הפוגה מהאסון: ביקור באוקינאווה וקיוטו
אחרי הצונאמי ואסון פוקושימה התיירות ביפן צנחה בעשרות אחוזים. נתן בורצ'לט צלל באוקינאווה, סייר במקדשים בקיוטו וראה שיש חיים אחרי הסערה
נמצא איתי חברי דן, מקטורן חליפתו הלבנה מתנפנף קלות ברוח. דן לא יכפתר את המקטורן הזה הלילה. הוא מתאים לו כמו משהו שנשאר מבית הספר התיכון, שם הכרנו לפני יותר מ-20 שנה. למעשה, הוא נתפר בתאילנד לפני כמה שנים, מיד לאחר שדן סיים צום בן שבוע, כך שלתאר את המקטורן כצמוד יהיה נדיב מצדי.
לצדו של דן עומדת כלתו, יוקיקו, לבושה בשמלת כלה מערבית לבנה ושופעת. מאחורינו, קהל של 50 מחבריהם ובני משפחתם הקרובים התכנס כדי לחגוג את חתונתם. מזג האוויר מושלם. קריר ובהיר, עם פסים של ענני קומולוס שנראים לכודים על גגותיהם של יותר מ-2,000 בתי תפילה ומקדשים הפזורים ברחבי קיוטו.
תנאי מזג האוויר בערב זה של אמצע ספטמבר הם ניגוד חד לימים שלפני החתונה, כשמשקעים מסערה טרופית כיסו את שטחה של קיוטו בגשם כמעט בלתי פוסק. אז, דן ואני היינו באוקינאווה, והחזאים צפו שהסערה תתפתח לטייפון שיכה באי ביום שבו היינו אמורים לטוס בחזרה לקיוטו. אני כבר סיכנתי את חיבתה של ארוסתו של ידידי כשביקשתי מדן להצטרף אלי לצלילה באוקינאווה ממש לפני היום הגדול.
אילו הטייפון הכה ושדה התעופה היה נסגר, מקטורן חליפה מגוחך היה הופך לאחרונה שבצרותינו.
החמצת חתונה, כמובן, לא עושה רושם אם חושבים על מה שסבלה יפן במרץ, כאשר רעידת האדמה והצונאמי שבא בעקבותיה החריבו חלק גדול מהחוף הצפון-מזרחי והובילו להתכת ליבת הכור הגרעיני בפוקושימה.
בנוסף ל-18,000 שאיבדו את חייהם ולהשפעות ההרסניות על הסביבה ועל בריאות הציבור שעדיין מתרחשות במדינה, כלכלתה של יפן הושחתה. על פי משטרת יפן, יותר מ-45,500 מבנים נהרסו ו-144,300 ניזוקו; האימפקט הכלכלי הכולל עשוי להגיע ליותר מ-300 מיליארד דולר.
התיירות, שהייתה במגמת עלייה, צנחה; באפריל היא ירדה ל-60 אחוזים מרמתה לפני האסון. שישה חודשים
אבל כשדן אמר לי שהוא מתחתן, ידעתי שאבוא. הוא חי ביפן 12 שנים ומלמד אנגלית ברמה אוניברסיטאית בקיוטו. אני ידעתי שלמרות שחלקים מהמדינה עדיין סובלים סבל רב, גם אוקינאווה, שנמצאת הרחק מחופה הדרומי של יפן, וגם קיוטו, במרכזו של האי הראשי הונשו, רחוקות מהטרגדיה הכפולה.
התוכנית שלנו: מסיבת רווקים של שני אנשים באוקינאווה עם צלילה ביונאגוני, אתר בעומק 25 מטר שיש המאמינים שהוא שרידיה של עיר עתיקה, ובו פירמידות אבן גדולות, עמודי אבן ומבנים נוספים. לא כל אנשי האקדמיה, על כל פנים, מסכימים על כך שיונאגוני נוצרה בידי אדם. אנחנו רצינו להחליט בעצמנו.
נפגשנו בנאהא, בירתה רחבת הידיים של אוקינאווה, ולקחנו מונית לצ'אטאן סיטי, עיירה קטנה עם אווירה טרופית ברורה. רוב חנויות הצלילה באי נמצאות כאן, כמו גם שלושה בסיסים של צבא ארצות הברית שתעבורת האוויר הכמעט-רצופה שלהם מנפצת כל אשליה שזהו גן עדן שקט לחוף האוקיינוס. אפשר לטעון שזהו חלקה של יפן שבו ההשפעות המערביות הן החזקות ביותר. רבים מדברים אנגלית, והכפר האמריקאי מיהאמה, אשכול של מסעדות וחנויות שעוצב כמו קניון מערבי, נמצא במרחק הליכה מרוב המלונות.
