12 שעות בשוויץ: גיחה לציריך ובזל
הטיסה לנתב"ג ממריאה בשעת ערב מאוחרת ועובדה זאת איפשרה לנו לעשות היכרות קצרה עם העיר העתיקה של ציריך, ובה רובע "ציריך מערב" האופנתי. וגם: גיחה לבזל
ציריך היא בירתה הפיננסית של שוויץ ונמל התעופה קלוטן שבקרבתה הוא השדה הבינלאומי מס' 1 של המדינה. הנגישות אל השדה באמצעות הרכבת מכל פינות שוויץ היא יעילה עד להדהים. זמן הנסיעה מנמל התעופה לציריך הוא 10 דקות. תחנת הרכבת של ציריך היא נקודת מוצא מצויינת לסיור בעיר. מצפון לתחנה מצוי גן שקדקודו הוא נקודת מפגש של שני נהרות, הלימאט והסיל. בגן ממוקם המוזיאון הלאומי במבנה של טירה מימי הביניים. החלקים העתיקים של העיר מצויים לגדות הלימאט.
החלק הבורגני יותר הוא בגדה המערבית שרחוב הקניות העיקרי, בנהופשטרסה, שתחילתו בתחנת הרכבת וקצהו האחר לשפת האגם, ערני מאד ביום. בגדה המזרחית, הרחוב הבולט הוא נידרדורף (ועל שמו נקרא הרובע), המקביל לנהר. זהו רחוב צר יותר והוא והרחובות השכנים שוקקים חיים גם בשעות הערב והלילה, עם היצע של מסעדות, מועדונים, בארים ובוטיקים אופנתיים.
>>> ביקרנו גם בעיר ברן
את סיורנו בן היום בציריך פתחנו יותר מפעם אחת במוסד שנדמה שהוא מוכר יותר מאחרים (אם אינכם בנקאים). כל מי שמכיר את העיר וסיפרנו לו שנשהה יום בציריך, המליץ לנו לאכול ב-Zeughauskeller בבנהופשטרסה.
בחלל גדול ספון עץ, שהיה בעבר מחסן נשק, הוצבו שולחנות רבועים ועגולים גדולי מידות, והמארחים הלבושים תלבושת עממית דוחסים את
>>> ביקור פסטורלי בשוויץ
מעל קו הרקיע של ציריך מתנוססים מגדלי שלוש כנסיות: גרוסמונסטר (Grossmunster) על שפת הנהר בגדה המזרחית, שהיא הקתדרלה הגדולה של ציריך, ובקרבתה מצויים גם בית העיריה והמוזיאון לאומניות יפות (Kunsthaus). בגדה האחרת ממוקמות שתי הכנסיות הנוספות: סט.פיטר שבה נמצא שעון משנת 1534 שקוטרו 8.7 מטר ופראומונסטר (Fraumunster) קתדרלת הנשים. נמצאים בה אולם תווך בסגנון גותי מהמאה ה-14 וכן חלונות שצוירו בידי מרק שאגאל.
שתי הכנסיות קרובות לגבעת לינדנהוף, שממנה מתאפשרת תצפית פנורמית על אגם ציריך, הטיילת לחופו ועל חלקה העתיק של העיר. זה מאופיין בסמטאות צרות ומתפתלות (אל תחמיצו את אוגוסטגאסה), בתי גילדות צבעוניים, מבני מגורים מהמאה ה-16 וה-17 ובשפע מזרקות מים באיכות הניתנת לשתיה. החלטנו לעשות אוסף של צילומים של המזרקות הללו, אך כאשר התברר לנו שיש אלף כאלה - הרמנו ידיים.
אל פסגת אוטילברג, ההר של ציריך שגובהו 870 מ', לא הצלחנו להעפיל מחוסר זמן אך נזכיר אותו כאן בהיותו מומלץ לחובבי טיול רגלי בטבע בזכות שבילי ההליכה הרבים שסביבו. אנחנו העדפנו לעשות היכרות עם רובע 5, הידוע כציריך-מערב- - West Zurich המחדש את פניה של העיר ומזרים רעננות לכלכלתה עד כדי כך שנסלל אליו קו טראם חדש שנחנך בשנה שעברה.
המתחם המרוחק כשלושה ק"מ מן המרכז פרוש בין מסילות ברזל לנהר. זה היה אזור תעשייתי מאז המאה ה-19 עם מבנים שהיו פעם מחסן, מבשלת שיכר, מספנה או בית יציקה. הללו התפנו משם ואת מקומם תופסים שיכונים מודרניים ומבני משרדים חדישים. אך לא רק אלה. התמקמו שם גלריות אומנות, בוטיקים עם מוצרים עכשוויים, אולמות מלאכה של יוצרים ושל אמנים. גם רבים מהקלאבים האופנתיים של העיר עברו לשם ולצידם מוקמו מסעדות, אולמות מופעים ובארים מעודכנים, המארחים את מבלי הלילה.
גשר קשתות ששימש מסילת ברזל חוצה את הרובע לאורכו. פרנסי הרובע הציבו עליו מדרכת עץ וספסלים והפכוהו לטיילת. את חללי הקשתות הם ניצלו להכנסתם של בוטיקים, חדרי אומן ומסעדות. לצד מבנים ישנים ששוקמו ושינו יעוד הוקמו ברובע בניינים חדשים ובהם מגדל פריים, שהוא הבניין הגבוה בציריך. מחלבה שסיימה את תפקידה בשנת 2000 תהפוך לקמפוס אוניברסיטאי. ובינתיים בגינה המקומית ניצלו התושבים את יום השמש שהוענק להם וערכו הפנינג שכונתי. אורחים שנקלעו לחגיגה התקבלו בברכה. עוד אות לכך שציריך משנה פניה.
מרחק הנסיעה מבזל לנמל התעופה קלוטן שבציריך הוא שעה ועשר דקות, כך שאם הייתם בציריך אפשר לבלות במקום זאת יום בבזל. שמה של העיר מוכר לכל תלמיד בישראל בזכות הקונגרס הציוני הראשון שהתקיים באולם הקזינו של העיר ב-1897. את צילומו של חוזה המדינה מביט ממרפסת בית מלונו לעבר הנהר ראו הכל, אולם רק מעטים יידעו לומר שהנהר הוא הריין.
בזל היא למעשה עיר הנמל של שוויץ והיא נקודות המוצא של נתיב תחבורה חוצה יבשת זה, המוליך אל הים הצפוני. לבזל יש יחוד נוסף. ביושבה בפינה הצפוןמערבית של שוויץ, בקרבת מפגש הגבולות עם גרמניה וצרפת, היא נהנית מקשר מסילתי של שלוש חברות הרכבות הלאומיות, ה-SBB השוויצרית , הדויטשה באהן הגרמנית וה-SNCF הצרפתית.
>>> וגם בלוצרן היינו
בזל הקוסמופוליטית מציעה די והותר אטרקציות תיירותיות גם בלעדי ההיבט הבינלאומי. לעיר העתיקה שלה על כיכרותיה ורחובתיה הצרים יש את הקסם שלהם ולצד אלה היא מצטיינת בשפע מוזיאונים, יש בה 40 כאלה. רחובותיה המרכזייים של העיר תוחמים רחובות צרים ומבנים מימי הביניים. לעזרתם של התיירים התגייסה הרשות המקומית בציירה חמישה מסלולי הליכה מסומנים וקצרים יחסית, ששמותיהם נגזרים מבני העיר שזכו לפרסום.
כל המסלולים מתחילים בכיכר השוק (מרקטפלאץ) שמארחת את בית העיריה (ראטהאוז) המרשים הבנוי לבנים אדומות. זהו מקום להשתהות בו. החצר ומסדרונות הקשתות על הקישוטים הרבים הם יצירה אומנותית בפני עצמה.
הסיור הבסיסי הוא במרכז ההיסטורי של העיר. תחנתו הראשונה היא גבעת הקתדרלה. כאן התנחלו הקלטים והרומים וכאן ישבו נסיך העיר והבישוף מאות שנים אחריהם. כיכר הכנסיה, מונסטרפלאץ, היא היפה בעיר. המרפסת החולשת על הנהר מאפשרת תצפית מרחיבת אופק וגם להתרווח ברגיעה.
>>> מה אוכלים בשוויץ?
משם מוליך המסלול אל רחוב הקניות של העיר, פרישטרסה שחוזר לבית העיריה. עבר והווה הוא שמו של המסלול השני. תחילתו בפרישטרסה, המשכו בכיכר ברפוסרפלאץ, "ברפי" בלשון המקומיים, עם המוזיאון ההיסטורי המשוכן במבנה ניאו-גותי שאיכלס בעבר כנסיה. בקרבתה מצוי אולם הקזינו וגם התיאטרון העירוני הממוקם במבנה מודרני.
סמל עירוני נוסף לאורך המסלול הוא מזרקה מתוחכמת המציגה שעשועי מים, שנוצרה בידי האמן השוויצי ז'אן טינגלי. משם אפשר לעבור לשעה של תרבות בקונטסמוזיאום. המסלול חוזר אל נקודת ההתחלה דרך סימטאות רובע שספלנברג שנבנו בימי הביניים עם עדכון של בוטיקים השייכים למאה ה-21. נזכיר גם את המסלול המוליך את המטייל לאורך שתי גדות הריין.
אנחנו העדפנו להשקיע זמן בקונסטמוזיאום שנחנך ב-1872 ולדעתנו הוא שווה ביקור. המוזיאון הזה היה מבחינתנו אטרקציה יחודית למרות שבכל עיר המכבדת עצמה יש מוסד דומה, המציג יצירות אמנות של בכירי הציירים של התרבות המערבית לצד אמנות עכשווית.
המוזיאון של בזל נודע לאורך השנים באמנים אוואנגרדיים שנתמכו על ידו ואנו הופתעו מן הכמות המכובדת של יצירות מרק שאגאל על כתליו. בחצר המוזיאון המוצלת מוצב פסלו של רודן, הבורגנים של קאלה. שום יצירה לא תשווה לקלסיקה של רודן ונוכחנו בכך באותו יום לאחר שהטרחנו עצמנו ונסענו בטראם לפרבר ריהן לאוסף "ביירן פאונדישן", ששמו יצא למרחוק בזכות היצירות המודרניות שלו. הנוף הנשקף מגנו המטופח של המוזיאון היה יפה. היצירות שהוצגו בו הרשימו אותנו פחות. נשארנו נאמנים לרודן.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם