כמו גלויה: ביקור בברן, שוויץ
רחובות ציוריים, עיר עתיקה ייחודית, משפחת דובים חביבה וביקור בביתו של גאון אמיתי. והנוף גם לא רע בכלל
ניחוח של ערמונים קלויים ממלא את האוויר ומושך אותי כבמטה קסם אל הדוכן הציורי שבקרן הרחוב. הרוכל מגיש לי, בשקית נייר, חופן ערמונים לוהט, והשקית הזו מסמלת, יותר מכל, שיטוט נינוח בעיר שוויצרית במזג אוויר חורפי.
כך, בבוקר קריר אך שטוף שמש, מתחיל מסע ה"טעימות" בעיר ברן, מסע שבו קורטוב של אדריכלות
ברן, בירת שוויץ, שוכנת במערב המדינה. היא נוסדה ב-1191 בין עיקולי נהר האארה (Aare), שיצר סביבה מעין חצי אי של ביטחון. העיר קומפקטית ונינוחה ויופייה האלגנטי מצוי בכל הפרטים. ב-1983 הוכרזה ברן העתיקה כאתר מורשת עולמית של אונסקו.
שעה ורבע של נסיעה ברכבת מנמל התעופה של ציריך. אני מדלגת על הפיתויים שברחוב הקניות הראשי Spitalgasse, ובתום הליכה קצרה נבלעת בים האנשים הגודשים את שוק האוכל הססגוני שבכיכר בארנפלאץ (Bärenplatz, ימי ג' ושבת 08:00-12:00), אליו צמוד שוק פרחים מסחרר ביופיו.
לא קשה להבחין בתיירים שבשוק. אלה קונים אוכמנית או שתיים ועוסקים בעיקר בצילום המקום, ואילו המקומיים מצטיידים בתוצרת חקלאית נכבדת יותר. בהמשך, גודשים דוכני מלאכת יד, בגדים ודברי סדקית שלא הרשימו, את כיכר Waisenhausplatz.
כאן גם מתקיים השוק המרכזי של חג המולד, בין התאריכים 3 בנובמבר ועד 24 בדצמבר. עשרות דוכני עץ קטנים, מקושטים ומוארים, עמוסים בקישוטים ובמתנות בעבודת יד. החוויה אותנטית ונעימה במיוחד. בדוכני האוכל והשתייה מוכרים Glühwein (יין חם מתובל) וקפה וגם לחם ג'ינג'ר מסורתי, שהם תענוג אמיתי.
העיר העתיקה ידידותית לתייר וקלה להתמצאות. ניתן לשכור בלשכת התיירות אייפוד לטיול עצמאי המשלב הסברים, תמונות ומוזיקה, או להצטרף לסיור מאורגן. בכל ימות השבוע, הרחובות הומים מקונים אך שבת הוא היום העמוס מכולם ומלבד השווקים, נוצר במשך השנים רצף חנויות מקסימות לאורך שישה קילומטרים.
חלק נוסף של העיר העתיקה נבנה מחדש לאחר שריפה שכילתה את בתי העץ שלה ב-1405. העיר נבנתה מחדש מאבן, ומתחת למפלס הרחובות, נחפרו מרתפי ענק ששימשו לאחסון יין וחיטה. כיום מתפקדים המרתפים כחנויות, מועדונים ומסעדות אליהם יורדים בגרמי מדרגות.
חוצים את כיכר בארנפלאץ (אזור השוק) וממשיכים ברחוב Marktgasse, ששומר על צביונו הארכיטקטוני, ומגיעים למגדל השעון Zytglogge, שהוא אטרקציית חובה. מגדל השעון נבנה בשלב ראשון כמגדל שמירה בחומת העיר במאה ה-13 ובמאה ה-16 התווסף השעון המרשים. חמש דקות לפני כל שעה עגולה, מצטופפים מול חזיתו תיירים רבים שעומדים מוכנים ללחוץ על הדק המצלמה כדי לא להחמיץ אף תנועה ממחזה הדוב, האריה הליצן או המתופף שיוצאים מדי שעה עגולה מבטן השעון.
בחרתי לגשת לעניין השעון מנקודת מבט שונה: אני מצטרפת לסיור מודרך בנבכי המנגנון המכני של השעון, מנסה להבין משהו מההסברים המסובכים, ובשעה העגולה, כשהתרנגול קורא מתוכו, אני מתבוננת על התיירים הדרוכים ומשקיפה ממרומי המגדל, מעל גגות הרעפים מימי הביניים והארובות העשנות.
במרחק כמה פסיעות משם, ברחוב Kramgasse 49, נמצא בית אלברט איינשטיין. בשנת 2005 חגגה ברן מאה שנה לתורת היחסות שפיתח מי שנחשב לגדול הפיזיקאים של כל הזמנים בעת מגוריו בדירה צנועה בעיר העתיקה.
איינשטיין (1879-1955), עקר מציריך לברן ב-1902 בהיותו בן 23 והתגורר כאן שלוש שנים. הוא עצמו העיד כי שנות חייו בברן היו משמעותיות ביותר להישגיו המדעיים ושנת 1905 בפרט היתה שנת הפריצה הגדולה שלו. בדירה זו פיתח את תיאורית היחסות וכאן נולד בנו הנס. כיום ניתן לבקר בדירה ששופצה והותאמה לביקורי הקהל, להתרגש מחפציו האישיים של הגאון ואולי גם לקבל השראה.
הדירה מנוהלת כמוזיאון קטן ועם רכישת כרטיס הכניסה תקבלו עלון בשפתכם וכן, יש גם בעברית.
ב2005 , נפתחה במוזיאון ההסטורי תערוכה מעמיקה המוקדשת לחייו ולמורשתו של איינשטיין.
אתר בית איינשטיין
אתר המוזיאון
המקום פתוח בימים א'-ג', בין השעות 10:00-17:00.
"וואוו", זו התתגובה של כמעט כל מי שמציץ במורד המדרגות המובילות למסעדת Kornhauskeller שפירוש שמה: מרתף הדגנים. כפי שמעיד פירוש השם, המקום שימש לאחסון יין ומזון כשמציצים ממפלס הרחוב אל ירכתי המסעדהמתגלה אולם מרשים שקשתות חובקות אותו, ציורי קיר בסגנון הבארוק מעטרים את התקרה והקירות וגם בשעת צהריים דולקים מאות נרות על השולחנות הערוכים במפות לבנות. לבעלים, יקבים ובתי בד בטוסקנה ועל השולחן מונח המותג הפרטי של שמן הזית והתפריט נוטה לטרנד הים תיכוני.
ביום השני יצאנו מגבולות העיר העתיקה, כדי לשלב תרבות, אמנות וטבע. הגענו לפארק הדובים (אוטובוס 12 ממרכז העיר) ב1191, על פי האגדה, מייסד העיר, הדוכס ברכטולד, נדר שיעניק לעיר את שמה על שם בעל החיים הראשון שיצוד. כך ניתן לעיר השם ברן, שנובע מהמילה "דב" בגרמנית.
למרות שמדובר באגדה, הדובים הם הסמל החי של העיר. חנויות המזכרות שופעות דובונים וכדאי לטעום מהעוגייה המפורסמת והטעימה בדמות דובון שנקראת Mandelbarli .
באשר לדובים עצמם, במשך מאות שנים הוחזקה משפחת דובים במאורה ששכנה תחילהבמרכז העיר, וב-2009 נחנך פארק רחב ידיים לרווחת משפחת הדובים, שמאז התברכה בעוד שני גורים חמודים, לשמחת תושבי ברן.
משם מטפסים במעלה הגבעה ל-Rosengarten, גן הוורדים המפורסם. 20 זני ורדים יש בגן וגם תצפית נהדרת לעבר העיר וגשריה. במקום ישנה מסעדה המגישה אוכל מקומי מובהק המתאים לארוחת צהריים. יורדים וממשיכים עם אוטובוס 12 לחוויה של אדריכלות מודרנית ואמנות מקומית ב-Zentrum Paul Klee. פול קלה היה אמן שוויצרי נערץ 1879-1940המבנה הייחודי הוא שם דבר באדריכלות המודרנית שנבנה ב2005 ע"י האדריכל רנזו פיאנו ומשמש כמרכז לימודי ומוזיאון.
ההר הפרטי של ברן - נסיעה של מספר דקות בחשמלית ומשם בעלייה בקרונית להר גרוטן בדרום העיר, נושמים אוויר פסגות ועוצרים את הנשימה מול הנוף הפנורמי של העיר וסביבתה.
התיישבנו לארוחת צהריים במסעדה המפורסמת החולשת על המקום.
לשכת התיירות העירונית בתחנת הרכבת.
האתר הרשמי של משרד התיירות השוויצרי.
המלון המהודר שבו השתכנו הנסיכה גרייס קלי, אלברט שוויצר ואחרים, נפתח מחדש לאחר שיפוץ בן שנים ומעניק חוויה מפנקת אם כי יקרה מאוד. HOTEL Schweizerhof Bern ,Bahnhofplatz 1.
עוד קניות
אם סקירת חלונות ראווה לאורך שישה קילומטרים עדיין לא סיפקה את חוויית הקניות שלכם, עלו על חשמלית וסעו למרכז הקניות החדש והמסוגנן אותו תיכנן האדריכל הישראלי דניאל ליבסקינד (שגם זכה במכרז תוכנית גראונד זירו) הכולל מלבד חנויות מדהימות גם 11 מסעדות, ספא למתעייפים ואפילו מלון.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם