מתיחות בצפון: ביקור בליאלי ביירות
הביקור ב"ליאלי ביירות" שבגוש חלב החל באופן מהוסס, ואז הידרדר לתהומות של מבוכה
הגענו ל"ליאלי ביירות" (לילות ביירות) בטעות. חבר גסטרונום המליץ על מסעדה בעלת שם דומה ביישוב גוש חלב (ג'יש), חיפוש מרושל באתר "מטעמים" הניב תוצאה שגויה, והזמנה טלפונית יצרה מחויבות מוסרית בלתי הפיכה. כך מצאנו את עצמנו במוצאי שבת במבנה הנאה השוכן בפאתי גוש חלב על אם הדרך לכיוון קיבוץ סאסא. בדיעבד גילינו שמדובר במקום מפורסם לא פחות מהיעד שהומלץ, שזכה אפילו לביקור ולביקורת של דניאל רוגוב זצ"ל.
פתיחת הארוחה היתה בעייתית עבור מי שמבקש לכתוב דיווח על המקום. קיבלנו מבחר סלטים, חמוצים, פיתות טריות ופיתות קלויות עם שמן ושום, והבטחה למילוי חוזר. אף אחד מהסלטים לא היה רע או מעולה, והמלצר הפגין רצון כן להסב לנו הנאה. קיבלנו טאבולה חביבה, פתוש (עגבניות ומלפפונים קצוצים עם בצל ופטרוזילה, מעורבים בחתיכות פיתה מטוגנת ומכוסים בגבינה מגוררת) טרי ואנמי, סלט גרגר טרי עתיר לימון ומלוח מדי, חומוס חלק שהיה נוזלי מדי ודל טעם, יוגורט מתובל טוב, גזר בלימון סביר. שום דבר להתקומם נגדו, אבל גם לא סיבה להתאמץ להגיע למקום.
לא פסחנו על הטקס הקבוע במסעדות ערביות בצפון - הם מגישים תירס מקופסה עם שמיר, אנחנו מתעלמים ממנו בנימוס. מרק העדשים שמר על הקו הבלתי מוגדר; אכיל לגמרי, אבל מוגש פושר, מעט דליל וחיוור בטעמו. בעוד חבריי לסעודה ממשיכים לחטט בצלחות הגודשות את מרכז השולחן, ישבתי בחיבוק ידיים ותהיתי מה אוכל לכתוב על המקום הזה.
מג'דרת הבורגול שהקדימה את המנות העיקריות רק הוסיפה למבוכה. בהיותה עירומה מבצל מטוגן ונטולת נוזלי בישול היא אפשרה הנאה מטעמם הנקי של הבורגול והעדשים, אלא שאחרי שתי כפות, זו התחלפה בשעמום וביובש. התחלתי להתפלל למפנה בארוחה, משהו שיאפשר לי לסכם את הביקור באופן חד-משמעי.
ייתכן שהיתה זו זכותם של שמעיה ואבטליון, הקבורים לפי המסורת בגוש חלב, או אולי דווקא רוחו של אחד השיח'ים הטמונים למאותיהם בגבעות הסמוכות. כך או אחרת, תפילותיי נענו באופן דרמטי. שתי דקות אחרי שהמנות העיקריות החלו להגיע התחלף המסר המעורפל בהמלצה חד-משמעית: לא כדאי לאכול ב"ליאלי ביירות".
השיש-ברק (כיסונים ממולאים בשר מבושלים ביוגורט) נהרסו בחימום במיקרוגל, ושרידי המלית שחילצנו מהבצק העבה והדביק העידו שהבסיס לא היה מלהיב מלכתחילה. הקישואים הממולאים סבלו מאותם פגמים - ביצוע חובבני שהפך לפארסה בעקבות חימום יתר (כנראה לא הראשון) במיקרו. ואם את אלה יכולנו לפטור כתקלה מקרית, אולי ספיח של שבת עמוסה שהותירה במטבח שאריות מזון ואיש צוות מותש, באו שיפודי הפרגית והסירו כל ספק.
את הגעתם של השיפודים בישרה עננת ריח שנשבה מדלפק המטבח אל שולחננו. כמעט כל מי שנוהג לבשל עוף יזהה מיד את הריח הזה. המפגש הרגיל איתו מתרחש לאחר שבעמקי המקרר מתגלה אריזה נשכחת עם עוף שהיה טרי לפני כמה ימים. היד קורעת את הניילון, מגששת בחשש ומגלה שכבה דביקה שהצטברה על פני הבשר. שנייה לאחר מכן הולם הבושם הטבעי בנחיריים, בדיוק אותו הריח שאפף את נתחי הפרגית שקיבלנו. חוסר האמון שאכן מדובר בבשר מקולקל גרם לנו לטעום אותו, מה שהסתיים בהחזרתו הדיסקרטית לצלחת. השיפודים נאספו ללא ויכוח והוחלפו בקבב שהיה יבש, גרגירי וכמעט חסר תיבול. אחרי התייעצות החלטנו לאכול את הקינוח במקום אחר.
"ליאלי ביירות", גוש חלב, על כביש 89. מחירים: סלטים לסועד: 30 שקל (ילדים בחינם); מרק עדשים: 25 שקל; מג'דרה: 20 שקל; פרגיות (2 שיפודים ותוספת): 55 שקל; שיש-ברק: 50 שקל; קישואים ממולאים: 45 שקל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם