ראשי » סגנון » אופנה ועיצוב » טיפוח

סומק על הפנים: רוני סומק בודק בשמים

המשורר רוני סומק התבשם בריחות החדשים והעדכניים של החברות הגדולות ויש לו דימוי שירי קולע או סיפור משעשע לכל בושם. הפואטיקה של הארומה

אני מתחיל בנוסטלגיה. השעון שלי מכוון לסוף שנות ה-60. החברים שלי מתחלקים אז בין חברי תנועות הנוער ובין החברה הסלונית. הראשונים רקדו הורה ו"בן לוקח בת" והאחרונים טוויסט ורוק'נרול. אני הייתי בקבוצה השנייה, וכדי שנוכל להריח צוואר של נערה המציא לנו אלוהים את הסלואו. אני יודע שלפעמים, בשאלונים סדרתיים, צריך לבחור את הריח האהוב עליך. רוב בני אדם מדברים על ריח דשא קצוץ או ריח הגשם הראשון, אני עדיין מתלבט בין ריח של ספר (חדש או ישן) לזיכרון צווארי הסלואו. בשביל להרוויח את הריח הזה בכבוד ידענו שצריך להבעיר את הפנים, וכך אחרי הגילוח הראשון נוסף לחיינו כבוד מלכותו האפטר שייב.

לראשון שלי קראו אקווה-ולווה. כן, ייתכן שאני חייל בצבא הסלחנות, אחרת לא ברור לי למה אני שומר לו חסד נעורים. השני היה ברוט, ואחרי שאחת מנערות המסיבה אמרה לי לעמוד מטר ממנה מכיוון שהיא לא סובלת את הריח העפתי את הבקבוק מהמדף שעליו נחו בשלום משחת השיניים סולידקס וסבון הפלא נקה 7. מאז עברו רבים על פניי. אני, כנראה, שק אימונים לא רע בכלל, ולכן אין שמח ממני לספר על האגרופים החדשים שלכבודם הפקרתי גם הפעם בשמחה את פניי.

Aqua Fahrenheit של "דיור" אני רוצה להאמין שאת הבושם הזה יצרו בהשראת סקלרט ג'והנסון שרה "דשא ירוק" של טום ווייטס. לאלה ששכחו הנה השורות הראשונות: "הניחי ראש היכן שלבי נהג להיות/ אחזי באדמה מעל גופי/ שכבי בתוך הדשא הירוק/ זִכרי מתי אהבת אותי...". סקסי? בטח. איך לא.

Guilty Intense של "גוצ'י" זה הבושם שהייתי מתיז על פני הבאים בשערי מועדון המעריצים של דון קורליאונה. אני מביים בדמיון את הרגע בו מנוף הצוואר מוריד את הפנים לעבר שושנה אדומה התקועה בדש החליפה. ברגעים האלה הכי טוב לדבר על מזג האוויר ולא לדאוג: הבושם החזק הזה ישתלט אפילו על ריח של אבק שריפה.

He Wood Silver Wind Wood של Dsquared2 ההשראה לבושם הזה היא הרי הרוקי בקנדה. כדי לפאר את הטבע מספרים יוצריו על שרירי הרוח הקנדית ועל מכת הרעננות הטבועה בקצות אצבעותיה. אני מכיר אותה ויודע שזוהי רוח היכולה לבוא ולהטיס מהנייר את האותיות האלה. חד וחלק. הבושם הזה נושב על הפנים לכבודה.

Nautica Blue של "נאוטיקה" לפני כמה שנים כתבתי "שיר אהבה פיראטי". התחלתי את השיר בשורות: "אִם תִּגְזְרִי בְּמִסְפָּרַיִם אֶת גַּלֵּי הַיָּם/ תְּגַלִּי רַק מַיִם, וּשְׂרִידֵי סְפִינָה פֶנִיקִית/ שֶׁפַּעַם הָיִיתִי בָּהּ עֲבָדִים רַבִּים...". ניסיתי לתאר בשיר הזה אהבה במטאפורות של ים. ים של פיראטים, ים גבה גלים, ים

שבו לתשוקה יש צבע כחול. סיימתי את השיר בשורות: "...רָצִיתִי אָז שֶׁהָאַהֲבָה תִּתְנוֹפֵף כְּגֻלְגֹּלֶת עַל דֶּגֶל שָׁחֹר, כְּמוֹ בִּסְפִינַת פִּירָטִים./ מַשֶּׁהוּ חָטוּף, מַשֶּׁהוּ שֶׁנִּתְלָשׁ מֵהַגּוּף". לשירים יש לפעמים גם פס ריח. לשורות שציטטתי אני מתיז באהבה את Nautica Blue.

Icon man של Ja-de עץ אוריינטלי וטבק אלגנטי, כך כתוב על כרטיס הביקור של הבושם הזה. מי שאוהב לראות את הנשים שלו מגונדרות בשמלות מלמלה מושיטות יד עטורה שרשרות זהב לעבר עוגת הקצפת ימצא בבקבוק הזה חבר אמיתי. שר המשקאות יגיד שהריח שלו דומה יותר מכול לשרי ברנדי.

Givenchy של "ז'יבנשי" זה הבושם הקלאסי לקבלת פנים בחצרה של מלכת אנגליה. הוא יתאים גם ללחיצת היד המלכותית וגם ללחי של קייט מידלטון, שתגיע לחצר כדי להעלות את מפלס השמחה. העובדה שהבושם הזה נוצר בפריז היא עוד הוכחה שמלחמת מאה השנים בין הממלכה הבריטית לצרפת כבר נשכחה מזמן.

The One for Men של "דולצ'ה וגבאנה" המוזיקה המלווה את סרט הפרסום לבושם הזה היא קטע ג'ז של מיילס דיוויס. דייוויס כונה "הפיקאסו של הג'אז" מפני שידע לצאת מגבולות המפה שאוהבי הז'אנר היו כל כך רגילים לה. את הבושם הזה הולם סולו חצוצרה שבו הלחיים מתנפחות, העיניים נעצמות ובמרחק כמה סיגריות הבחורה מהבר שואלת אם אתה שותה את הג'ק דניאלס עם או בלי קרח.

Verdon של "ל'אוקיסטן" זהו הבושם שהייתי מתיז על פניי לפני שהייתי מנשק את ונוס שהעלה בוטיצ'לי מהגלים. הוא היה מזכיר לה את הים ואת הצבע שמרח הצייר שלה על המכחול כדי שלא תשכח אף פעם את חדר הלידה.

The Golden Secret של אנטוניו בנדרס שאלה: באילו סרטים כיכב אנטוניו בנדרס?
א. "מבוך התשוקות"
ב. "חוק התשוקה"
ג. "נשים על סף התמוטטות עצבים"
ד. כל התשובות נכונות
התשובה היא כמובן ד', והבושם הקרוי על שמו מכיל את כל מה שיש בשמות הסרטים האלה. לא משנה אם זה "חוק" או "מבוך", העיקר שהתשוקה ממוטטת בעונג רב את עצבי הנשים.

Eau de Toilette של "בודי שופ" אילו הייתי צריך להלביש את הבקבוק, הייתי מעגל סביב מותניו חצאית של שחקנית טניס. הריח שלו לבן, נקי, מצוחצח, מזכיר יותר מכל רעננות מפתה של שיער חפוף. איך כתב אלתרמן "היפה באמת היא תמיד ביישנית".

A*Men של תיירי מוגלר צ'ילי אדום הוא הגחל המבעיר את הבושם הזה. אני משער שרקדניות פלמנקו יבקשו ממי שירקוד איתן להתיז אותו על הפנים. בכל מקרה, הכינו את הקסטנייטות או את ממחטות הנייר המוחקות לכם את דמעות הפלסטיק כשאתם רואים טלנובלה, והעיקר: מוכרחים להיות שמח.

Animagical של "פומה" יוסיין בולט הוא הפרזנטור של הבושם הזה. הוא אלוף העולם בריצת מאה מטר והבושם מצטיין כמוהו בספרינט היסטרי. שנייה אחרי שהוא מותז מתמלאים הפנים בשאגה מטפורית של אצטדיון אתלטיקה רגע אחרי שנשבר עוד שיא. מדובר בבושם לא רגוע שבו עצי טאמבוטי ושושנות מים יוצאים מספרי הבוטניקה והופכים לריח.

Decibel של Azzaro בקבוק הבושם גלילי ועשוי מזכוכית שחורה. מעליו מורכבת כיפת מיקרופון העשויה יריעת מתכת מחוררת. מתחשק לשיר והבושם צורח את עצמו. היו שנים שברדיו ביקשו להנמיך את קול המקלטים "לבל תופרע מנוחת השכנים". הבושם הזה מאמין בפול ווליום.

Vertigo Eau de Toilette של "ורטיגו" "שנינו יודעים מי באמת הרג את מדלין", אומר אלסטר לסקוטי באחת התמונות העזות ביותר בסרט "ורטיגו". הוא מכוון את דבריו לתחושה שהיא הייתה רדופה בידי רוחה של קרלוטה. ברור? לגמרי לא. אלפרד היצ'קוק שביים את הסרט לא הוזמן אף פעם לכתוב הוראות הפעלה ברורות למוצרים שאפשר למצוא בקטלוג של איקאה, המסתורין הוא השורה הראשונה בביוגרפיה שלו. איך אפשר לתרגם את כל זה לתחושה שאפשר להריח? אני מהמר על האו דה טואלט הזה. אל תשאלו למה. מסתורין הוא שם המשחק.

Eau De Lacoste Rouge של "לקוסט" משולש האסוציאציות שלי בגיאומטריה של הצבע האדום מתחיל בפנס במועדון סטריפטיז, עובר לכלנית ומסתיים בדגל סין. אם אני מתרגם את זה לבושם הרי
ש-Eau De Lacoste Rouge יכול להיות הפרזנטור של כל אחת מצלעות המשולש. בכל מקרה: גם על הפנים התנין הלקוסטי יודע לנשוך יפה.

עוד בשמים תמצאו בגיליון "את" החדש שיצא השבוע.

בואו להמשיך לדבר על זה ב-

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...