מהר, לפני שייגמר: לכו לראות שדות של נוריות
הנורית התרבותית פורחת בין חודש מרץ לחודש מאי. אנו נמצאים אומנם בשלהי העונה אבל ליד גן יבנה תמצאו נוריות מרהיבות אל תוך האופק
לפני כמה שנים, כשהייתי נוסע על הכביש לבאר שבע, (או חזרה), נגלו לעיניי, בסמוך לישוב תימורים, שדות צבעוניים שממלאים את האופק בפרחים. באותם הימים עוד לא הורגלנו למראות של שדות צבעוניים. למראות אלה נחשפנו רק בתמונות של לוחות שנה שהגיעו אלינו מהולנד, ארץ הפרחים.
המראה היפה לא משך רק אותי, אלא את כל מי שחלף באותם הימים ליד השדות הפורחים. אבל הישראלי המצוי לא יכול היה לעבור ליד השדות הצבעוניים ורק לראות, מבלי לגעת בצבע וביופי. כך נוצרו ליד השדות פקקי
עד כדי כך החמיר המצב שבשבתות היו ניידות משטרה מסתובבות ליד השדות, והחקלאים התמימים שרצו לשמח את העין של הנוסעים בכביש וקירבו את היופי לכביש המהיר, סבלו מהתנכלויות, אלימות וגם נזק לשדות. חלק מהישראלים לא מסתפק במראה עיניים וגם קוטף. לבסוף, למען שלום הציבור, השדות הפורחים הורחקו במהלך השנים משולי כביש 40.
בדיקה קלה העלתה שהשדות שזועקים בשלל צבעים אלה שדות של נוריות. פרחי הנורית שגידלו החקלאים פחות חשובים מהפקעת שגדלה מתחת לאדמה. את הפקעות היו אוספים, אורזים ושולחים כיצוא לחו"ל. וכך מדינתנו הקטנה הפכה לספקית חשובה של פרחים ופקעות דווקא להולנד.
בינתיים שדות הנוריות החלו להיראות ברחבי הארץ. בעמק יזרעאל, בשדות צפון הנגב ובמקומות אחרים התרגלו ליופי המהמם שפרח במשך כחודשיים בלבד. חלק מהחקלאים הבין שיש כאן פתח למסחר ובסופי שבוע היו מגיעות משפחות לקטיף מבוקר, ובתשלום, של נוריות.
הנורית התרבותית פורחת בין חודש מרץ לחודש מאי, ימים אלה של אמצע מאי כבר שלהי הפריחה. נותרו שדות אחדים בהם הנוריות מקשטות בצבע את המרחבים.
שדה אחד שעדיין בפריחה נמצא בשולי הישוב גן יבנה, ממש ליד המאגר הגדול של קיבוץ חצור. כאמור, שלהי הפריחה והיופי הצבעוני דהו מעט, אבל עדיין אפשר לראות נוריות בשלל צבעים מלוא האופק. שורות רחבות של נוריות בצבעים מעורבים של כמה עשרות דונמים. בהמשך מזרחה מתגלים שדות של נוריות בצבע אחד, צהוב, אדום, לבן.
השדה נמצא רחוק מהעין, בחלק הדרומי של מושב גן יבנה צמוד לאזור התעשייה ונושק למאגר המים הענק של קיבוץ חצור. למען האמת, נוסע תמים שהיה מגיע לאזור לא היה חושד שמעבר לנחל ברקאי יש שדות כאלה. גם אני לא הייתי יודע על קיומו של המקום אלמלא ידידה שהובילה אותי למקום (על סמך אינפורמציה מתושב המקום).
המראה מתגלה באחת, כעין עלייה קטנה וקפל קרקע שמסתיר את היופי ואחר כך מגלים בבת אחת את המקום. הקפדתי מאוד על הכלל, חקלאי עובד קשה לגדל את יבולו, לכן הסתפקתי בלראותם בלבד מבלי לקטוף ולצלם תמונות בשפע. אני מניח שגם אתם תנהגו כך, לראותם בלבד.
גן יבנה הפך במשך השנים מישוב חקלאי לישוב עירוני מתפתח. במשך שנים היה מושבת הדרים, הישוב החקלאי הקטן היה מוקף בפרדסים. בתקופת מלחמת השחרור היה ישוב זה בקו החזית עם המצרים. אחרי משלחמת העצמאות הגיעו אל הישוב עולים רבים, והבסיס החקלאי הלך ונעלם. ובשנות ה-90 כבר צמחו שכונות חדשות של בנה ביתך סביב הישוב, ואפילו אזור תעשייה קטן מדרום לישוב.
איך מגיעים: אחרי הפנייה הצפונית לאשדוד, ממשיכים ישר בכביש 40, עד שילוט כניסה לגן יבנה, ממזרח לכביש. נוסעים עד הכיכר הראשונה, פונים ימינה, לדרך ירושלים. בפניה הראשונה ימינה, לרח' העמל. שם ליד מבנה גדול של סופרמרקט מקומי פונים דרומה לכביש שמסתיים בדרך עפר. עולים על דרך העפר, חוצים גשר בטון מעל אפיקו של נחל ברקאי דרומה. בצומת השבילים פונים מזרחה (שמאלה), מימין תלולית גבוהה של מאגר המים של חצור, ממשיכים בדרך עפר עוד כ-200 מ' ותגיעו לשדה. אנא הקפידו להסתכל בלבד ולא לקטוף.
בסביבה 1: צומת עד הלום, פארק קק"ל עד הלום, עם שבילים מסלולי אופנים והליכה וסיפור הקרבות מלחמת העצמאות. בקרב זה נבלמו הכוחות המצריים שניסו לכבוש את צפון הנגב.
בסביבה 2: דיונת החול הגדולה, אחת האחרונות שנותרו, ליד הדיונה פארק השקמים, עצי שקמה עתיקים עם פינות ישיבה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם