה בפנים. ויש, כמובן, קוד לבוש. אמנם לא מחמיר, אבל רחוק מסנדלים תנ"כיות ומכנסי חאקי מהוהים. שמלות מתנופפות, חליפות, והאויב העיקרי של האישה - עקבים.

המאסטרים של ריקודי העם עולים לבמה עם שיר שהכינו במיוחד לפי הלחן של "תנו לו צ'אנס" של שלישיית "מה קשור": " אני לא גרגורי היינס/ אני לא יונתן כרמון/ אני לא אוהד נהרין/ אבל אני רו-ק-הד/ מ-הלב/ מ-הלב/ תנו לו צ'אנס/ הוא לא יודע את הצעדים/ אבל הוא רוקד/ מהלב". על מסך ענק מוקרן קליפ שמתעד את מה שקרה בקמפ עד אותם רגעים ממש. ואז מגיעה הפתעה מספר אחת: לבמה עולה משה פרץ.

יהודה בן יתח
משה פרץ. גם הוא היה שם יהודה בן יתח
קרחנות לתוך הלילה

זה לא שהוא זר לריקודיעמולוגים האלה. שירו "אש" זכה לפני שנה במקום הראשון בתחרות הריקוד האהוב ביותר על אנשי הרחבות. אחרי ההופעה, ממשיכים להרקדה המונית. המונית, אגב, זה אומר כמה מאות. יום שישי. רקדני הקמפ מגיעים אחרי ארוחת בוקר דשנה להמשך הפעילות. הם לא הספיקו להתגעגע. חלפו בסך הכל חמש שעות מאז שנטשו את הרחבה. טרוטי עיניים אבל חדורי מרץ שרק אלוהי המחול יודע מאיפה הם הביאו אותו.

מזומן להם עכשיו מפגש עם 600 ילדים אילתים חמודים מבתי הספר השונים בעיר. על היוזמה: ראש העיר מאיר יצחק הלוי, שהחליט, בעקבות ההצלחה של השנים האחרונות, להחזיר את הריקודים לבתי הספר. "גם אני הייתי רקדן בצעירותי", הוא מספר, "ועכשיו הגיע הזמן ללמד גם אתכם. תגידו תודה לגדי ביטון ולרשת ישרוטל שהביאו את הקמפ לאילת", הוא מפרגן וממשיך בשיעור קואוצ'ינג מזורז. "אתם רואים? רק החולמים מגשימים".

גדי ביטון וח
גדי ביטון וח"כ מירי רגב יהודה בן יתח
 בהמשך , הוא מזמין לבמה את חברת הכנסת מירי רגב, המוחה אגלי זיעה קטנים וצועדת אל המיקרופון, בכפכפי אילת, לאות סולידריות. "ריקוד עם זה כמו רכיבה על אופניים", היא אומרת, "חשבתי שאני לא זוכרת כלום, והנה - כל הצעדים חזרו בחיי, לא רקדתי ככה מאז כיתה ד' בקריית גת. האמת היא שהדבר הראשון שעולה לי בראש כשאומרים לי'ריקודי עם', הוא הכרזת העצמאות. אתם יודעים, כשכל הציבור רקד בכיכרות באחווה ובכיף. אני מבטיחה לקדם את זה במישור הפרלמנטארי".

בלוטות הנוסטלגיה של המורים מתפרעות - ולא רק שלהם. 600 ילדי כיתות ה'- ו' מלמדים, מבלי להתכוון, שיעור חשוב מאוד: אפשר לבכות עוד מאה שנה על ילדי הדור הממוכן, שמכירים רק פייסבוק ותקועים מול קונסולות, אבל ברגע שחושפים אותם לעוד דברים, הם מתגלים כלא פחות חמודים וסקרנים מההורים שלהם ומהסבא והסבתא שלהם. מי שלא ראה ילדים בני תשע רוקדים "הורה מדורה", לא ראה חגיגה אמיתית מימיו אחר כך הם ממשיכים ל"צדיק כתמר" (או שאולי זה "צדיק התמר" בין הפותרים נכונה יוגרל פינג'אן).

עכשיו הגיע הזמן למפגש בין-דורי מרגש באמת עם יענק'לה לוי, זוכה פרס מפעל חיים מטעם "קמפ בתנועה". לוי, בן ה-79, חתום על הכוריאוגרפיה של ריקודים ידועים כמו "לא אהבתי די", "הורה חדרה", "הורה בקעה", "שחרחורת", "הנך יפה" ו"ארץ ארץ". הוא עולה נרגש לבמה ומברך את הילדים ואת להקת המחול הייצוגית של משגב (12 בנים , 25 בנות), שהגיעה מהצפון הרחוק זמן קצר אחרי שנחתה ממופע בברזיל, ועושה בית ספר באנטי-פלצנות ובאהבת הריקוד.

בצהריים מתפקדת הפתעה מספר 2: ישי לוי. כולם, כולל כולם, רוקדים אצלו ריקוד רומנטי לאור ירח: תושבי אילת, עקבה ושוכני המערות בהרי אדום, הודות למערכת הגברה מופרזת במיוחד. ויש גם מפגשים עם מרקידים בולטים מרחבי הארץ ושפה שלמה עם קודים ברורים שרק מי שמכיר יכול להבין.

פנינה קליין, מרקידה ותיקה, מכינה את הקהל לקראת ההפתעה שתעלה בערב הבא. היא מלמדת אותם את צעדי הריקוד "אלוני ממרא". כך זה הולך, שננו והפנימו: "חי לוף-שיכול-שלוש ארבע, ימ פם פם, ים פם פם. חילוף-שיכול-שלוש-ארבע, צ'ה צ'ה צ'ה, צ'ה צ'ה צ'ה, אחת-שתים דלג פתח-שיכול משקל-סי-בווווווב".

בערב נחשפת הפתעה מספר 3: אל הבמה עולה משה להב - הטיש הגדול - שהגיע מירושלים עם הנגנים. המופע מתחיל בנחת, אבל הרגליים מסרבות לנוח למרות היום המפרך. רחבת מלון ספורט והמדשאה מפוצצות. אחרי רפרטואר רחב שעובר דרך ליפא העגלון, בני ילד רע, אלתרמן, ועוד טריליון שירים מחוזקים ביין, גם הרקדנים המיומנים ביותר מסתפקים בלופ של צעד "שאבתם מים".

זה לא מונע מהם, כמובן, להמשיך להרקדה נוספת בתום המופע או להרקדה שלמחרת, או לתחרות "ריקוד נולד", שהכתירה את הרקדן שיצר את הריקוד הטוב של השנה, או למופע הסיום. אז מה אם יש עבודה למחרת, אז מה אם המציאות בחוץ נותנת כאפות בין צעד אחד לשני. "קומה אחא, סובה סוב
", צועק אחד הרוקדים אל חבר חדש שהכיר בקמפ, "קומה, קומה אחא".

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

עוד ב''תיירות בארץ''

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים