ראשי » סגנון » תיירות » תיירות בארץ

פרח המדבר: ביקור בחאן קיבוץ יהל

הנוסעים על כביש הערבה בדרכם לאילת יוכלו בקרוב לשאת את עיניהם וגלגליהם למקום חדש ושונה בנוף הצהוב והמדברי. בין בתי התושבים של קיבוץ יהל הוחלט על הקמתו של "בצל תמרים", גרסה עדכנית לחאן ששירת את הרוכבים במדבר לפני אלפי שנים

בתחילה מתגלה על גבעה קרחת רמז בדמות מבנה ענקי ומעוגל. מראהו מטושטש ולא ברור. קרני השמש השוקעת מעניקות לו הילה רומנטית, עד שברגע אחד קופץ לנגד עיניכם פס צבעוני שמתחבר לצבעי המדבר ובסופו מגדל בצבע יין. הנוסע בכביש מאט ושואל את עצמו "במה מדובר?".

במשך השנים המרחק בין נקודות העצירה לאורך כביש הערבה עד למקומות התדלוק וההסעדה הלך והצטמצם. פעם היה אפשר למצוא איים בודדים במדבר של מזון ודלק: הק"מ ה-101 של כושי רימון, תחנת הדלק בחצבה או מקדש החלב והשוקו של יטבתה. מקומות אלה הפכו למגדלור זוהר שמשך אליו נוסעים מותשים.

אט-אט בין המקומות הוותיקים נולדו גם חדשים. אחד מהם הוא פרי יוזמתו של האדריכל והמעצב יואב איגרא, מי שתכנן את מלון הרודס באילת ומשמש כאחד מבעליו, שהבין שצריך משהו אחר. כמי שמתגורר באילת ומכיר היטב את הדרך לעיר וממנה, חיפש בדמיונו דבר שיגרום לנוסעים הרבים שעל הכביש לעצור ולהשקיע זמן במקום המיוחד שיבנה.

הכניסה לקיבוץ יהל הייתה בעבר סתם עוד כביש. פס שחור ומשעמם שמוליך אל שער כניסה כבד וצהוב, לצד כמה בתים פזורים על רקע הרי אילת. ביום טוב נכנסו לתמונה גם עננים, ושיירות כלי הרכב שירדו דרומה לאילת אפילו לא האטו בכניסה לקיבוץ. כך, בשיממון שבין הכביש לבתי התושבים, הוחלט על הקמתה של האטרקציה הבאה.

כאדריכל, איגרא שואב את רעיונותיו ממקורות עתיקים: התרבות הנבטית, מצרים, העברים הכנענים הקדומים עם תוספות אוריינטליות הלקוחות מהאדריכלות המרוקאית, בשילוב של מדבר

ופנטזיה. כמתכנן של מרחבים אורבניים, למד את תולדות הנוסע במדבר ומהו תפקידו החשוב של החאן העתיק, ששימש את הנווד והסוחר. לכן הכניסה ליישוב הקטן נראית כמקום מתאים לתפיסה אדריכלית חדשה ומקורית. ברגע זה החלו הרעיונות לעלות על הנייר ובימים אלה הפכו למציאות.

כדי לסמן את המקום כך שיבלוט, היה צורך להקים מקום גבוה, בולט בנוף, שיישא בגאון את שער החאן. הוחלט על מבנה מרובע וגדול שמשקיף על המדבר, צבעו אדום, בדומה לגוונם של הרי תמנע, לצד נגיעות של צהוב המדבר.

השער מגמד את הנכנס דרכו, המקום כולו מוקף חומה שנדמית כמבנה בוץ. צבעי המדבר משתקפים בגדר. הנוסע נלכד במבנה בגובה ובצבעוניות, ומחפש אחר מקום החניה בצל עצי התמר הענקיים.
הסקרנות שמניעה את העולם תוליך את בני המשפחה להיכנס בשער הגדול. מעליהם המגדל האדום. הם עוברים תחתיו ומגלים את שמסתתר מאחורי הגדר הצבעונית: אגמי מים בלב המדבר. בריכות גדולות ובהן מים צלולים, עליהם צפים בנינוחות צמחי מים.

עלי ענק משייטים לאט, וכמה מזרקות מספקות רסיסים עדינים שנופלים ברוך ומרעידים את האדווה העדינה. אחר כך ממשיכים המבקרים להלך על גשר ארוך שעובר על פני המים, ממנו ייצא שביל אחד בדרכו למרכז האגם, לגזיבו עם פיתוחי עץ מרהיבים. גג הסככה בנוי בפסים אלכסוניים, השמש אינה חודרת דרכם, אבל הרוח משחקת עם המרווחים והצל מוריד את הטמפרטורה בכעשר מעלות.
יואב איגרא מסביר כי היה חייב להפתיע את המטייל ש"עצביו התרופפו מהחום ומהילדים במושב האחורי, וגם לתת דרור לתאוות הקניות הנסתרת של האישה".

עבור הילדים ממתינים משחקים שונים מכל גן ציבורי שהם מכירים, שכוללים איכות ומחשבה. הם יכולים להתעמק בפיצוח סוד המשחקים בשלווה, תחת מקום מוגן ומוקף חומה בלי החשש שיתרוצצו בין גלגלי המכוניות.

הנוסע ורעייתו יכולים להלך בשביל מעל חלקת המים, בדרכם אל המבנה המרכזי. שם, במסדרון מוצל שמשתלב עם צבעי המדבר, ילמדו את משטר הרוחות והזרמים. גם ביום חם למדי נחה עליהם צינה נעימה, בזכות הברחת החום שנעשית באמצעות השיטה העתיקה המכונה "דזרטקולר" (מצנן המדבר). פעם, כשמזגנים היו חיזיון הזוי בישראל, בכל אילת הפעילו את המכשירים הענקיים: מאווררי ענק שדוחפים מים ברסיסים זעירים. השיטה בעברה ציננה את האוויר והכניסה לחות לעיר היבשה. כאן משתמשים בעיקרון בלי המכשיר המסורבל, ובאורח פלא נשמר הריסוס המעודן שמצנן את האוויר החם.

צבעי הפנים של המבנה המרכזי הם רמז לתרבות הנבטית העשירה. במקום גם קשתות מסוגננות ופיתוחים פיסוליים מתרבות מצרים העתיקה. "המים הזורמים בבריכות, הצמחים המשייטים עליהם, רסיסי המזרקות, הציפורים שמגיעות אל תחנת המים, צוללות ונוגעות במקורן, השפיריות שיהפכו את עלי הנופרים לעמדת המראה ונחיתה. האוכל הזמין לציפורים בין צמחי הקנה שיגביהו לצמוח, כל אלה ייתנו הרגשה של נווה מדבר מודרני", מסביר איגרא.

כעת מוכן המטייל למצוא דבר מה לאכול. במקרה הזה ינצחו על העניין אנשי קיבוץ איילות, שהקייטרינג שלהם הפך לשם דבר באזור. בכל שישי מגיעים רבים מתושבי אילת ומצטיידים באוכל מוכן לשבת. גם תושבי המקום ואורחי בית ההארחה נהנים מאוכל במחיר סביר. כך אפשר למצוא מבחר גדול של מאכלים שממתינים לרעבים בדרך.

"ישנו דבר נוסף", ממשיך איגרא. "כדי לחסוך לנופשים את ההמתנה המעצבנת בלובי של המלון עד הכניסה לחדר, נציע שירות מיוחד למתאכסנים. במקום שימתינו עד שעה שלוש, יוכלו לעשות את הרישום וקבלת החדרים אצלנו. הם יצוידו במפתח החדר ויצאו בנחת לקראת שעה שתיים וחצי לכיוון אילת אחרי שאכלו, שתו, הילדים שיחקו, והם גם קנו כמה דברים".

בניית החזון הסתיימה, ובעוד קצת פחות מחודש תהיה הפתיחה החגיגית של המקום. בינתיים הסידור עם בתי המלון נמצא בגיבוש סופי. יואב איגרא מתבונן בהנאה בחאן שנבנה בלבו של המדבר, והוסיף צבע ונוי לכביש הערבה. הפרויקט נעשה בשילוב משרד אדריכלים מקומי, והמקום שייבנה עתיד לספק תעסוקה לרבים מבני האזור.

רגע לפני שנסגר השער שאלנו איך ייקרא המקום. "בצל תמרים" הייתה התשובה. דקלי ענק מקשטים את המקום, ובבוא היום יטילו צל על המכוניות שעומדות בחניה. הן ימתינו בחוץ לבעליהם בעוד הם מתפנקים בחאן, כמו שהמתינו הגמלים במסעות המדבר של הנבטים.

- השתדלו לנסוע בכביש הערבה בשעות הבוקר המוקדמות או אחר הצהריים, ולא בשעות החמות ביותר.

- לפני הנסיעה בדקו את מפלס שמן המנוע ומפלס המים במכל האידוי של המצנן. על הצמיגים להיות תקינים ולחץ האוויר נדרש להיות לפי הוראות היצרן. חשוב לבדוק את הצמיג הרזרבי ולוודא שכלי התיקון תקינים.

- דאגו למשחקי חברה בתוך המכונית, לשוחח עם הילדים ולצייד אותם במפה שיעקבו אחר הדרך שעוברים ושמות היישובים שחולפים על פניהם.

- הקפידו על עצירות התרעננות, בפרט עם ילדים.

- הפעילו את מיזוג האוויר במכונית והשאירו את כניסת האוויר מבחוץ. כך יחדור אוויר רענן פנימה.
אל תבצעו עקיפות מיותרות של משאיות, שרובן נוסעת במהירות סבירה ומותרת. נסיעה במהירות שכזו גם חסכונית בדלק. זכרו, המשאיות בכביש הערבה כפולות באורכן.

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום טיולים וידיעת הארץ -

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...