אחרי שהשארנו את הציוד שלנו במלון על החוף, פגשנו את דאג בנט, מורה הצלילה שלנו והבעלים של חנות הצלילה Reef Encounters, שהגיע לאוקינאווה בפעם הראשונה כחייל מארין וחי כאן כבר 20 שנה. "זה לא נראה מבטיח", דאג אמר על יונאגוני. אותה סערה שתשטוף את קיוטו נמצאה מדרום לארכיפלג של אוקינאווה, והטיסה הקצרה לאתר הצלילה תקורקע כאשר הסערה תגיע ליבשה. תנאי מזג האוויר הפכו את המים הצלולים של איי קֶראמה (מרחק של שעה בסירה, עם שוניות שמתנאות באלמוגים בריאים וקשיחים ובבעלי חיים כמו צבי ים ירוקים וכרישי שוניות) לבועת פתיתי שלג. "יש לנו כשמונה טייפונים בעונה", הסביר דאג. "וכאשר אחד מהם פוגע, אנחנו פשוט משתופפים ומחכים שיעבור".
אחרי הצונאמי ופוקושימה, דאג היה עד ל-100% ביטולים. שישה חודשים אחרי כן, הוא עדיין בירידה של 50%. התיירות היפנית לאוקינאווה עדיין כמעט שאינה מתקיימת. אלמלא נוכחותו של צבא ארצות הברית באי (35,000 איש ועוד גולים כמו דאג), הפגיעה הכלכלית בעירה התיירותית הזאת הייתה חמורה אפילו יותר.
למרבה המזל, לצ'אטאן סיטי יש אתר צלילה מרהיב סמוך מאוד לחוף. קחו כמה צעדים משובר הגלים ותמצאו את עצמכם צפים מעל שונית גדולה, היכן שדגי כרוב עליזים מברכים לשלום את המשנרקלים, ופיותיהם הסגולים של צדפות האלמוגים מרפרפים כאשר חולפים מעליהם.
לבשנו את ציוד הצלילה על שובר הגלים, בדקנו את בלוני החמצן וקפצנו למטה, עוקבים אחרי דאג לאורך חלקת החול שחותכת את השונית. אלמוג צפוף ורך רקד עם הגלים כמו שטיח שעיר שגדל יתר על המידה: סגולים, כתומים וצהובים בוהקים. כאשר ירדנו לעומק של תשעה מטרים, הגענו לקיר שונית שהמשיך מטה שישה מטרים נוספים עד לקרקעית הים החולית.
כאן אופיה של השונית מגלה את עצמו, סדרה של סלעים דמויי חלת דבש מכוסים במטרופוליס של אלמוגים רכים. ברקודות כסופות ומנצנצות חותכות את המים מעל פרח אלמוג ארגמני שנראה כמו ציור של דאלי ומעל אשכולות של אלמוגי בועה תלויים שנראים כמו ענבים שקופים ובשלים מדי. הצלילה בת 45 הדקות היא מערבולת מלהיבה של צבע ומרקם.
בילינו את שלושת הימים הקרובים בדילוגים סביב מגוון אתרים מעבר לשובר הגלים, שהציעו גרסאות שונות לאותה תמה משכרת: שחייה מעל זיפים מתנחשלים של אלמוגים רכים הנעים לפי תנודתם המתמדת של הגלים, צפייה בכלניות מים, נחשי ים, דגי כרוב, דגי עלמה מפוספסים ובזרועות הציד המורכבות של דגי אריה.
הסערה הממשמשת ובאה הפכה כל שקיעה לקולאז' של עננים נעים במהירות, סמיכים כמו עשן וולקני, מקושטים באדומים ובכתומים בוערים. הבוהק העירוני של נאהא דימם אל העננים הכהים ואורות כלי הטיס של צבא ארצות הברית נקבו את השמים הקודרים בשעה שהשמיעו את צווחות הנחיתה שלהם. אכלנו סשימי של טונה עם פלפלי חלפינו ושמן זית ומאכלים אוקינאווים כמו מלון מר, בטטות וסובה עם רצועות עבות של בשר חזיר שמן, החלבון המועדף באי. שתינו יותר מדי שוואמורי, משקה אלכוהולי מקומי שמזוקק מאורז ומעורבב במים וקרח. וצפינו במזג האוויר.
בבוקר האחרון, יצאתי לריצה על שובר הגלים. הגלים הזכוכיתיים הפכו לנחשולים רוגשים בגובה של מטר, וגרמו לגולשים המקומיים לצאת החוצה. השמים נפתחו לטפטוף מתמשך שהספיג את כולי. הגולשים נסוגו. חששתי שהסופה הגיעה. אבל העננים נשברו והסופה לא הגיעה אל היבשה עד שעברו 24 שעות מעזיבתנו.
אחרי טיסה של שעה וחצי מנאהא לקובה, לקחנו חשמלית, שתי רכבות, רכבת תחתית והליכה של עשר דקות כדי להגיע לביתו של דן בקיוטו. בסמטה צרה שיוצאת מרחוב שקט נדחק בית הקומותיים המסורתי שבו דלתות הזזה מנייר בכל חדר וגישה נוחה לנהר ולארמון הקיסרי.
"השגנו אותו בזול," אמר דן בהצביעו דרך החלון, "בגלל זה." הבית צופה אל בית קברות, תכונה שרוב היפנים מייחסים לה מזל רע. יוקיקו הגישה טופו מוקפץ והלילה נעלם תוך דיבורים מתישים על סידורי חתונה.
ביום המחרת קיוטו המתינה לי. העיר שוכנת בעמק נהר יאמאשירו המוקף הרים סביב שלושה מצדדיו. מחיות הבר שמאכלסות את הנהר, אל שפע עצי המייפל היפניים שהופכים לאדום לוהב בכל סתיו, דרך הפיצוץ האביבי של פריחות הדובדבן והשזיף, הטבע הוא חלק בלתי נפרד מהעיר.
זהותה התרבותית של קיוטו מלאת חיים לא פחות. בעיר, שפעם הייתה בירתה הקיסרית של יפן, יש יותר מ-1,600 מקדשים בודהיסטים, 600, מקדשי שינטו ו-17 אתרי מורשת עולמיים המוכרים על ידי אונסק"ו, ועכשיו נראה ששזורים בה ניאונים, בטון ובני אדם שהם פניה של יפן המודרנית.
כדי לדגום את חלקה הבשל יותר של העיר, יצאתי אל מקדש שונקוין. המקדש שנוסד ב-1590 נמצא במיושין-ג'י, קומפלקס של 46 מקדשים בצפון מערבה של קיוטו. שונקוין מציע לינת לילה בחמישה חדרים זוגיים פשוטים, עם שיעורים במדיטציית זן שמועברים על ידי הנזיר טקאפומי קאוואקמי, שסיפר שההזמנות ירדו ב-60 אחוזים אחרי הצונאמי.
ביום הבא רכבתי על אופניים לנינה-ג'י, מקדש מהמאה התשיעית שהוא אתר מורשת עולמי. סיירתי בגוטן, סדרה של מבנים מלאי חן שמחקים בסגנונם את הארמון הקיסרי, והתפעלתי מהפגודה בת חמש הקומות.
שונקוין הממוקם באופן מושלם לגרימת לאות מקדשים; בנוסף לנינה-ג'י, גן הסלעים של ריואן-ג'י והפגודה המוזהבת של קינאקו-ג'י - מצויים כולם במרחק של 20 דקות ברכיבה על אופניים. כל אחד מהם ראוי לשעות של טיול.
אבל הגיע הזמן לחתונה של דן. היום חלף במערבולת. תחילה טקס השינטו המסורתי בשימוגאמו, מקדש רחב ידיים בצפון קיוטו, עם יוקיקו בקימונו לבן מבהיק. אחרי כן מסיבת החתונה מתקדמת למנקאמרו, מסעדה שפועלת כבר יותר מ-280 שנה. האוכל מגיע בגלים: סשימי של סלמון וטונה, צדפות עם בטטה, הכול מתובל באופן מושלם ומוגש בכלי חרס כחולים ולבנים שמהדהדים את צבעי מחצלות הטטאמי שעליהן אנו יושבים. מים מפכים בגן המסעדה הקטן, שאותו ניתן לראות ממקום הישיבה שלנו מבעד לשתי דלתות שוג'י עשויות מנייר. הסאקה והאסאי זורמים.
אנו עוצרים את תרדמת האוכל בעזרת תה ומתאחדים מחדש עם דן, יוקיקו וחברים במסעדה בת שבע הקומות. מאוחר יותר נפרוש לבר אירי, שם נרקוד עד סוף הלילה לצלילי להקת רגאיי גולה ונשתה בירה יפנית יקרה מדי.
למחרת ניאבק בהנג אובר בכך שניקח רכבת לקיבונה, כפר הררי. נחצה דרך תלולה שנמצאת תשעה מטרים מעל נהר הזורם מעדנות ומתפתל דרך העצים העומדים בשלכת. מסעדות מגשרות על פני המים, שולחנות מסודרים על במות על גבי הסלעים וגדות הנהר משמשות כקירות מבודדים. פנסי נייר תלויים גבוה מעלינו מתקרת מחצלת.
בסופו של דבר נמצא את המסלול ונעלה אל קו הרכס בדרך מרובת פיצולים. מבוך של שורשי עצים עתיקים ישלוט בנתיב שאותו עברו נוסעים במשך מאות שנים. נעבור על פני בתי תפילה ומקדשים, נבקר במקדש קוראמה גבוה מעל הגבעות הסובבות אותנו ונצלם את "סלע החייזר", המקום שבו אומרים שמאו-סון (המתואר כ"מלכם הכביר של כובשי הרוע ורוחה של הארץ") עמד כאשר ירד מכוכב נוגה כדי להציל את המין האנושי. נלך לקוראמה ונגיע אל האונבן (מרחצאות ציבוריות). אנו נשב בחוץ בבריכה הרחבה, ונניח למים החמים שמקורם במעיינות טבעיים להרגיע את רגלינו.
בסופו של דבר נשוב לקיוטו ונסעד בקושי האצ'י, היכן שהכול מבושל על מקל, ונבחר באורז עם בייקון המלופף על מקל כמנה המועדפת עלינו.
אבל עכשיו, כשהשמש שוקעת ודן ויוקיקו פונים אל חבריהם ובני משפחתם, אנחנו כאן בקיוטו, שישה חודשים אחרי הטרגדיות של יפן, חוגגים משהו חדש. הסופה חלפה בסופו של דבר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם