תרווד לכל ילד: עונת הילדים של "מאסטר שף" יוצאת לדרך

אייל שני, חיים כהן, מיכל אנסקי ויונתן רושפלד עדיין בהלם מהביצועים של המתמודדים בעונת הילדים של "מאסטר שף" שתעלה הערב. האם כשהם היו ילדים תחרות מהסוג הזה הייתה יכולה להתקיים? בהחלט לא

ריטה גולדשטיין | 22/4/2012 11:55 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
יונתן רושפלד נכנס לראשונה למטבח בגיל 14, כשהכלי העיקרי שהחזיק בידיו עד אז היה בכלל מנדולינה; מיכל אנסקי הוגלתה מהסירים עד אחרי שסיימה תואר ראשון; אייל שני אלתר את סרביס הבכורה שלו על ספינת טילים חודש לפני שחרורו מצה"ל; וחיים כהן עבר את גיל 20 כשהתחיל לחשוב על בישול באופן מקצועי.

הפריחה הקולינרית המאוחרת של שופטי "מאסטר שף" מדגישה את ההלם שבו לקו בזמן הצילומים לעונה החדשה של התוכנית, שמתחילה הערב (21:00, ערוץ 2, קשת). מולם , ללא לבטים מקצועיים או אישיים, התייצבו 16 צעירים בגילים 10 עד 14 ששולטים ברזי הבישול באופן כמעט בלתי נתפס.
"זה די צפוי שאדם מבוגר יידע לבשל ברמות כאלה או אחרות של כישרון", אומר רושפלד, "אבל ילד זה משהו אחר.

"בעונת המבוגרים ציפיתי שתהיה רמה מסוימת, והיא אכן היתה גבוהה מאוד אבל אצל הילדים, תיאום ציפיות היה מונח לא רלוונטי כי הוא הסתיים בסטייה של 70 אחוז - לטובה, כמובן - ממה שחשבתי שיהיה". אף שרושפלד ידוע כשופט הקשוח שבחבורה, הוא ממש לא היחיד שהופתע מגובה הרמה, מהרצינות ומהבקיאות של המשתתפים הצעירים. "כל הזמן אמרו לנו שהילדים מבשלים מדהים, ואתה אומר לעצמך 'כמה זה כבר יכול להיות מדהים?'", מספר כהן. "בסוף זה היה שוק גדול. פגשתי ילדים בגילים האלה, שמה שהם יודעים עכשיו, אני ידעתי אולי בגיל 22 וגם לא הכל".
צילום: ראובן קסטרו
אנסקי: ''הייתי מזועזעת, זה נשמע לי כמו קוריוז''. שופטי ''מאסטר שף'' צילום: ראובן קסטרו

למרות ההתלהבות, החשיפה של ילדים בטלוויזיה, בייחוד בתוכניות ריאליטי, תמיד מעלה שאלות. "אני הייתי מזועזעת כשאמרו לי שהעונה החדשה תהיה 'מאסטר שף ילדים', זה נשמע לי כמו קוריוז", מודה אנסקי. "אבל כשפגשתי את הילדים האלה, הבנתי שמדובר במשהו אחר לגמרי. לדעתי, מי שהגיע לתוכנית פשוט מחונן. אלה ילדים שמבינים לחלוטין ובצורה מקצועית בבשר, בדגים, באפייה, והם לא מצטטים, הם באמת מבינים וסקרנים ואוספים את כל מה שהם יכולים כדי לדעת יותר. נורא התרשמתי מזה שאם פעם ילדים הלכו ללמוד אסטרונומיה והתעסקו בחלל או במוזיקה כתחביב, היום מנתבים את זה לאוכל, וזה רציני לגמרי".

כחלק מההתאמה של הפורמט למשתתפים, הוחלט כי הפעם כל מי שהתקבל לנבחרת מגיע עד לשלב האחרון, בלי הדחות. "באודישן הראשון היתה הדחה וראינו שזה קשה לנו, אפילו יותר מאשר שזה קשה לילדים", מסביר כהן, "אז עשו חושבים והוחלט שאין הדחות, כולם נשארים ולומדים כחלק מהקבוצה, אבל יש מצטיינים במשימות".

ההימנעות המובנת מתהליך הדחת המתמודדים הצעירים, הצמדתם למבוגר מלווה על מנת לאבטח את תהליך הבישול ושילוב כלי בישול מיוחדים כדי להימנע מפציעות היו ההתאמות הנדרשות לעונה הנוכחית. המשימות, הקשיים והביקורת מהשופטים, עם זאת, הם עדיין חלק אינטגרלי מהתוכנית, שכעת עומדת בסימן מחנה אימונים אינטנסיבי, כשבסיומו מגיעים ארבעה מתמודדים מצטיינים לשלב חצי הגמר, בליווי יתר חברי הנבחרת.



באופן מפתיע, במשך אותו תהליך שבו ליווה חבר השופטים את המתמודדים, נראה כי הפאנל למד לא פחות מהמשתתפים עצמם, וכל אחד הפיק מהצעירים לקחים על עצמו ועל עולם המבוגרים בכלל. "בישול עוסק בזמן", מסביר שני בהתלהבות על מאות הפעולות הקטנות והסיזיפיות שמרכיבות את הכנתה של מנה אחת. "הילדים האלה בחרו למשימה של שעה מנות שהן לא הגיוניות מבחינת הזמן. הם לא רואים את הזמן בכלל, לא מאוימים ממנו". הבחירה במנות הללו לא גרמה למשתתפים להאיץ את הכנתן, מה שלא הפריע להם לעמוד במשימות. "הם פעלו באטיות רבה כשמשהו סקרן אותם, למרות שהזמן עומד להיגמר וחצי מהמנה עדיין לא מוכן", מפרט שני, "פתאום מישהו מוציא עיפרון מהכיס, לוקח חתיכת נייר ומתחיל לצייר לעצמו, ובתוך כמה דקות, תוך כדי זה שהוא מצייר ועושה עוד שתי פעולות, הזמן תם והאוכל מוכן. זה אוכל שלוקח לי שלוש שעות וחצי להכין, והילד הכין את זה בחמישים דקות".

"היה עוד משהו יפה מאוד אצל הילדים לעומת המבוגרים", מוסיף כהן, "בכל פעם שניתנה להם משימה והם התבקשו להיכנס למזווה, הם לקחו בדיוק את מה שהם היו צריכים מהמתכון שהם חשבו להכין. למשל, מי שהיה צריך לקחת עגבנייה אחת, לקח ממש רק עגבנייה אחת. המבוגרים, לעומת זאת, היו נכנסים עם הסל ויוצאים איתו מפוצץ, גם אם הם היו צריכים עגבנייה אחת הם לקחו חמש. זה מלמד על הבלבול של השפע והיתרון שבמינימליזם".

צילום: ראובן קסטרו
כשהם היו ילדים לא הייתה אותה לגיטימציה חברתית לבישול. שופטי ''מאסטר שף'' צילום: ראובן קסטרו
סקרנות במקום תחרותיות

אנסקי מסבירה כי נטרול התחרותיות היה גם כן בעל משמעות. "ימי הצילום היו נורא כיפיים כי היה דיאלוג. לעומת המבוגרים שבאים להוכיח משהו ויש אגו, לחימה ותחרותיות באוויר, שם התחושה הגדולה היא של לימודים ושל סקרנות. הילדים לא הגיעו לטלוויזיה כדי להיות כוכבים, הם הגיעו כדי לפגוש את חיים, את יונתן, את אייל ואת מיכל, שיטעמו את האוכל שלהם ויגידו להם מה לעשות ומה לשנות, וזה עורר בנו רצון לתת להם. היה משהו כן מאוד בצורה שבה הם בישלו כי הם לא ניסו להרשים, רק עשו דברים שהם הרגישו שהם נכונים. הם הגיעו ממקום חופשי מאוד ויצא להם טעים".

כשאתם הייתם ילדים דבר כזה היה בכלל אפשרי?
רושפלד: "כשאני התחלתי לבשל הספרים הראשונים שלי היו של אהרוני, ולא היתה ספרות רלוונטית לילדים. היום הילדים באים ממקום שהחברה הבוגרת יצרה להם שחרור ולגיטימציה, ויש להם אפילו גיבורים מתחום האוכל. כשבאתי להורים שלי עם מלגה לג'וליארד (בית הספר היוקרתי ללימוד מוזיקה), אחרי שנים כמוזיקאי מצטיין ואמרתי שאני הולך לצרפת ללמוד בישול ועוזב את המקצוע, הם לא דיברו איתי חמש שנים. עד היום אבא שלי, שבא מהמטבח ומבין את הדברים האלה, מספר לכל מי שהוא יכול איזה מוזיקאי הייתי. היום מסתכלים אחרת על התחום".

גם כהן מחזק את הלגיטימציה החברתית לבישול. "כשהייתי ילד התרבות היתה שונה לחלוטין ולא חשבתי על התחום הזה בכלל", הוא משחזר. "לא היתה שום תוכנית בישול: לא לילדים ולא לא לילדים. היום ילדים בני 5 ו-6 מדברים איתי על בישול, כי כנראה משהו בתחום הזה מעניין בני אדם כבר מגיל צעיר".

"כילד אני זוכר רגעים של לעמוד על כיסא ולהכין ארוחת בוקר בשבת, ואולי זה ניצנים או רמז ראשון למשהו שיופיע הרבה שנים אחרי", נזכר שני. "לא חלמתי להיות טבח, ואני, בגיל של הילדים בתוכנית, לא הייתי מסוגל לעשות מה שהם עושים. היה ילד אחד שהכין טארט נחשי גומי, למשל. הוא עשה בצק פריך ובתוכו הכניס נחשים ואפה את זה. הנחשים נמסו בתוך הטארט וצבעו אותו במלא צבעים זוהרים. זה היה אחד הטארטים המדהימים שאכלתי בחיים וזה עוד בלי להתייחס לידע שצריך בשביל להכין בצק פריך. מי ידע את זה כשהייתי ילד ומי חלם על זה בכלל".

אותה לגיטימציה מתבטאת גם בהשכלה ואפילו ברצון של הדור הבוגר לעודד את ההתפתחות של ילדים בתחום. "אני מבשלת עם האחיינים שלי ואין לי ספק שילדים נמשכים לזה היום", מספרת אנסקי. "הלכתי בשדרות רוטשילד בפורים האחרון, והיו רבים שהתחפשו לשף. זה ביטוי ראשון וחד-משמעי ללגיטימציה חברתית שקיימת בארץ למקצוע ולתחום. אני גם מקבלת עשרות מיילים מילדים שמתעסקים בתחום ורוצים ללכת לאוניברסיטה שלמדתי בה גסטרונומיה".

שני מתאר את ההתפתחות בתחום הבישול כאבולוציה ממש. "הילדים האלה הם העתיד שלנו וזה עתיד משמח ומלא בדמיון", הוא מסביר באותו טון נמוך ומוכר שמאפיין אותו. "אני מאושר שהרבה ילדים התחילו לבשל כי בן אדם שמבשל זה בן אדם שחייב להתקרב לתוך עצמו, וככה הוא מתקרב גם לאחרים. כי כשאתה מבשל אתה חשוף אין לך הגנה ואנשים מולך לרוב מזהים את הדבר הזה ומעניקים לך את החום ואת ההגנה. זה מלמד ילד לחיות בתבנית קרובה לאנשים אחרים, ואני חושב שזאת אחת מהתרופות של העולם ושזה יעשה לו טוב".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום מתכונים -

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

עוד ב''אוכל''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים