סינים לא מתים: צ'יינה טאון המילאנזית
מהגרים סינים הגיעו לאיטליה כדי להשיג חיים טובים יותר להם ולילדיהם. תודות לעבודה קשה ונחישות הם הפכו את ויה פאולו סרפי, הידועה כצ'יינה טאון המילאנזית לעורק מסחרי חשוב בעיר. אך האיטלקים הוותיקים אינם מאושרים מנוכחותם
אך המבקרים בניו-יורק של היום לא יזכו, למרבה הצער, לבהות בבחורות איטלקיות דקיקות הנשענות על זרועותיהם של בחורים סינים או לאכול פסטה ביתית במסעדות משפחתיות, איטליה הקטנה כבר מזמן נכחדה מן הנוף של "התפוח הגדול", ותושביה התפזרו ברחבי העיר. השכונה התפרקה לא רק מפני שתושביה נטמעו בסביבתם אלא גם כיוון ששכנתה החלה אט אט להשתלט על רחובותיה הצבועים באדום, ירוק ולבן ולמלאם בחנויות הנושאות כתובות בשפה זרה ומוכרות בובות צבעוניות ותרופות הומאופתיות.
תושבי צ'יינה טאון הניו-יורקים לא ניסו להבריח את האיטלקים, אך התפתחות שכונתם וכישלונותיהם של רבים מן העסקים האיטלקיים הכתיבו את המציאות. צ'יינה טאון המילאנזית מספקת דוגמה נוספת לבעיות האופייניות לערבוב שבין העם האיטלקי והסיני. ההתנגשויות הרבות בין קהילת המהגרים הסינים לעיריית מילאנו ולתושביה הוותיקים של העיר, הפכו את השכונה למקום מרתק שנושא בשורות מטרידות בנוגע לעתידה של מילאנו בפרט ושל איטליה בכלל.
מהגרים סינים החלו להגיע לאיטליה בשנות ה-30 של המאה ה-20. הם שטו בספינות רעועות, המתינו חודשים בארצות עוינות ושילמו ממיטב כספם כדי להגיע למערב ולזכות בחיים טובים יותר להם ולילדיהם. נוכחותם באיטליה לא הורגשה עד לגל ההגירה הגדול של שנות ה-80, שהגיע לאחר סוף שלטונו של מאו ובעקבות התרופפות חוקי ההגירה בסין.
רוב המהגרים היו איכרים מדרום סין, שהתיישבו
כשרק הגיעו, עבדו המהגרים כסנדלרים, חייטים ורצענים, מקצועות איטלקיים מסורתיים שהמילאנזים של העידן החדש לא רצו לעסוק בהם אך למדו להתייחס אליהם במידה מסוימת של נוסטלגיה רומנטית. אך הסינים, בחוצפתם, לא הסתפקו בשאריותיהם המקצועיות של האיטלקים.
הם הגיעו ממרחקים כדי לעבוד; הם לא יצאו לארוחת צהריים של שלוש שעות באמצע יום העבודה ולא הלכו הביתה בחמש. הסינים רואים בעצמאות כלכלית ערך עליון המתקשר להקרבת העצמי עבור המשפחה, ולכן במרוצת השנים מצבם הכלכלי באיטליה החל להשתפר.
גם מצבה הכלכלי של סין החל להשתנות. ממדינת ייצור המונית הפכה סין למרכז גדול המייבא טובין מכל רחבי העולם, הכלכלה הסינית החלה לפרוח, והסינים בגולה ראו הזדמנות פז לנצל את מעמדה הכלכלי המבוסס של מדינתם הקודמת. החנויות השכונתיות הפכו במהרה למחסני ייצוא וייבוא ענקיים המייבאים סחורה מסין שנמכרת בבוטיקים מילאנזיים, ומייצאים אליה ואל שאר העולם בגדים הנושאים את התווית הנחשקת – Made in Italy. כך החלה להתפתח באיטליה "מלחמת התוויות".
את המשך הכתבה ניתן לקרוא בגליון מטרופוליס מילאנו, אותו ניתן להזמין באתר המגזין
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם