אלוהים נצור את הסטייל: המלכה הכי צבעונית בעולם
לכבוד חגיגת היהלום בבריטניה ריכזנו עבורכם את הלוקים הבלתי נשכחים של הוד מלכותה אליזבת השנייה, החל מהילדות ועד הסטייל הצבעוני שלה היום. פרויקט מלכותי במיוחד
- עשו לייק לעמוד הפייסבוק של סגנון
מתברר שלא רק שהיא אייקון אופנה שיודע בדיוק מה משדר כל בגד שהיא לובשת, אלא שבצעירותה הייתה יפהפייה שיקית ומחוטבת שמיטב האיט גירלז התורניות, ובמיוחד אלה מבריטניה נוסח אלכסה צ'אנג ואגנס דין, שמחות להעתיק ממנה. זו האחרונה אף הצהירה בעבר שהמלכה היא אייקון האופנה שלה ומנבירה בארכיון התמונות של המלכה ברור מאוד גם למה.
כשאליזבת לבית ווינדזור הייתה תינוקת היא הולבשה בבגדים לבנים בלבד וכשבגרה מעט הוחלף הצבע הלבן בצבעים פרקטיים ורלוונטיים יותר לגילה. למרות היותה מבוגרת מאחותה מרגרט בארבע שנים, נטו להלביש את שתיהן באופן זהה, החל מהרגע בו מרגרט סיימה את ימי האנסמבלים הלבנים שלה. כך לדוגמה בשנת 1937 כשאליזבת הייתה בת 11 תועדו השתיים במעילי שמלה מחויטים בעלי שוליים בצבע קונטרסטי ולראשן כובעים מעוטרים בסרט.
בשנת 1944 היא הגיעה בלוויית אחותה לחתונתה של ליידי אן ספנסר שנערכה בכנסיית ווסטמינסטר. שתיהן לבשו מעילים בעלי רכיסה כפולה, אך אליזבת תמיד האפילה על אחותה בגובה, בגזרה ובעיקר באופן בו נשאה את גופה. רואים זאת גם בתצלום של שתיהן מטקס הזיכרון של פרנקלין די רוזוולט שנערך בשנת 1948 בלונדון ובו שתיהן לבשו מעילי-שמלה עם כובעים, אך אליזבת הייתה אלגנטית יותר והכובע שלה בלט בשטח.
בנעוריה, בגדיה נתפרו על ידי מיס פורד שעבדה עבור המעצבת מדאם האנדלי סימור שעיצבה גם את בגדיה של סבתה, המלכה מרי. כשבגרה, המעצב סר נורמן בישופ הארטנל שהיה המעצב המועדף על אמה וסבתה, החל לתפור גם לה את בגידה ולאט לאט אליזבת אימצה לעצמה סגנון משלה. בשנת 1947 היא התארסה לנסיך פיליפ ובחרה ללבוש שמלה עם שוליים א-סימטריים ומעוטרת בסרטי פפיון שבקלות הייתה יכולה להיות של אמה. מדובר היה בימים שלאחר מלחמת העולם השנייה, תקופה שנודעה בצמצום כלכלי ובניסיון להימנע מלמשוך תשומת לב מיותרת כשלוק הצנע היה השלט, באותה שנה בית "דיור" הציג את ה"ניו לוק" ושינה את כללי המשחק.
הארטנל, מעצב אופנה שהתמחה בסאטן משי ונודע כמלביש של משפחת המלוכה, לא נחשב למעצב פורץ דרך ומוביל אופנתי וזאת בעיקר כי נאלץ לציית לכללים מאוד נוקשים שהכתיבו לו האריסטוקרטים. ובכל זאת, הוא זה שאחראי לשתי השמלות הכי זכורות ואייקוניות של המלכה: שמלת החתונה שלה והשמלה שנחשבת להכי חשובה במאה ה-20 - שמלת הכתרתה למלכה.
שמלת הכלה של אליזבת שנישאה לנסיך פיליפ בשנת 1947, נתפרה מבד סאטן עשוי משי והושפעה מהציור "פרימוורה" של בוטיצ'לי. על השמלה נתפרו פנינים שהובאו במיוחד מאמריקה, חוטי כסף ואפליקציות פרחים. שובל השמלה היה באורך קצת פחות מארבעה מטרים, צנוע יחסית למלכה לעתיד. אליזבת חוותה את המשבר הכלכלי של התקופה וחסכה את ההקצבה שלה כדי לשלם על שמלת החתונה בעצמה, משום שלא רצתה לעורר דעה שלילית בקרב הציבור, שגם ככה לא סבל את בעלה לעתיד בשל הקשר של משפחתו לשלטון הנאצי. השמלה הזו רלוונטית היום יותר מתמיד, קחו לדוגמה את קולקציית הקיץ הנוכחי של "פראדה" והפרחים הדודתיים שמככבים בה.
שמלת ההכתרה של אליזבת השנייה הפכה לסמל אופנה. היא לבשה אותה בתאריך ההכתרה הרשמית ב-2 ביוני 1953. השמלה עשויה מסאטן משי, בעלת שרוולים קצרים, מפתח חזה בצורת
השמלה בעיצובו של הארטנל היא כה מופלאה שעומדת במבחן הזמן גם כיום. ברגע האמת היא הונצחה על ידי צלם העל ססיל ביטון שהיה חברה הטוב של אליזבת. תערוכת צילומי פורטרטים של המלכה שצילם הוצגה לאחרונה, ובהם ניכר הקשר המיוחד בין השניים. המלכה החליטה שחבל ללבוש שמלה כזו רק פעם אחת, ולכן ולבשה אותה שש פעמים נוספות: בין היתר בקבלת פנים בארמון בקינגהאם, לפתיחת הפרלמנט, במסע שלה בניו זילנד ואוסטרליה ב-1954 ובשנת 1957 במסע לקנדה. באוטוביוגרפיה שלו כתב המעצב על השמלה כי "חשבתי על ורדים, חרציות וחיטה זהובה. חשבתי על בגדי כנסייה ובגדי קדושה. חשבתי על השמיים, כדור הארץ, השמש, הירח, הכוכבים וכל דבר שמימי, שיכול להיות רקום על השמלה שגורלה היה להפוך להיסטורית".
בשנת 1947 יצאה אליזבת בפעם הראשונה מחוץ לבריטניה למסע באפריקה. היה אז מחסור בבגדים ועל מנת ליצור מלתחה למסע למרות התקופה הקשה, הארטנל פשוט לקח בגדים ישנים של אמה, פירק אותם ובנה מהם שמלות המתאימות למידות גופה. כך שהמלכה לעתיד לבשה למעשה בגדים מיד שנייה, דבר שהעיד על משנה זהירות וחסכנות. לעומת זאת, בשנת 1953, ארבעה חודשים לאחר השבעתה כמלכה, היא נסעה לאחד ממסעותיה הראשונים במסגרת תפקידה. במסע שנמשך חמישה חודשים ושאליו נסעה ללא ילדיה, ביקרה במדינות שתחת חסותה ונדרשה לככב באירועים רשמיים רבים. לצורך כך היא ארזה יותר מאלף תלבושות שעוצבו במיוחד עבור המסע.
מאז ערכה יותר מ-170 ביקורים ומסעות כאלה והביקורת על בית המלוכה הפכה למוצדקת, בעיקר בהתחשב בכך שמדובר באישה שמחליפה מערכת לבוש ארבע, חמש ואף יותר פעמים ביום. לאותו מסע מפורסם נשכרו שירותיהם של הארטנל ושל המעצב סר אדווין הארדי איימיס שהפך בתחילת שנות ה-50 לאחד מהמעצבים של המלכה ועיצב לה בגדים עד שנה לפני מותו ב-2003. הוא עיצב עבורה הרבה שמלות ערב מרהיבות, אך גם את מלתחת היומיום שלה שהפכה למדוברת בזכות מעילים מחויטים בעלי חדות אופיינית רק לה. המלתחה למסע הורכבה בעיקר ממערכות לבוש יום סטייליסטיות, אך דיסקרטיות וכדי לא לנקר עיניים יצרו בגדי רדי טו וור כשכולם מסביב התהלכו בהוט קוטור.
לידת צ'ארלס ב-1948 ואן ב-1950 הביאה עניין חדש לחייה של אליזבת. היא השתנתה וכך גם מה שלבשה. לפתע הפסיקה להיראות כמו מראה של אמה ובחרה לוק משל עצמה שהורכב מבגדים יותר מחויטים וחליפות חצאית בעלות מותן צר. היא אימצה קוד לבוש שאפיין את האמהות הצעירות של התקופה וכמוהן לבשה חליפות מחויטות שאותן אבזרה בתכשיטים, רק שלהבדיל מאמהות רגילות החליפות שלה היו מחויטות היטב ותכשיטיה היו הרבה יותר יקרים. כנראה זו גם התקופה בה אליזבת, מבלי להתכוון לכך, הייתה הכי אופנתית. בשנת 1953 הארטנל עיצב עבורה שמלת סאטן שחורה בגזרה מחטבת עם פאנל לבן בפרונט שכונתה על ידי התקשורת Magpie וששיגעה את העולם. היא הועתקה יום למחרת פרסום תמונתה של המלכה.
אך במקביל להיותה אייקונה התעוררה גם ביקורת: אחרי הלידה הראשונה, גזרתה הייתה יותר מלאה מתמיד ובעיתונות בארצות הברית טענו שהיא לא מעודכנת ובצרפת טענו שנשים אנגליות יכולות להיות יפות, אבל לא שיקיות. את אליזבת השנייה מעולם לא עניין מה חושבים עליה מבחינה אופנתית והיא תמיד בחרה בדרך שלה.
למלבישה שלה, בובו, שמתה בשנת 1993, היה התפקיד החשוב ביותר במלתחה שלה. מעצבי הקוטור והכובעים ראו בבובו עינוי מהלך שכן אף על פי שהמלכה לא מתעניינת בבגדי קוטור סטייל איב סאן לורן, היא כן מתעניינת בבגדים שלה ומאוד ספציפית בנוגע למה שהיא לובשת והכל נעשה בקפידה ללא מקום לטעויות. בובו, יד ימינה של אליזבת בשנים הקריטיות מבחינת גרדרובה, דאגה שאף מעצב לא יקבל בלעדיות על עיצוב בגדי המלכה. ויותר מזה, דאגה שהמעצבים יפנימו שהם אמנם אחראים לשמלות, אך הנעליים והתיקים יעוצבו במקומות אחרים.
איימיס התמרמר על כך שהתיקים והכובעים שנבחרו הורסים את עיצוביו ויחד עם מעצבים אחרים הוא עשה לו למנהג להעניק למלכה בחג המולד תיקים וכובעים שנבחרו בקפידה בתקווה שתבין את הרמז ותשתמש בהם. ב-1967 בעת ביקור במלטה המלכה נתפסה בלוק אופנתי במיוחד שהורכב משמלה בעיצובו של איימיס בצבעי ירוק, ורוד ולבן עם הדפס פרחים וכובע פרחוני תואם. האקססוריז היו כפפות לבנות, שרשרת פנינים ושתי סיכות דש מיהלומים.
לקראת טיול בדרום מזרח אסיה בשנת 1972 כתבה המלכה לאיימיס כי היא חשה בכבשן האש רק מלקרוא את התוכנייה של המאורע. היא טענה אז שחשוב לייצר בגדים שיתאימו למזג אוויר מסוים וכך גם נחשף שבית המלוכה משתמש בבגדים תחתונים מיוחדים על מנת להגן עליה מפני זיעה או מזג אוויר רטוב. מזג האוויר יכול להשפיע על שינוי המלתחה של המלכה בדקה ה-90, נניח בעקבות חמסין בלתי צפוי, דבר שמעניק לה פן אנושי - אפילו היא מזיעה כשחם. באותה שנה היא צולמה בפורטרט משפחתי בארמון יחד עם בעלה והילדים, לבושה בשמלת שיפט בצבע תכלת בהיר שעיצב איימיס ונעליים חומות. בתצלום המלכה אליזבת בחרה לשכל את רגליה החטובות בצורה סקסית, דבר שהוכיח שהיא מודעת לכוחה כאישה.
בשנת 1978 היא תועדה בלוק כפרי שהורכב מחצאית ומעיל משובץ מבית ברברי כשלראשה מטפחת קשורה - לוק שהפך לאייקוני. כך למשל בתצוגת חורף 2009-2008 של D&G, המעצבים החליטו להצדיע לה ולמראה כשהקמפיין הנלווה לקולקציה צולם באותה הרוח. בשנת 1980 תועדה המלכה יוצאת עם כלביה לטיול בלוק שמזכיר את מרגרט תאצ'ר, עם שיער קסדתי ומעוצב לעילא, חצאית משבצות, קרדיגן שמרני, משקפי שמש וחולצה עם עניבה בקשירת פפיון שהייתה כה אהובה על תאצ'ר. לא מפתיע שבעת ההיא נטו להשוות בין שתי הנשים החזקות שמערכת היחסים ביניהן הייתה מורכבת.
בשנת 1996 היא פגשה את נלסון מנדלה בדרום אפריקה בשמלה בעיצובו של איימיס, מעוטרת בסרטים שהעניקו לשמלה קריצה ונופך יותר צעיר וילדותי. גם בשנים האחרונות, ולמרות גילה המבוגר היא מקפידה לשמור על שיק והיא לעולם לא תיראה מגוחכת, אלא תמיד אלגנטית. כך לדוגמה בשנת 2008 ראינו אותה מגיעה לפתיחת הפרלמנט בלונדון בלוק שכבות שהורכב מקשמיר ופרווה, כשהיא עונדת את אחד מנזריה המפורסמים.
באופן מודע או שלא, חלק מקולקציות הקיץ הנוכחיות של מעצבי העל מצדיע או נראה כמושפע מן המלכה ובעיקר מן הזוהר ביום הכתרתה בשנת 1953. קולקציית הקיץ של "לואי ויטון" הושפעה מאופנת הקוטור של שנות ה-50 של המאה הקודמת. הדוגמניות שנראו כנסיכות על קרסולה, לבושות בשמלות עשויות תחרה אנגלית בצבעי פסטל ולבן כשאת התצוגה סגרה קייט מוס - המלכה של עולם הדוגמנות.
גם בבית "קום דה גרסון" ראינו קולקציית שמלות לבנות מורחבת בהשפעת אמצע המאה הקודמת שבה שלטו גזרות הקוטור השונות וגם בבית "אלכסנדר מקווין" הציגו קולקציה שנראתה כאילו נלקחה מעולם האגדות עם רפרנסים למלכה אליזבת השנייה.
אבל רק מישהי אחת, נותנת פייט תמידי למלכה: מדובר בדיים ויויאן ווסטווד, מלכת הפאנק, ובעלת תואר האבירות הגבוה ביותר, שהוענק לה על ידי המלכה בשנת 2006. אולם כבר בשנת 1992, המלכה העניקה לה תואר כבוד. לכבוד טקס קבלת התואר ווסטווד החליטה לא ללבוש תחתונים וכשעמדה מחוץ לארמון בקינגהאם הצלמים תפסו בעדשתם את המחזה החשוף. ווסטווד שתמיד מחאה נגד כולם, טענה אז ששמעה שהתמונה שעשעה את המלכה.
בימים אלה ווסטווד עומלת על השקת קולקציה מיוחדת שמצדיעה למלכה ולחגיגות היהלום במסגרתה תשיק עשר שמלות כמחווה לסגנונה של המלכה. השמלות עשויות בדי סאטן משי, בגזרות של שמלות פרום והדפסי יוניון ג'ק. קצת משונה שכל האהבה הזו למלכה מגיעה מכיוונה של ווסטווד, שידועה כמורדת בבית המלוכה ובהתחשב בתקרית נטולת התחתונים. כחמש שנים לפני כן, הלבישה ווסטווד את המוזה שלה שרה סטוקברידג', בבגדי מלכות חלופיים בתצלום שער של מגזין i-D שבו הוצגה המוזה כאלטרנטיבה למלכה האמיתית. וכמובן אסור לשכוח את חולצת "אלוהים נצור את המלכה" המקורית שעיצבה ב-1977 יחד עם שותפה דאז מלקולם מקלרן.
השיר God Save The Queen היה סינגל באלבום היחידי של הסקס פיסטולס Never Mind the Bollocks ,Here's The Sex Pistols ויצא לאור ב-1977, לקראת חגיגות הכסף של המלכה וכמובן שב-BBC סירבו לשדרו. על עטיפתו מככבת המלכה בצילום קלאסי של ססיל ביטון ששונה על ידי האמן ג'יימי ריד. הוא לקח את האימג' וכיסה את פניה באותיות שאנחנו מכירים ממכתבים לדרישת כופר. בחלק מהגרסאות הוא אף הוסיף למלכה סיכת ביטחון באף וצלבי קרס בעיניים. מדובר באחת מעטיפות האלבום הכי זכורות והיא זכתה במקום הראשון ברשימת מאה עטיפות האלבומים של כל הזמנים של מגזין Q.
ווסטווד ומקלרן לקחו את האימג' ועשו ממנו טי שירטים במהדורה מוגבלת תחת הלייבל שלה Seditionaries, שאותן נהגו חברי הסקס פיסטולס ללבוש בעצמם. השיא היה כשבחגיגות הכסף של המלכה הלהקה ניסתה לנגן את שיר המחאה כנגד אליזבת מתוך הספינה "קווין אליזבת" שעגנה מול ארמון ווסטמינסטר. לאחר שעשו בלגן רציני שתועד בסרטו של הבמאי ג'וליאן טמפל, The Great Rock'n 'roll Swindle, נעצרה החבורה ברגע שעגנה.
ווסטווד לא היחידה שעורכת מחווה לחגיגות היהלום של המלכה ונראה כי כולם תופסים טרמפ על האירוע ומנסים למלא את הקופה. בין היתר נוכל לראות את הבושם החדש של בית כלבו היוקרה הרודס אותו יצרו יחד עם חברת הבשמים הניו-יורקית "בונד נאמבר 9". הבושם המיוחד מכונה "המלכה אליזבת השנייה" ומיוצר במהדורה מיוחדת שעולה 290 פאונד ומעוטרת באיורים של ארמון בקינגהאם ושומריה של המלכה.
גם מעצב הנעליים העולה ניקולס קירקווד החליט לעצב לכבוד המאורע החגיגי נעליים מיוחדות בצבעי אדום-לבן שמעוטרות בקריסטלי סוורובסקי ושיימכרו בחנותו בלונדון. בנוסף יצאה מהדורה מיוחדת של מרמייט, ממרח שמרים בריטי שעשוי מתוצר לוואי של בירה שהפך לסימן היכר קולינארי של תושבי הממלכה. לממרח המיוחד העניקו את השם Ma'amite (משחק מילים שמתייחס לפנייה הרשמית של הנתינים אל מלכתם). במרמייט לא רק שינו את השם אלא גם את האריזה שעוצבה מחדש בצבעי הדגל ובתוספת כתר מזהב שמופיע על התווית. זוהי גם מהדורה מיוחדת שחוגגת 110 לחברה עצמה ואם תהיו בעלי מזל אולי תצליחו לשים ידכם על אחת הצנצנת שלא בטוח שכדאי לאכול ממנה, אלא לשים על המדף כפריט עיצוב יקר ערך.
60 שנות שלטונה של אליזבת אומרות הרבה על המלכה, שנושקת לשנות המלכה ויקטוריה ששלטה 63 שנה בממלכה. במהלך כל שנות המלוכה, לא משנה לאן היא פונה היא מיד הופכת למרכז תשומת הלב התקשורתית, ואולי זו הסיבה לכך שהיא לעולם לא טעתה בבגדים שהציגה לעיני הציבור, לפחות לא טעויות שהקהל היה ער להן. גם כיום, בגיל 86, ניכר שהיא שומרת על הומור בלבוש שלה ושהיא בעיקר בעלת חוש מפותח לצבע וחיבה מיוחדת לצבעי פסטל ולצבע הכחול על כל רבדיו. סגנונה ללא הדופי וההתנגדות שלה ללבוש מוגזם הם אלה שהפכו אותה לאייקון אופנתי וזיכו אותה בהערכה גם בקרב מביני העניין של עולם האופנה.
- בריטניה חוגגת: 60 שנה של שמלות נשף
- מעצבי האופנה מציגים כתרים מעוצבים למלכה
- ויש גם ביסקוויטים מיוחדים בדמותה
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם