ראשי » סגנון » אופנה ועיצוב » אופנה

ארכיון לעשירון העליון: מנוי לארכיון "ווג" החדש עולה 1,500 דולר

המחאה החברתית כנראה לא מדברת לאנה ווינטור וצוות "ווג" שמשיקים כעת ארכיון דיגיטלי מפואר הכולל גליונות מ-1892 ועד היום. הבעיה: הוא עולה יותר מ-1,500 דולר לשנה. לא הגזמנו?

לפני שבוע פתח מעצב העל ולנטינו גרבאני את שערי המוזיאון הווירטואלי של בית האופנה, שכולל את כל ההיסטוריה של "ולנטינו". כל מה שצריך זה להוריד את האפליקציה למחשב ולצלול לעומק הארכיון הדיגיטלי המדהים, שכולל אלפי שמלות, רישומים, הפקות אופנה ועוד המון מידע.

היתרון הבולט של המוזיאון, פרט לעיצוב המרשים, היא ללא ספק העובדה שהכניסה אליו היא חינם. גרבאני ושותפו ג'אנקרלו ג'יאמטי החליטו שכסף זה לא הכל בחיים (בעיקר אם אתה ולנטינו), ופתחו את הארכיב לציבור כולו על מנת לחלוק את היצירה שלהם. "אנחנו חושבים שזה משהו שחשוב לנו להעביר לדור החדש", הסבירו.

מספר ימים לאחר מכן, השיקו גם ב"ווג" ארכיון מפואר, עליו הם עובדים כבר שנתיים. הארכיון, שגורם לנו ללקק את האצבעות, כולל את כל גיליונות מגזין האופנה האמריקאי מאז השקתו ב-1892 ועד היום. וכשאנחנו אומרים כל הגיליונות הכוונה היא לכל השערים, כל הפקות האופנה, כל הכתבות וכל הקמפיינים שעברו רסטורציה דיגיטלית ומסודרים בסדר כרונולוגי.

נשמע מדהים? אולי כדאי להרגיע קצת את ההתלהבות, כי בשביל להיכנס לארכיון הזה תצטרכו להיפרד מסכום של 1,575 דולר. לשנה בלבד.

ב"ווג" מסבירים שהם מכוונים את האתר בעיקר לעוסקים באופנה: מעצבים, מורים, סטודנטים ועיתונאים, לצורך רפרנסים ביצירתם, אבל איזה סטודנט לאופנה יכול להרשות לעצמו לשלם יותר מ-1,500 דולר לאתר, אפילו כזה שמציע לו לחפש תמונות לפי צבעים וחומרים ולהדפיס את העמודים באיכות גבוהה? סטודנטים לאופנה משלמים הון תועפות על הלימודים והחומרים, אז הסיכוי שהם יוכלו לשלם גם את זה הוא קטן עד אפסי.

כשמפשטים את המחיר האסטרונומי והמרתיע מגלים שהתשלום הוא קצת יותר מדולר לגיליון, סכום שנשמע פתאום הרבה יותר הגיוני. השאלה היא למה ב"ווג" לא נותנים את האפשרות למנוי מוגבל או לבחירה של גיליון ספציפי תמורת סכום סביר? אין ספק שהם היו מרוויחים הרבה יותר מבקרים. יש מישהו שלא היה מוכן לשלם עשרה דולר בשביל לדפדף בגיליון מ-1892?

אבל אולי השאלה היא למה מלכתחילה לקחת סכום כל כך גבוה על חומרים ארכיוניים? הרי רובנו רגילים לקבל את הכל בחינם ברחבי הרשת. בימים האחרונים, בלוגרי וכתבי אופנה מאוכזבים העלו את הסברות כי האתר ממומן אך ורק על ידי מנויים ולא על ידי פרסומות ולכן לא הייתה ברירה אלא לדרוש סכום גבוה או ש"ווג" מעוניינים לשמור על קהל אקסקלוסיבי ויוקרתי. אופציה נוספת שעלתה היא שב"ווג" פשוט מודעים לביקוש הגדול של גיליונות ישנים ונדירים, והבינו שיש כאן דרך להרוויח.

מצד שני, קשה להאמין שמותג כמו "ווג" האמריקאי שפונה לקהל עממי יחסית יפנה לו את הגב בדיוק באחת התקופות הכי קשות מבחינה כלכלית, אפילו שהמחאה החברתית לא ממש מדברת לאנה ווינטור. בכל מקרה, אנחנו בינתיים נסתפק בגוגל אימג'ס וטאמבלר בשביל לחפש השראות מגיליונות ישנים, לפחות עד שב"ווג" יסכימו להתגמש קצת עם המחיר. אולי לכבוד יום הולדת 120 שלהם בשנה הבאה.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...