רוחות של תשוקה: הסטודנטים שמחיים את ירושלים
פרויקט "מסע בזמן" של עמותת "רוח חדשה" מחבר בין הסטודנטים הרבים שמגיעים ללמוד בירושלים, למוזאונים הקטנים בעיר שנשכחו לאורך השנים. כך זוכים הצעירים לניסיון בתחום עיסוקם, והמקומות ההיסטוריים זוכים לדם חדש ויצירתי
סיפורו של בית ילין, הבית הראשון שנבנה במושבה מוצא ומשמש כיום כמרכז מבקרים ומוזאון לתולדות ההתיישבות, מתחיל בשנת 1890. עכשיו הוא עובר שלב נוסף באבולוציה: לפני כשבוע זכה בית ילין לערך משלו בוויקיפדיה.
העניין האמיתי הוא הסיפור שמאחורי הערך. בעלילה הזו מעורבים סטודנטים שהתאהבו בירושלים והחליטו להשתקע בה, עמותת "רוח חדשה", שסוחפת אחריה אלפי סטודנטים וגורמת להם לנער את האבק, ויש גם מוזיאונים קטנים ומקסימים שעלולים להישכח ביום-יום הקדחתני.
העמותה היא ארגון הסטודנטים והצעירים הגדול ביותר בירושלים, שקם מתוך שאיפה למנף אוכלוסייה זו ולהפוך אותה לכוח מוביל בעיר. היא הוקמה בשנת 2003 על ידי קבוצת סטודנטים ואנשי עסקים שחשו מוטרדים מתופעת ההגירה השלילית של צעירים מהעיר וסירבו לוותר עליה.
אותם סטודנטים החליטו להחיות את המוזיאונים הקטנים במסגרת "מסע בזמן", חלק בלתי נפרד מפרויקט המתמחים של "רוח חדשה", שנועד לאפשר להם לצבור ניסיון מקצועי בתחום לימודיהם.
במסגרת הפרויקט הורכבו שני צוותי סטודנטים מתוך כ-100 שהגישו את מועמדותם בשורה של מקצועות: עיצוב, ארכיטקטורה, ארכיאולוגיה ועוד. המוזאונים שנבחרו הם בית זיבנברג בעיר העתיקה ובית ילין בסיבוב מוצא, שאיבדו רלוונטיות עם השנים למרות הסיפור הייחודי שהם נושאים.
הדיל פשוט: הסטודנטים מתחייבים לתקופה של ארבעה חודשים ומתייצבים בהתנדבות שש עד שמונה שעות בשבוע - כך הם יוצאים עם ניסיון תעסוקתי חד-פעמי. המוזיאונים זוכים לדם חדש, יצירתי ומלא מוטיבציה. בבית זיבנברג למשל עובדים הסטודנטים על סרט הדרכה חדש והפקת ערבי אמנות ומוזיקה. בבית ילין הם יצרו מערך הדרכה המותאם לצעירים, פתחו דף פעיל בפייסבוק וכעת הם עובדים על סרט אנימציה ופתיחת תערוכה במקום. כינסנו אותם לשיחה גלויה על ירושלים, התנדבות והמרחק שבין קיטור לעשייה.
משה קפטובסקי, המנהל את פרויקט המתמחים, מסביר שהרעיון של "רוח חדשה" נולד מתוך רצון לעזור לסטודנטים למצוא פתרונות בתחום התעסוקתי-תיירותי. למודעה שפרסמה העמותה ענו 100 נרשמים. 50 הגיעו למיונים, ופחות מחצי התקבלו. "אחת הסיבות שאנשים הגיעו לפרויקט הוא הניסיון להתאקלם בירושלים
מנהלת בית ילין, רותי ארבל-פסח, תולה בסטודנטים תקוות גדולות. הם יושבים במעגל באחד מאולמות המקום, ומבקשים להבהיר שההתנדבות שלהם היא לא עוד שורה בקורות החיים. "אנחנו מתמחים כאן בפועל וצוברים ניסיון. זה נותן לנו הזדמנות לגעת בחומרים בצורה אינטימית ומקצועית שלא תחת הביקורת של עבודה", מסביר יונתן פוקס, ירושלמי שגלה לתל אביב וחזר הביתה, סטודנט למדעי המדינה וסוציולוגיה באוניברסיטה העברית. פוקס וחברתו לצוות, מיכל פיסצקי, אחראים על בניית תוכניות לקבוצות. על הערך בוויקיפדיה, אגב, חתום משה אוסטר, סטודנט למשפטים ומדעי המדינה בעברית, האחראי גם על יצירת קשר עם עסקי תיירות קרובים במטרה לייצר חבילות תיירות ונופש.
שירן זהרוני, שהגיע מדגניה ב' ומרכז את פרויקט "מסע בזמן", מהנהן בהסכמה. תשכחו מסתם פרקטיקה. הוא, כמו שאר חבריו, לא מתבייש לומר מילים כמו "ערכי", "חברתי" ו"ציוני". חברתו תמר שמיר, סטודנטית למדעי המדינה וגאוגרפיה, אחראית על הדוברות ומבקשת להזכיר שאירוע "בירה ונשירה", שישלב אלכוהול עם שירים ישראליים, הולך ומתקרב ("ב-19.6, תבואו"). פרט לכך, היא שוקדת על הכנת סרט אנימציה למבקרים, במשותף עם נעמה צרפתי, תל-אביבית במקור וסטודנטית לאמנויות המסך ואנימציה בבצלאל.
"זה לא ייגמר", מתריעה צרפתי כשהיא מתבקשת לספר מה המעבר לירושלים עושה לתל-אביבית כמוה. "כמה שאתם חושבים שהמרחק בין תל אביב לירושלים הוא נסיעה של 40 דקות, אתם טועים. המרחק גדול בהרבה", היא אומרת. "חברים שלי לא מוכנים לבוא לפה. זה קיבעון שגם אני לקיתי בו. אגב, אני רואה בפרויקט הזה עניין חברתי לכל דבר".
לידה יושבת מיכל פיסצקי, סטודנטית לתואר שני בארכיאולוגיה ומדריכת טיולים, שלקחה על עצמה לבנות ולשווק תכניות הדרכה למקום. "אתה מגיע, לומד ועובד, חי בירושלים, אבל עדיין מרגיש תל-אביבי. משהו במפגשים האלה נותן חיבור נוסף לעיר", היא מסבירה.
אלינור קושניר, בעלת תואר ראשון בתולדות האמנות בבצלאל וסטודנטית לתואר ראשון נוסף באנימציה, אחראית על ארגון אירועי עוגן תרבות, הקרנות סרטים ועוד. "השקענו הרבה מאוד זמן במטרה שלנו", אומרת קושניר בנחרצות. "החלטנו כקבוצה שיש לנו מקום עם ערכים, מחשבה ועשייה, וזה יהיה פשוט בזבוז לזרוק את כל זה לזבל ולעשות משהו שהוא נטו כלכלי. אחד הדברים החד-משמעיים שאמרה רותי זה שהיא לא מוכנה שתעבור פה קבוצה שיהיה לה נחמד אבל בלי מושג מה יש בבית ילין. כל דבר שנעשה יהיה קשור במורשת שלו, בעבר ובצפייה לעתיד. אנחנו רוצים שכל מי שנוסע בכביש מוצא יעצור פה".
קפטובסקי , סטודנט למזרח תיכון ואסלאם, מדגיש כי מדובר בפיילוט לכל דבר, ובינתיים מסתמנת הצלחה. "כיף לבוא לפה ולראות את הדינמיקה הקבוצתית. אנחנו מתלבטים אם לפתוח עוד מוזיאונים או ללכת לנישות אחרות", הוא מתוודה. שירן זהרוני מוסיף: "אני עובר בגן סאקר בל"ג בעומר והוא עולה באש. לילדים, כך נדמה, אין כלום. כאן אני מרגיש שאני יכול לעשות משהו טוב ויש לי את היכולת לשנות. המודל של הפרויקט הוא win win. חשוב לנו ללמוד ולהתנסות, אבל לא פחות חשוב להביא את העניין האישי שלנו כסטודנטים ולתרום תרומה משמעותית ומועילה".
אלינור קושניר: "מעבר לכול, מה שמשך אותי זו ההזדמנות שראיתי להשפיע על מוזיאון. מתי עוד ייתנו לסטודנט להתקבל למקום ולא להסתובב כמו צל אחרי מישהו?".
המקום מורגל לקצב משלו. איך לא דורכים זה לזה על האצבעות ומעצבנים את ההנהלה?
ארבל-פסח משיבה: "כל יום עובר פה מישהו שיש לו עצות. זה לא מספיק. מבחינתי, הסטודנטים לא עובדים שלי. אני באה ונותנת להם את הבמה וזה שיש להם ראש רענן ופתוח זו מתנה".
הציפיות לא גבוהות יותר כשאתם על תקן מתנדבים?
משה קפטובסקי: "אני חושב שכשאנשים מתנדבים הם מצפים לתוצאה ברמה מאוד גבוהה. אנחנו חיים בעולם קשה ומנוכר ודברים כבר לא טריוויאליים. אתה מול הפייסבוק, המחשב, המרצה לא מכיר אותך, ופתאום אתה מרגיש חלק מקבוצה".
אלינור קושניר: "כשאתה מתנדב, אתה נותן את כל כולך ולא מקבל פידבק. פה זה בדיוק הפוך".
ואיפה ירושלים במשוואה הזאת?
נעמה צרפתי: "יש לי תחושה שירושלים עושה קאמבק ענקי. אני יוצאת מהבית ורואה רק אנשים צעירים, מקומות חדשים שאני מגלה, תרבות ומוזאונים". אלינור קושניר: "אל תשכחי את החרדים". נעמה צרפתי: "נכון, יש תמרור אזהרה, אבל הסיפור של בית ילין והמשפחה שחיה בו הוא בעצם סיפור של הבריחה מירושלים והיציאה מהחומות. קודם כול, ירושלמים עכשיו חוזרים הביתה מתל אביב, וגם אם כולנו נישאר עם חוויה זמנית טובה מירושלים - זה כבר משהו".
כמה מכם רוצים להישאר בירושלים אחרי סיום הלימודים?
כל האצבעות של הנוכחים מונפות.
שירן זהרוני: "תשאלי כמה מאיתנו חושבים שיוכלו להישאר בירושלים".
ובכן?
כולם ביחד: "הלוואי". מיכל פיסצקי: "אני מניחה שזה תלוי בתעסוקה שנמצא".
עם כל הכבוד למוזיאון ישראל, מוזיאון ארצות המקרא ומוזיאון הרצל, בירושלים מסתתרים מקומות קטנים ששווים ביקור. רשימה חלקית.
המוזיאון מציג את אחת הקהילות היהודיות המפוארות בעולם. המוצגים כוללים כתובות ססגוניות, תשמישי קדושה, ארונות קודש מגולפים ועוד. גולת הכותרת - בית הכנסת המפואר מהעיירה קונליאנו ונטו, שנבנה לפני למעלה מ-300 שנה והובא ארצה בשלמותו.
המוזיאון מציג בתערוכת הקבע שלו את אחד האוספים החשובים בעולם בנושא אמנות האסלאם. אוסף המוצגים כולל תכשיטים וחרבות שנראים כאילו יצאו מסיפורי אלף לילה ולילה. תערוכה מיוחדת במוזיאון היא אוסף השעונים המרהיב שנשדד והושב למקום.
ביתו של גדול הסופרים העבריים בעת החדשה וזוכה פרס נובל לספרות שוכן בשכונת תלפיות. הבית משמש כמוזאון המוקדש לתולדות חייו ויצירתו הספרותית של עגנון. במקום מתקיימים אירועי ספרות ותרבות, כנסים וימי עיון, טיולים והרצאות.
המוזיאון נמצא בבית עתיק בן 500 שנה ברובע היהודי בירושלים ומאפשר הצצה נדירה להווי החיים של אנשי היישוב הישן. מהחפצים עולה סיפורם של בעליהם וקורם עור וגידים: על נישואים ולידה, שמחות ועצב, התמודדות יום-יומית עם קשיי החיים, הסתפקות במועט ואמונה בבורא עולם. המוזיאון מקיים תצוגת קבע ותערוכות מתחלפות השופכות אור על הווי החיים בירושלים מהתקופה העות'מאנית עד נפילת הרובע בתש"ח.
ביתם של רופא העיניים המפורסם ורעייתו הציירת ממוקם בפינת חמד במרכז העיר. לצד יצירות האמנות של אנה מוצגות תערוכות מתחלפות של אמנים עכשוויים. ירושלים של פעם נגלית אל העין, כאשר מבקרים בספרייה העשירה ובחדר ששימר את זכרו של ד"ר טיכו ואוסף החנוכיות המרשים שלו.
המוזיאון ממוקם בבית הרב קוק, הרב הראשי האשכנזי הראשון של ארץ ישראל. הוא שוכן באופן סמלי בין חדש לישן, בין ירושלים המודרנית הציונית לשכונות החרדיות של היישוב הישן. במוזיאון מוצג חדר עבודתו של הרב, בית הכנסת ובו ריהוט מקורי: ארון הקודש וכיסא שהרב קיבל מהרברט סמואל, הנציב העליון הבריטי.
מוזיאון חברתי ראשון מסוגו בישראל המציג אמנות עכשווית העוסקת בהיבטים שונים של המציאות החברתית-פוליטית. באמצעות עבודותיהם של אמנים מהארץ ומהעולם, אשר ביצירתם מגיבים על המתחים בין ובתוך קבוצות, מזמין המוזיאון את המבקרים לבחון את מידת השפעת הסביבה על הפרט והפרט על סביבתו.
מרכז לאמנות ולתרבות המוקדש לקידומה ולטיפוחה של אמנות ההדפס. בסדנה נמצא אוסף ההדפסים המקורי, הגדול והאיכותי ביותר בישראל, ובו עבודותיהם של מיטב אמני ישראל במגוון טכניקות הדפס כדוגמת תחריט, הדפס רשת וכן חיתוך עץ. בין האמנים הידועים: משה גרשוני, יחיאל שמי, עופר ללוש, משה קופפרמן, לאה ניקל, יאן ראוכוורגר, לארי אברמסון ויגאל תומרקין.
המוסד הוותיק בירושלים העוסק בנושא טבע וסביבה זה למעלה מ-45 שנה פתוח לקהל הרחב ומציג תערוכות של עולם החי בארץ ישראל בעבר ובהווה. במוזיאון תצוגות של עופות ויונקי הארץ, לצד מערכות גוף האדם בליווי מוצגים.
ההיסטוריה של ארץ ישראל דרך מסמכים, תעודות ותצלומים, תוך היכרות עם מסים בקהילות היהודיות בגולה, בתקופה העות' מאנית, בשלטון המנדט ובימינו. אגף מיוחד מוקדש לחפצים שהוברחו במהלך השנים ונתפסו על ידי סוכני המכס: אבנים יקרות שהוסתרו בתמונת העתק של "הסעודה האחרונה", מטבעות זהב ופריטים כמו שעונים ואפילו טרנזיסטורים. בשער הכניסה למקום בולטים שבעה ריקועי נחושת המייצגים מסים שאגף המכס גובה.
המוזיאון משחזר את בית הכלא בשנות המאבק בבריטים. מבעד לסורגי הברזל נראים מסדרונות ארוכים ואין-סופיים. ניתן להיכנס לחלק מתאי האסירים ולהתרשם מהחיים הקשים שהיו מנת חלקם. במוזאון שוחזרו אף תאי הצינוק, תא הגרדום, מחסן הבגדים, המרפאה ועוד. תערוכה מיוחדת מציגה את מותם ההרואי של פיינשטיין וברזני, הנידונים למוות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם