על העצים: טיול אל העצים העתיקים בארץ
לאורכה של ישראל נטועים עצים עתיקים, כמה מהם בני מאות שנים. יש עצים שמצלים על מקומות קדושים, יש כאלה שבצילם ישבו שופטים, כמה מהם הפכו לאתר זיכרון. לכבוד חג האילנות יצאנו לעשות להם כבוד
כחובב עצים אני בודק האם שלום לעץ, האם יד זדונית ניסתה להניח מסור על ענפיו או גזעו. כיום חוקים קפדניים, שומרים על העצים העתיקים מיד הכורת, ובין אנשי קק"ל ישנה יחידה מיוחדת השומרת עליהם. מצטרף אליהם גם רופא מיוחד שמגיע ובודק את העצים ומטפל בהם.
בימים קדומים, המסורת הערבית והכבוד לעצים היו נשמרים בדקדקנות. הערבים היו נוהגים בכבוד בעץ האלון דווקא, והיו נוטעים את העץ בסמוך לקברו של קדוש מוסלמי. השתיל הרך הלך וצמח, ולימים הפך העץ ליפה נוף. בגלל קרבתו לקבר הקדוש איש לא העז לגעת בעץ, וכך אפשר למצוא בצפון הגולן, לא רחוק ממג'דל שאמס, וליד ערוץ נחל חזור (מסלול אתגרי ויפה שבימים אלה זורמים בו מים). בדרכו עובר ערוץ הנחל ליד מקאם, נבי אל ח'זורי, המבנה תחום בחורש ים תיכוני צפוף, ועץ אלון רב תפארת, כשהדרוזים תושבי האזור מרבים לבקר במקום הקדוש להם.
הכומר האנגלי וחוקר ארץ ישראל, הנרי בייקר טריסטראם, ביקר בסמוך להר תבור בשנת 1864. כדרך החוקרים, חיפש את יערות האלונים הטבעיים בארץ, ואמנם מצא. בין שיחים של אלת המסטיק, ער אציל, קטלב ועצים נוספים, התנשא עץ עתיק מאוד, אלון קשיש.
את גילו לא ידע החוקר להעריך והניח שהעץ בן מאות שנים. בהמשך סיורו גילה את יער האלונים הפתוח, הראשון שהתגלה ונרשם בארץ. יער זה נשמר וטופח במשך השנים, וכך גם היום אפשר ליהנות מדרך נוף מדהימה שחוצה
כיאה לקשיש אמיתי, גם האלון הזקן קיבל מקום של כבוד. הוקף במעגל גדול של גדר אבן, ושלט המספר על האלון הוצב לידו. וכך, מי שנוסע בדרך בית קשת יפגוש את האלון ניצב מלא כבוד והדר. חוקר אחר צרפתי, ויקטור גרן, הגיע למקום כמה שנים אחרי בייקר,ותיאר בכתביו אלון עתיק נוסף, (יתכן שמתואר אותו האלון). זה קישר את האלון אל העיר המקראית 'אזנות התבור', ששרידיה נמצאים באזור למרגלות ההר.
אם תשאלו את תושבי הכפר הערבי רמה, (ליד כרמיאל), בני כמה עצי הזית שמקיפים את הכפר. יענו לכם, בלי להתבלבל, עוד מהתקופה הרומית. אנו לא נדקדק באמיתות ההצהרה, אך העובדות מדברות על שני עצי זית ענקיים שנמצאים ליד הכפר רמה. השנים והזקנה נברו בגזעם, חלקו כבר חלול, ואדם אדם מבוגר יכול להיכנס מצד אחד ולצאת מהצד השני. אגדה מקומית מספרת שבתקופת המסיק כרעה אישה ללדת, והנשים סביבה מיהרו להכניס אותה אל חלל גזע עץ הזית, שם נולד בן, בריא ושלם. את הנשימה הראשונה שלו ספג בחלל העץ, ולימים הפך הילד לסופר ומומחה בשמן זית.
שמעון בר יוחאי ובנו הסתתרו מפני הקלגס הרומי במערה בפקיעין 12 שנה. על פי המסורת, המערה נמצאת בחלק העליון של פקיעין. ליד המערה גדל עץ חרוב שנתן להם אוכל ומעיין קטן נתן להם מים. חוטר מאותו עץ גדל היום ליד המערה. הדרך אליה עוברת בחורש אלונים צפוף. העץ הענק מצל על המערה. כיום העץ אינו נותן חרובים. האגדה מספרת שלאחר תריסר שנים בא למערה אליהו הנביא ובישר לשמעון בר יוחאי ובנו "שמת הקיסר ובטלה גזרתו". כיום מגיעים מאמינים רבים אל המערה והעץ להתפלל, לשטוח בקשות ולראות את העץ שהציל את הרשב"י.
עצים עתיקים משלבים קודש עם יופי. לא רחוק מצפת, בכביש צר שעולה ליישוב קדיתא, נמצאת אלה אטלנטית שזכתה לתואר אחד העצים המרשימים ביותר בארץ. העץ הענק נשען בגזעו הענק על קברו של רבי טרפון, תנא חשוב שבין תלמידיו היה גם רבי עקיבא. בדרך אל הקבר מחכות לכם כמאה מדרגות, והמראה המלווה את המטפסים הוא עץ כביר שעוטף ושומר על הקבר.
סמוך לעץ שלט גדול המספר על "עץ הרחמים". סיפורו של העץ שמשתיל קטן הפך לענק וחסון, ועם ישראל, ממשיך הכתוב, כמו העץ הענק התחיל כשתיל קטן ובמשך השנים צבר כוח, גודל וידע.
הגזע הענק מצריך כחמישה גברים להקיף אותו. אחד הענפים נשלח מעל הקבר ונשען על האדמה מכובדו של העץ. בימים אלה נמצאת האלה בשלכת, והמראה מרשים עוד יותר. הרחבה הקטנה תחת העץ מושכת אליה חסידים רבים, וגם בשעות הלילה נראה אור נרות נוגה תחת עץ האלה. המראה המסתורי של העץ והמיקום שלו מושכים אליו גם חילוניים רבים.
אחד מעצי האלון העתיקים נמצא בצפונה של קרית טבעון, גילו מעורך ב-800 שנה ויש האומרים שהוא הגדול והעתיק בארץ. ענפיו מפותלים, וגזעו רחב וחסון וכדי להקיפו נדרשים שמונה ילדי גן שיעטפוהו בחיבוק אוהב.
את מקומו גילה לי איש קק"ל, עמיקם ריקלין, ה"אבא" של העצים העתיקים בארץ. האלון העתיק נחבא בחורש צפוף, רק יודעי סוד הגיעו אליו וגם כמה מתושבי האזור.
האלון הקשיש לא זז מאז פגישתנו האחרונה, בינינו, לאן יש לו ללכת? אבל מראהו שונה. יד נעלמה טיפלה בשטח מסביב, הצמחייה הפרועה רוסנה, הרחבה נוקתה, נוספו ארבעה ספסלים ושילוט המפנה לשביל לטיול צנוע, (סימון שביל ירוק), החודר לליבו של יער האלונים.
שלט זיכרון מוסיף עצבות נוגה למקום: "אתר הנצחה לזכר אילן גבאי - "שביל אילן", ובהמשך מופיעה בקשה: "מטיילים יקרים! הגעתם לאתר הנצחה ולאלון התבור מהגדולים בארץ. המקום טופח ביד עדינה ובלב הומה. נא כבדו את המקום והמקום יכבד אתכם". ואמנם, המקום טופח ביד אוהבת, פינה קסומה לזכרו של סגן אילן גבאי, בן טבעון שנפל במלחמת לבנון השנייה. בן 22 במותו.
השביל מוליך לעץ אלון ענק נוסף שצומח מתוך סלע. כדי להגיע לעץ, נוסעים על כביש 75, כניסה לקרית טבעון צפון, (ליד תחנת הדלק), פונים ימינה, יורדים ופונים שמאלה לרחוב רמז, אחר ימינה, לדרך כורכר המובילה מזרחה וחוצה את החורש. משני צידי השביל נחבאים בתי קריית טבעון, של עץ אל האלון העתיק. מעבר בקר (זהירות עם מכוניות פרטיות). הצטלבות שבילים ומשמאל עץ האלון ופינת ההנצחה.
מול הכניסה לכפר הנוער עיינות (מצפון ליבנה), בתוך סבך של צמחיה פראית, בלטו שני עצי שקמה גבוהים, ענפיהם דלי העלים זעקו לעזרה. שני העצים היו חנוקים בצמח הטפיל פיקציה קוצנית, והיה קשה מאוד להגיע אל הגזע. כשניקו את השטח והורידו את הטפיל, הבחינו בשלט זיכרון לשלושה חללי צה"ל מתקופת מלחמת ששת הימים שחלק מגזע השקמה הענקית הסתיר מעט.
אחרי גירוד הצמחייה התגלה מאחורי העצים סיביל עתיק (תחנה לשתיית מים), ששימש את השיירות המגיעות מנמל עזה צפונה כמקום עצירה והתרעננות. הסיביל מקורה בכיפה, ולפניו בריכת מים גדולה ומטויחת.
תחת העצים תמצאו ספסלים ושולחנות.
בליבו של עמק בית נטופה, בצפון הארץ, נטועה אלה אטלנטית ענקית. האלה בודדה ואין עצים מסביבה, ובימים אלה היא פורשת את ענפיה העירומים, ונראה כאילו מרקדת במחול משוגע. מסביב, בקעה דשנה, שדות שצוהלים בירוק גידולי שדה, ולא רחוק ממנה קמלים הנרקיסים שפרחו כאן עד עכשיו.
האלה הענקית קשישה ושבעת ימים, יש אומרים שלוש מאות שנה ויש אומרים שבע מאות שנה. מיקומה בצומת דרכים בין חינתון אל דרך רומית, ורבים ממשתמשי הדרך נחו בצילה. המקום בו ניצבת האלה נקרא חירבת רוג'ום א-בוטום, עד היום היא משמשת כנקודת מפגש לבדואים מקומיים.
פעם, בימי הקיץ, נפתרו מתחת לענפיה הרחבים סכסוכי דמים בין ערבים באזור. כאן נחתמו הסכמים, נערכו סולחות על כוס קפה ומחותנים נפגשו תחתיה כדי לסכם את תנאי החתונה. משך כל השנים הרבות האלה הקשישה שומרת את סודם. בשנים האחרונות התגלתה בענפיה החסונים מחלה וצוות מוחות של קק"ל הוזעק לטפל בקשישה וכמו בטיפול יסודי שלוקח זמן והרבה אהבה והתמדה, גם האלה היפה שיקמה את עצמה. עד היום העץ המרשים מקשט את הנוף המישורי של עמק בית נטופה.
מסביב מדבר ורק עץ אחד, ענק, מתחתיו צל נעים. זו השיטה הסלילנית (להבדיל משיטת הנגב), עץ מרשים ועתיק שנמצא ליד צומת חלוקים. מספרים שלפני שנים הפך עץ זה לסימן זיהוי במדבר. לכאן היו מגיעים בדואים שלהם ריב עם אחד מאחיהם, והיו זקוקים לשופט ופוסק. כאן, על חריץ גבינה יבשה, חלב נאקות, פיתות חמות וכוס תה, סיימו את הריבים מול השופט.
המקום נמצא סמוך לצומת חלוקים. חירבת חלוקים נמצאת ליד שדה בוקר (סימון שביל אדום), כק"מ מצומת חלוקים, בערוץ נחל נוקד. עולים קצת בשביל ויורדים ומתגלות טרסות אבן, כעין אמפיתיאטרון טבעי, ובמרכזו עומד במלוא יופיו עץ השיטה.
לוין קיפניס, סופר הילדים, מספר על יום ההולדת לשקדייה.
לילה לפני חג האילנות, עמדה השקדייה בשלכת. ענפיה עירומים והיא עצובה. לקראת הלילה הגיע מלאך הצמחים לביקור ושאל את השקדייה מדוע אינה ישנה. השקדייה הבוכייה הסבירה: איך אשן ומחר יגיעו הילדים לברך אותי ליום הולדתי ואין עליי ולו פרח אחד. המלאך, כדרכם של מלאכים טובים הרדים את השקדייה בליטוף עדין, אחר, נשק לכל ענף, בכל מקום שנגעו שפתיו צצו פרחים לבנים ורודים, לקראת הבוקר כבר היתה השקדייה בשמלת כלולות לבנה, היפה בעצים. האם יספיק המלאך הטוב לנשק עצי שקד רבים ועל הענפים העירומים יצוצו פרחי השקד.
בינתיים בטבע יש כמה שקדיות זריזות שכבר לבשו את שמלת החג ודבורים עמלניות מזמזמות סביב הפרחים ולוגמות מהצוף המתוק. חג שמח לכל העצים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם