ראשי » סגנון » אופנה ועיצוב » אופנה

מוזיקה, נעורים וסקס: הדי סלימן יתן לכם סיבה לרזות

האיש שגרם לכוכבי רוק להעריץ חליפות חוזר לעצב. האם הדי סלימן, המנהל הקריאטיבי החדש של "איב סן לורן", ישנה שוב את האופנה כמו שאנחנו מכירים אותה?

בשנת 2001, בתום 13 חודשי דיאטה, השיל קרל לגרפלד ממשקלו לא פחות מ-42 ק"ג. הוא לא עשה את זה למען בריאותו, גם לא משום שלא הרגיש נוח עם המשקל. הסיבה היתה אחת: המהפכה באופנת הגברים שיצר המעצב הדי סלימן. "יום בהיר אחד קמתי בבוקר והחלטתי שאינני מרוצה יותר מגופי", כתב מאוחר יותר בספר שפרסם על הדיאטה שלו. "למרות עודף המשקל הסתדרתי טוב ולא היו לי בעיות בריאותיות, אבל פתאום רציתי להתלבש אחרת. רציתי ללבוש את הבגדים שעיצב הדי סלימן. אבל האופנה הזאת, שהוצגה על דוגמנים מאוד מאוד רזים ולא על גברים בגילי, דרשה ממני לרזות".

כבר תקופה ארוכה לא סער עולם האופנה כמו בשבועות האחרונים, ואחד המעברים המסקרנים שעתידים להתרחש הוא שובו של סלימן לבית "איב סן לורן", שם עבד כמעצב קו הגברים במשך כשלוש שנים, עד לשנת 2000. הפעם ישוב סלימן כמנהל הקריאטיבי של כל בית האופנה, וזאת אף על פי שמעולם לא עיצב בגדי נשים, וחרף העובדה שמעולם לא רכש השכלה פורמלית בעיצוב אופנה.

הבחירה של PPR, שבבעלותה בית "איב סן לורן" (לצד בתי אופנה נוספים כמו "גוצ'י", "מקווין" ו"בלנסיאגה"), בהדי סלימן נראית טבעית. סן לורן וסלימן נחשבים לשני המעצבים המהפכנים והמשפיעים ביותר באופנה במאה השנה האחרונות, הראשון בעולם הנשים, השני בעולם הגברים, ושניהם עשו זאת באמצעות שימוש בפריט קלאסי: החליפה.

את המהפכה הראשונה חולל איב סן לורן בסוף שנות השישים, כשיצר מציאות קלילה ורכה שבישרה על רוח חופשית בעולם הקוטור הנוקשה וכשהלביש נשים בחליפות סמוקינג גבריות אחרי שנים של חצאיות ושמלות. את המהפכה השנייה יצר סלימן, שקו הגברים פורץ הדרך שעיצב חולל סערה בעולם הלבוש המחויט הגברי, עולם שבמשך עשרות שנים נשאר קלאסי ולא חדשני. קו הגברים שלו היה גם לאחת ההשפעות העמוקות על עולם האופנה הנשי.

סלימן, בן 43, נולד וגדל בפריז לאב טוניסאי ולאם איטלקייה שעבדה כתופרת. הוא החל לצלם כבר בגיל 11, בנערותו עיצבה ותפרה עבורו אמו בגדים שלא אהב, ועל כן כשהיה בן 15 התחיל לעצב את בגדיו בעצמו. לאחר שלמד לתואר בתולדות האמנות בפריז עבד במשך תקופה כאסיסטנט בבית "לואי ויטון", ולאחר מכן התקבל לבית "איב סן לורן" לראשונה על ידי פייר ברז'ה, בן זוגו של סן לורן. הוא עבד תחילה כאסיסטנט לשיווק אופנה וקודם במהירות לתפקיד מעצב.

בשנת 2000 החליט לפרוש כדי להקים בית אופנה משלו, ובסופו של דבר עבר אל בית "דיור", שם נבחר לעמוד בראש קו הגברים דיור הום. הבגדים שעיצב במהלך שש השנים שלו בבית האופנה היו לפורצי דרך באופנת הגברים והציגו גישה אסתטית שונה ורעננה: חליפות בצלליות צרות שלבשו נערים רזים ודקיקים, מכנסי סקיני, עניבות דקות ומעילי טרנץ' מעור שהכריזו על אטיטיוד נערי, חדש ובועט. סלימן הגדיר את האופנה כשילוב בין מוזיקה, נעורים וסקס, הוא הציג אופציה אלטרנטיבית ורוקנ'רולית אך תמיד נקייה, מזוקקת וקלה לעיכול, שכוכבי רוק כדיוויד בואי, מיק ג'אגר ופיט דוהרטי מיהרו להעריץ. ב-2002 היה זה בואי עצמו שהגיש לסלימן את פרס מועצת האופנה האמריקאית למעצב הבינלאומי של השנה, ודוהרטי, בן זוגה לשעבר של קייט מוס, היה למוזה בקולקציה של סלימן ב-2006.

אבל החליפות שלו כבשו לא רק את הגברים: נשים כמו מדונה, קייט בלאנשט וניקול קידמן מיהרו לאמץ אותן אל חיקן, וגל החיקויים וההעתקות לסגנון החדש הפך לדבר קבוע באופנה עד עצם היום הזה, בהעדפה ברורה לסקיני ולרזון. לא רק לגרפלד התמודד עם המידות החדשות שיצר סלימן: יצרנית בובות החייטים הגדולה בעולם רוטסטיין החלה לייצר לראשונה בובות גברים במידות חדשות וצרות מאי פעם, שהיקף המותניים שלהן 68 ס"מ, כ-30 ס"מ פחות מהיקף המותניים של הגבר הממוצע.

חרף ההצלחה המטאורית ב-2007 הפתיע סלימן את עולם האופנה כשהחליט לפרוש מעיצוב דווקא בשיא הצלחתו. הוא עבר להתגורר בלוס אנג'לס והקדיש עצמו לצילום אופנה. אתר האינטרנט שלו, שהתעדכן על בסיס יומיומי כמעין בלוג-יומן, הפך פופולרי להפליא, ובהודעה שפרסם בו בתחילת הדרך כתב שפרש כדי לא לאבד את השליטה על שמו ואת החירות היצירתית.

במקום להלביש נערים רזים ואנדרוגינים הוא החל לצלם אותם, ומדי יום ביומו פרסם באתר האישי תצלומי שחור-לבן יפהפיים. הוא תיעד גם כוכבי מוזיקה ואמנות, בהם רוברט דה נירו, לינדזי לוהאן, איימי וויינהאוס, נטלי פורטמן וליידי גאגא, כמעט תמיד נקיים מאיפור וללא פוטושופ. הוא הפך בזמן קצר לצלם אופנה מבוקש, הציג תערוכות יחיד רבות ופרסם ספרי צילום; הפקות שצילם כיכבו על שערי כל מגזיני האופנה המובילים בעולם.

סלימן מסרב לשוחח עם התקשורת, והסכים בעבר לנהל ראיונות עם עיתונאים בתנאי אחד - שהראיון כולו יתנהל באמצעות הדואר האלקטרוני. כך הסביר כשכתב לראיון באתר סטייל.קום לפני שנתיים על אודות הסיבה למעבר מעיצוב לצילום: "עברתי לצילום בגלל המיידיות, ועצמאות היא בהחלט דבר חשוב. אני לא צריך להיות תקוע עם הפלנלים שלי בסטודיו, הצוות שלי לא קבוע, אז אני לא צריך להתמודד עם יותר מדי כאבי ראש שמסיחים את דעתי. למרות זאת אני באמת אוהב פלנל, אז עכשיו אני פשוט מצלם אותו. זו הסיבה שעברתי באופן די אורגני מעיצוב אופנה לצילום אופנה. השתמשתי באינטרנט כדי להתמיד ברעיונות שלי לאופנה. זה כמו לעבור לדבר בשפה אחרת - אבל זה לא משפיע על שום דבר שיש לי לומר".

בשנה האחרונה הוסיף סלימן תנאי חדש לאנשי התקשורת - שבראיונות שהוא מקיים לא יישאל מתי ישוב לעצב אופנה, שאלה שהוא נשאל כל יום במהלך חמש השנים האחרונות. למרות זאת, בראיון שהעניק באופן נדיר פנים אל פנים, לפני כשנה, לגרדיאן הבריטי אמר: "אני אחזור לעיצוב, אבל אשוב רק בשביל הפרויקט הנכון. אני שומר על האהבה שלי לאופנה. אני מתגעגע לבדים ומתגעגע לאטלייה".

מעטים הם המעצבים שיצרו שינוי משמעותי כל כך, ועל כן לא מפתיע שעולם האופנה כולו מתרגש לראות את העיצובים הראשונים בניצוחו של סלימן בבית "איב סן לורן", שאותם הוא יציג בחודש יוני בקולקציית הריזורט. אולם סלימן סייג לא מעט פעמים את האפשרות כי בעתיד יציג שוב אופנה חדשה ומהפכנית. אולי מחשש לייצר ציפיות גבוהות מדי, בייחוד כעת, כמי שעתיד להוביל את אחד מבתי האופנה המהפכניים בעולם. ואולי אמר זאת מתוך האמונה שעולם האופנה הנוכחי מתקשה לספק שינויים מרחיקי לכת לאחר שנדמה שהכל כבר נעשה. "אני תמיד חשדן לגבי אנשים שמשתנים יותר מדי פעמים", אמר באותו ראיון. "אני מאוד רפטטיבי. זו בעיה, כי כל עונה אנשים אומרים 'אוקיי, מה חדש?'. אבל זו האמת. אין שום דבר חדש".

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אופנה-

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...