ראשי » סגנון » אופנה ועיצוב » אופנה

אהבה גדולה: ראיון עם פמלה לאב

בשבוע שבו זכתה בפרס היוקרתי של מועצת האופנה האמריקאית, מספרת פמלה לאב איך זה לעצב תכשיטים לריהאנה, לסטיבן טיילר ולליידי גאגא, ולמה בחרה דווקא בתחום הזה

כשמעצבת התכשיטים פמלה לאב נכנסה לאתר "אי ביי", היא נחרדה לגלות העתקים סיניים זולים של תכשיטי הטאלון שלה. טאלון, קולקציית שרשראות, צמידים וטבעות המדמים טפרי נשר חדי ציפורניים, נהייתה סמל המותג שלה, והפכה אותה בזמן קצר לאחת המעצבות המוכרות והמצליחות ביותר כיום בניו יורק.

"קניתי כמה דוגמאות רק כדי לראות במה מדובר", מספרת לאב בראיון טלפוני מביתה. "זה זעזע אותי עד עמקי נשמתי. כשאני רואה חיקויים שלי אצל מעצבים צעירים זה לא מפריע לי ואפילו מחמיא כי אני מבינה שהם עדיין מחפשים את הקו שלהם, אבל כשזה קורה במפעל עצום בסין שמעתיק בגסות מתמונה ומשכפל בכמות סיטונאית ובתנאי עבודה לא אנושיים, זה מזעזע ומעליב אותי. אחד החיקויים שהגיע היה עשוי מפלסטיק".

לאב , יהודייה אמריקאית בת 29 שמתגוררת בניו יורק, החלה ליצור תכשיטים לפני חמש שנים, והפכה כמעט מיד למעצבת-כוכבת. שחקניות ומוזיקאים מובילים ובהם ריהאנה, סטיבן טיילר וליידי גאגא ואושיות אופנה כמו אלקסה צ'אנג וג'וליה רויטפלד התאהבו במותג התכשיטים שלה ותרמו לגרף המכירות שלו מסביב לעולם.

היא השיקה שיתופי פעולה עם מעצבי-על כזאק פוזן ויגאל עזרואל, עיצבה קו תכשיטים שכיכב בסדרה "דם אמיתי", יצרה קולקציה משלה עבור טופשופ והיתה אחראית לתכשיטים ב"ארץ יצורי הפרא", סרטו של ספייק ג'ונז.

ביום שני השבוע זכתה לאב בפרס מועצת האופנה האמריקאית, שהעניקה לה 100 אלף דולר לפיתוח עסקי. בוועדה של הפרס היוקרתי, שניתן למעצבי המחר של ארה"ב ובעבר זכו בו אלכסנדר ואנג ופיליפ לים, ישבה גם עורכת "ווג" אנה וינטור, שתעמיד לרשותה של לאב צוות מומחים שילווה אותה וייעץ לה.

השיחה שלנו, יום לאחר הזכייה, קוטעת אותה באמצע ניקיון הסטודיו שלה בשכונת צ'לסי שבמנהטן. אף שעובד איתה כיום צוות גדול של מעצבים, יועצים ואסיסטנטים, היא מספרת שאת עבודות הניקיון היא מבצעת בעצמה. "בתחילת כל עונה אני חייבת לנקות את החלל שסביבי", היא מספרת. "להיפטר מחומרים, משאריות, מחפצים. אני מנקה את השולחן ואת המחשבה, ומפנה מקום לרעיונות חדשים".

איך הפרס משפיע על התוכניות שלך לעתיד?
"הפרס הוא דבר מדהים, וזאת הקלה עצומה. העסק צומח במהירות מסחררת, אבל כמו כל עסק קטן גם לנו יש בעיות של תזרים מזומנים. הכסף הזה יאפשר לי, לצד תמיכה והדרכה של 'ווג' אמריקה, לעבור לסטודיו גדול יותר, להעסיק עוד צורפים ולהגדיל את כוח הייצור שלנו".

 
את העסק הקימה לאב אחרי שלמדה אמנות באוניברסיטת ניו יורק עם התמחות בקולנוע, ניהלה חנות וינטג', ניגנה כמתופפת בלהקת רוק ושימשה כאסיסטנטית לאמן פרנצ'סקו קלמנטה. התכשיטים שלה מתאפיינים בשפה ששואבת השראה מכוחות מאגיים, מאסטרונומיה ומדע, מדת ופולקלור. בקולקציה הראשונה שלה, שמיוצרת עד היום, התמקדה בסגנון אפל ומכושף שכלל גולגולות של חיות, שיני איילים וטופרי ציפורים עם ציפורניים מחודדות.

"תמיד השתעשעתי בעשיית תכשיטים כתחביב, אבל המוות של אבא שלי הוא שהביא אותי להקדיש לזה את כולי", היא מודה. "אין לי הסבר אינטלקטואלי מדוע התחלתי בדיוק אחרי שהוא נפטר, אבל אחרי שזה קרה הרגשתי אנרגיה עצומה, רצון לעבוד קשה והרבה. הוא היה רק בן 50 וזה היה בשבילי סימן. לא להגיד 'אני אחכה עוד שנה-שנתיים' או 'אולי כשיהיה לי יותר כסף'. הבנתי שצריך לחיות, ועכשיו".

למה דווקא תכשיטים?
"סבתא שלי היתה אמנית, היחידה במשפחה שעסקה בתחום יצירתי והיחידה שהרגשתי קשר עמוק אליה. כשהיא נפטרה היא הורישה לי את התכשיטים שלה. לתכשיטים יש משמעות עצומה בשביל אנשים והם מלווים אותם למשך חיים ודורות. אני אוהבת עיצוב ואופנה כמובן, אבל אנשים לא מורישים את הנעליים שלהם כשהם מתים, ואף אחד לא נותן נעליים לזוג שמתחתן. לתכשיטים יש מקום בהיסטוריה ובתרבות".

היא גדלה בפלורידה והעבירה את גיל ההתבגרות בציפייה לרגע שבו תוכל לעזוב אותה. "אני חושבת שחלק גדול מהקריאטיביות שלי נוצר כי הייתי פשוט משועממת. כשאתה גדל בפרברים כל מה שיש לך הוא בתים ורודים וקניונים. הייתי ילדה קצת מוזרה, כזאת שנסגרת בחדרה למשך שעות ומנסה להמציא לעצמה פעילות יצירתית".

מה הדבר הראשון שעיצבת?
"גנבתי במשך תקופה מברשות שיניים מהסופרמרקט, בייחוד אהבתי את אלה השקופות עם הנוצצים. הייתי תולשת מהן את השערות בפינצטה, מחממת את הפלסטיק במים רותחים ומכופפת אותן לצמידים. הידיים שלי היו מכוסות בצמידי מברשות השיניים הכעורות האלה".

 
בגיל 19 החליטה לעבור לניו יורק, בעיקר בגלל בחור. "התעניינתי בהמון תחומים והייתי מאוד מבולבלת. רציתי להיות ציירת וסופרת ומוזיקאית ולעצב סטים, וחשבתי שבקולנוע אשלב את כל אלה. אלא שבסרטים שעשיתי יותר עניין אותי איך נראים הסט והתלבושות, ולא ממש שמתי לב למשחק".

מתי הרגשת את ההצלחה?
"המשפחה שלי מעולם לא התעניינה באופנה ולא קראה שום מגזין, אבל את 'הניו יורק טיימס' הם קוראים, וגדלתי בידיעה שזה העיתון הכי חשוב בעולם. כשהתפרסמה עליי כתבה ב'טיימס', ועוד בגיליון יום ראשון היוקרתי, פתאום נפל לכולם האסימון. בפעם הראשונה הם הבינו שמה שאני עושה הוא לא תחביב".

מכל האנשים שעונדים את התכשיטים של לאב, המוזיקאים הם אלה שמסבים לה את מרב השמחה. "כשמוזיקאים מבינים אותי אני מאושרת. הגיבור שלי הוא ניל יאנג. אני מקווה שמתישהו הוא ירצה תכשיט שלי".

יש משהו משתק בכך שהקולקציה הראשונה שלך מצליחה כל כך ואנשים מצפים שתשחזרי את ההצלחה?
"נראה שהמשקולת הזאת תמיד תהיה שם וכל קולקציה שלי תושווה לקולקציה ההיא עם צמיד הטופרים והגולגולות. תמיד יש לחץ לעשות משהו טוב יותר, אבל בלעדיהם לא הייתי מקבלת אפילו הזדמנות. אלמלא היא, השיחה הזאת לא היתה מתקיימת".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...