פנינה שנשכחה מלב: סיור בעיר רמלה
למרות האירועים האחרונים בעיר, אנשי העיר רמלה ממשיכים להאמין בה כמקום רב תרבותי וכאטרקציה תיירותית שחבל לפסוח עליה. יערה רובינזון יצאה לסיור בעיר בעקבות המגזרים השונים שחיים בה זה לצד זה במשך שנים
למי שאין רכב, זה לא עניין פשוט להגיע לרמלה. האוטובוסים שמפעילה חברת סופרבוס, האמונה על התחבורה העירונית והבין-עירונית, יוצאים ברובם רק מהתחנה המרכזית בתל אביב ואילו תחנת הרכבת ברמלה, כך מתברר, לא פועלת כבר שנה.
רמלה, שבעברה חיברה בין יפו לירושלים ונמצאת מרחק 20 דקות נסיעה בלבד מתל אביב, היא עיר מפוספסת, כפי שטוען ד"ר שמעון גת, אבל אין ספק כי הקושי הפיזי, מתגמד מול הקושי המנטלי והחברתי לבקר במקום בעל סטיגמה של עיר נחשלת, מוזנחת, במצב סוציו-אקונומי נמוך, עיר הנחשבת לאלימה, במיוחד על רקע הרצח המזעזע שאירע בה רק בשבוע שעבר. ביום עיון שנערך בעיר ביום שלישי האחרון מטעם מרכז יד בן צבי, ביקשו הדוברים מהמשתתפים לנסות ולראות
"אני מאמין שהרצח שבוצע בעיר, לא בוצע ממניעים לאומניים", אומר ראש עיריית רמלה, מר יואל לביא, ובדבריו ביום ביקש לשכנע את הנוכחים שרמלה היא שונה. כמוהו מנסה גם מיכאל פאנוס, מנהל המתנ"ס הערבי ברמלה וחבר מועצת העיר לשעבר, אחד מבין 25% הערבים הנוצרים מבין ערביי רמלה, שהם 23% מכלל אוכלוסיית העיר, המונה 72 אלף איש בלבד. פאנוס, שלמד בתיכון יהודי ברמלה, עדיין זוכר בבירור את היום שבו כתלמיד פעיל במועצת התלמידים, הבין שהוא בכל זאת מיעוט, לאחר שנמנע ממנו להשתתף בכיתה במחנה גדנ"ע. אותו אירוע גם גרם לו בפעם הראשונה להרגיש מקופח ולהתעמק בשורשיו.
"בבניין שגרתי בו הייתה שכנה שקראה לכולן האתיופית, ההודית, הבוכרית וכדומה. העיר שופעת בדוגמאות כאלו של יהודים וערבים, יוצאי אתיופיה, בוכרים, כולם בקהילות סגורות עם המון סטיגמות. אנחנו מנסים להפגיש בין הקהילות הסגורות ולהראות את הדמיון ולא את השוני", מסבירה דרורי. הפער, לטענתה, הוא זה שגם מייצר עיר סובלנית במיוחד, עם מוניות שירות שנוסעות בשבת, ויחס מקבל לחריגי החברה. "כאן לא מקימים צעקה על כל הוסטל חדש שנפתח", היא מבטיחה ואף מספרת על קליטה לבבית של תושבים חדשים.
מי שמציץ אל רחבת המשחקים בגן הילדים הנמצא ליד מרכז הקשתות, יוכל להבין בקלות על מה דרורי מדברת, בעוד ילדות וילדים מכל הצבעים יוצרים יחד מעין פרסומת עבר לחברת בנטון, בגילאים מבוגרים יותר, כמו במרכז לגישור בעיר, מקיימים מפגשים פורמאליים בין הקהילות השונות אשר יוצרים קשרים בלתי פורמליים. כך לדוגמה, יו"ר פרלמנט הצעירים הוא ערבי-נוצרי, למרות שהוא נחשב למיעוט. העמדות הפוליטיות של כל אחד בעיר אינן משתנות בהכרח, העמדות החברתיות דווקא כן.
"מתחת ליומיום אפור, הזנחה ארוכת שנים ודימוי ירוד, מסתתרים אוצרות נפלאים, אנשים פתוחים וחמי לב, שוק צבעוני ומסעדות משובחות. זו עיר בה חיים יהודים שעלו מ-79 ארצות, בצד מוסלמים ונוצרים מארבע עדות שונות. רמלה היא פנינה שנשכחה מהלב ואני אוהב לגלותה כל פעם מחדש", מסכם ד"ר שמעון גת את יום העיון ואנו מתחילים בסיור שבמסגרת יד בן צבי. סיור קצת אחר ברמלה, ללא ביקור במקומות המוכרים של העיר, כמו בריכת הקשתות והמסגד הלבן, אלא הצצה רב גונית עד כמה שניתן, על העיר שרובנו כלל לא חושבים לצאת ולטייל בה.
רמלה נוסדה בידי מוסלמים במאה ה-8 לספירה בידי סולימאן אבן עבד אל מלכ בימי שלטונו של אחיו, הח'ליף אל וליד. מקים העיר, שנקרא "סולימאן הזללן" בשל היותו חובב אוכל גדול וחיבתו לחיים הטובים, הפך אותה למרכז כלכלי משגשג, עד שנחרבה ברעידת אדמה בשנת 1068. העיר הוקמה מחדש במקום סמוך לעיר המקורית ונשלטה לזמן מה בידי הנוצרים בתקופה הצלבנית. את השריד לשלטון הזה ניתן למצוא במסגד הגדול שהוקם ככנסייה צלבנית שנשתמרה כמעט במלואה מהמאה ה-12, כפי שמעידה צורת מבנה הבזיליקה של הבניין. במהלך המאה ה-13 עברה הכנסייה הסבה למסגד וכיום היא מהווה את אחד ממוקדי ההתקהלות של הקהילה המוסלמית בעיר. ניתן לבקר במקום בשעות הבוקר ובתיאום מראש.
מהמסגד הגדול נמשיך לשוק, המקום הטוב ביותר למפגש רב תרבותי. מרחוב השוק, ששימש בעבר כדרך בין דמשק לקהיר, נפנה לדרך צדדית שהיוותה את החיבור ההיסטורי בין יפו לירושלים.
בדרך שבין השוק לכנסייה היוונית-אורתודוקסית, נעבור משמאל את המתחם הארמני שסגור למבקרים ברוב ימות השנה. בפנים, כמה משפחות ארמניות בודדות מתוך 12 המשפחות הארמניות שגרות ברמלה, ושמאחוריו נמצאת הכנסייה מהמאה ה-17 של הקהילה, שעושה בה שימוש למיסה רק ארבע פעמים בשנה. מבנה הכנסייה עצמו שימש בעבר כחאן, בו הצלבנים היו נחים בדרך לירושלים.
לכנסייה הארמנית תפיסות תיאלוגיות ייחודיות משלה לנצרות, שמתבטאות גם בעיצוב הכנסייה, כמו לדוגמה הוילון שמסתיר את המזבח, מוטיב שאומץ מהפרוכת של בית המקדש. המתחם כאמור, לא פתוח למבקרים או קבוצות, אך למי שמאוד רוצה, ניתן להגיע לביקור פעם אחת בשנה בחג סנט ג'ורג' שחל באוקטובר או לבקר בכנסייה הארמנית ביפו אליה ניתן להגיע באופן שבועי.
אותו הקדוש ג'ורג', שמצוין בכנסייה הארמנית, מקבל ייצוג גם בכנסייה היוונית-אורתודוקסית, אותה עוברים בדרך לרחוב המנזר הפרנציסקני. האותיות "טאו" ו"פי", שמוטבעות על הדלת, מייצגות את אחוות הכנסייה שנוסדה לשרת את הקהילות ואת האתרים בארץ הקודש. לצד האותיות נמצא גם אותו מרטיר מפורסם על סוס, בעודו דוקר דרקון, זהו גיאורגיוס, הפטרון המגן של כנסיות רבות במזרח אירופה ומי שהפך להיות דה פיטרון סיינט אוף אינגלנד - סנט ג'ורג', הוא מרטיר שנולד בלוד ונקבר, לפחות חלקית ברמלה, ואף מקבל מקום של כבוד בכנסיות רבות בעיר ובעולם כולו.
בדרך נוכל להציץ גם במסגד מהתקופה הממלוכית, רגע לפני קריאת המואזין וכמה פסיעות משם, תוכלו גם לפגוש את ניהאד דביט שאומר כי האלוהים היחיד שלו הוא אהבת האדם. דביט הוא ערבי-נוצרי, מי שהיה התלמיד הערבי הראשון בתלמה ילין, ובעיקר אמן מרשים, שמפסל בחוטי ברזל לאחר לימודי אמנות ממושכים בבולגריה. קחו לכם דקה להתבונן בעבודותיו של דביט המובילות אל ביתו ואם יתמזל מזלכם תוכלו אף להציץ ולראות אותו עובד.
נמשיך ברחוב המנזר הפרנציסקני שבקצה שלו עומד המנזר עצמו ששימש בעבר כאכסנייה ומקום למנוחה בין יפו לירושלים. במתחם המקום תוכלו לראות את בית הספר טרה סנטה, חלק מרשת בתי ספר בכל העולם ששמה דגש על לימודי הדת הנוצרית. בית הספר הוקם כדי לשרת את הקהילה הקתולית בעיר רמלה שמונה 240 משפחות אך יותר מ-40% מהתלמידים שלו הם בכלל מוסלמים.
הכנסייה עצמה משרתת את הקהילה בימי ראשון ושבת בשתי מיסות ובפנים נמצא ספסלים ופסלים, שנפוצים רק בכנסיות הקתוליות והפתעה קטנה – הציור "הורדתו של ישו מהצלב" של צייר הרנסנס האיטלקי טיציאן, שהגיע לכנסייה בתרומת העיר מדריד. המנזר, שחגג לאחרונה 800 שנה, אולי מהווה את אחד הסממנים הבולטים לגישור בין התרבויות בעיר.
מהכנסייה תוכלו להמשיך ולבקר במסגד הלבן המפורסם של העיר, בבריכת הקשתות, או לקפוץ לבקר במוזיאון העיר רמלה ואף לנסוע לגלריה "עירוני רמלה", גלריה חברתית שמהווה כר פורה לעשייה בעיר. בין לבין, קחו לכם חצי שעה לשבת בשוק ולאכול סנדוויץ' טוניסאי או בורקס טורקי טוב, ותנו למקומיים להסביר פניהם לתיירים שאתם. ההסבר, כך נראה, בא להם באופן טבעי ביותר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם