המלכה עירומה: הסטייל של אנה ווינטור
היא אמנם עורכת את ווג וקובעת מה העולם כולו ילבש, אבל לא בטוח שכדאי לחקות את הסטייל שלה. האבולוציה האופנתית של אנה ווינטור, האישה והקארה
1963 ווינטור, אז בת 14, גוזרת את שערה לתסרוקת "בוב" - פוני וקארה עגולים - שהופכים לסימן ההיכר שלה עד עצם היום הזה. שנה לאחר מכן היא מתחילה לצאת עם גברים מבוגרים ורבי-השפעה, ולוקחת כמה שיעורי אופנה במכללה ליד הבית. היא עוזבת אותם די מהר באמירה, שתהפוך לימים לציטוט המפורסם שלה, "או שמבינים אופנה, או שלא". צודקת.
1975 ווינטור מגלה חיבה לחולצות טי אופנתיות משולבות בג'ינס ולשמלות פשוטות. מעט צבע, מעט אביזרים. דרך בן זוגה דאז היא פוגשת את בוב מארלי ונעלמת איתו לשבוע. מה שמדהים בזה - מעבר לעובדה
1985 ווינטור, נשואה טרייה, מקבלת את משרת העריכה בווג הבריטי וחוזרת לממלכה. היא מפטרת חצי מהצוות וממררת את החיים לכל הנותרים. דרכי הניהול שלה מזכות אותה בתואר "ניוקליר ווינטור", משחק מילים שמקשר בינה ובין השפעות הרסניות של מלחמה גרעינית על האקלים.
1998-1988 סוף סוף, אחרי שהרסה לחלוטין את House and Garden, מגזין העיצוב והגננות של ענקית ההוצאה לאור קונדה נאסט, קיבלה לידיה אנה את הצעצוע שהתאוותה לו מגיל 16. "אבא שלי קבע שאלך לעבוד באופנה", אמרה ווינטור בראיון. "הוא אמר 'את רוצה לכתוב על אופנה, אז את רוצה לערוך את ווג', וזה סיכם את זה".
ווינטור של סוף שנות השמונים מגלה את חליפות הכוח. הרבה ז'קטים וחצאיות עיפרון לצד שמלות קטנות ומנצנצות שמדגישות את היעדר החזייה ואת הגפיים הכחושות. השימוש הנרחב שלה בצבע יצטמצם בעתיד בעיקר לתכשיט הקבוע שלה - שלוש שרשראות וינטג' מהתקופה הג'ורג'יאנית משובצות בכתום, ירוק וצהוב. השימוש חסר הבושה שלה בפרווה, בין דפי המגזין ובשורה הראשונה של תצוגות האופנה, הפכה אותה למטרה החמה של ארגוני זכויות בעלי חיים.
2000 אין דרך לחמוק מזה - ווינטור, גרושה טרייה, הופכת לדודה. האישה ששרדה שני הריונות בחצאיות מיני מתחילה לעבור מטמורפוזה לצנונית. השמלות החושפניות פינו את מקומן לשמלות קוקטייל בעלות חצאיות חצי תפוחות וחלק עליון מהודק, קרדיגנים וחליפות חצאית באורך הברך. משקפי השמש האימתניים שהתחמשה בהם הסתברו כבעלי שימוש כפול; היא עצמה הצהירה שהם עוזרים לה לשמור את רשמיה לעצמה מהשורה הראשונה, אולם בשלב כלשהו התברר שלעדשות מספר די גבוה. נעלי העקב החביבות עליה הן זוג סנדלים בצבע גוף. אחד הפשעים שמיוחסים לה על ידי מתנגדיה היה הרג אופנת הגראנג'. נטען שהיא פנתה למעצבים המובילים והודיעה להם שאם לא יעלו את מדד הגלאם בעיצוביהם, לא יסוקרו בווג - וכך מתו שנות התשעים.
2005 הסרט "השטן לובשת פראדה", המבוסס על ספר שנכתב בידי עוזרת אישית בווג, עולה לאקרנים וגורף 300 מיליון דולר בקופות ברחבי העולם. לבכורה היא אכן הגיעה לבושה בפראדה, אך דיווחים טוענים שיצאה במהרה מהאולם במחאה על ייצוגה בסרט.
2008 הכלכלה קורסת, הראשונים ללכת הם המותרות, הביקורות על האליטיזם האופנתי של העורכת הוותיקה מעולם לא נראו רלוונטיות יותר, ומתחילות לצוץ שמועות בדבר פרישתה והחלפתה בעורכת ווג הצרפתי, קארין רויטפלד. קונדה נאסט מפרסמים מודעת עמוד ב"ניו יורק טיימס" ובה הם מגבים את ווינטור. לגאלה השנתית של מוזיאון המטרופוליטן לאמנות היא מגיעה בשמלת מקסי חללית מבית שאנל, והבחירה הזאת, הנועזת ביותר שלה בעשור האחרון, זוכה לביקורות נוקבות. מעריציה פותחים חזית למענה בקמפיין "הצילו את אנה".
2011-2009 הסרט התיעודי על גיליון ספטמבר 2007 יוצא לאקרנים, וחושף עוד טפח באישיות הסודית של עורכת ווג וביחסים האנושיים והמשונים להפליא שיש לה עם גרייס קודינגטון, המנהלת האמנותית. קודינגטון, אנטיתזה מוחלטת לווינטור האנאלית, לובשת בגדים רחבים, נועלת סנדלים שטוחים ושערה ארוך ופרוע. הסרט עוזר להציג את ווינטור באור מעט יותר אנושי, כאישה שהיא אמנם חסרת מעצורים, אולם שהמניע שלה ככל הנראה אינו רוע טהור, אלא מסירות אמיתית לעבודתה ודרכה. השמועות על פרישה נמוגות, ונראה שכמו עריצים רבים, גם ווינטור לא תפנה את הכיסא בלי התקוממות עממית.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם