מגלים עולם: דרום קוריאה שלא הכרתם
כולנו יודעים ש"יונדאי" ו"קיה", "סמסונג" ו-LG הגיעו אלינו מדרום קוריאה אך אנו לא מכירים את המדינה. ספר חדש ישמש את הנוסעים לארץ שחולקה לשניים לפני כ-60 שנים
ויש גם כאלה שהתמונה הראשונה שעולה בראשם עם אזכור השם דרום קוריאה היא של צעירים מרכיבים מסך טלוויזיה או סמארטפון שבקרוב יתנוסס עליו בגאווה רבה השם סמסונג. כל אלה נעלמים באחת ברגע שנפגשים לראשונה עם נמל התעופה הבינלאומי של קוריאה, אינצ'און, אחד משדות התעופה הגדולים והיעילים בעולם, אם לא הגדול שבהם.
בתחילת שנות ה-60, כשביקשה עיריית סיאול להקים את המבנה רב הקומות הראשון בעיר, שמונה קומות בסך הכל, התברר שאין בכל קוריאה מהנדסים מיומנים ומספיק ניסיון לפרויקט כזה, ובסופו של דבר הוזמנה חברה גרמנית לבצע את העבודה. פחות מ-50 שנה לאחר מכן, סיימה בשנה שעברה חברת "סמסונג הנדסה ובניה", את בניית "בורג' דובאי", גורד השחקים הגבוה ביותר בעולם, 512 מטרים גובהו.
הדוגמה הזאת מאפשרת להבין טוב יותר את סיפורה של דרום קוריאה. המדינה, שנשמרה כמעט בסוד מפני התיירים המערביים, היא הרבה דברים: תרבות, מסורת, אוכל, נופים והרבה כלכלה. רק כשלומדים את הנושא, מבינים עד כמה מדובר במעצמה כלכלית. אם זו יונדאי הגדולה, שבנוסף למאות אלפי מכוניות שהיא מייצרת בשנה וכובשת בעזרתן שוק אחר שוק במערב, היא גם יצרנית ספינות הענק הגדולה בעולם; אם זו סמסונג שהוכתרה בשנה שעברה כחברת האלקטרוניקה החזקה בעולם ואם זה נמל בוסאן, החמישי בגודלו בעולם.
תרבותה של דרום קוריאה עשירה ושונה, ורחובותיה ססגוניים, עם שפע שווקים ומייצגי רחוב. מראות נוף מרהיבים מאפיינים את חצי האי העטוף אוקיינוסים משלושת צדדיו. שני שלישים משטח המדינה הם הרים נישאים, רבים מהם מכוסים ביערות עד ירוקים. אפשר לטייל בה יום-יומיים, כעצירת ביניים בדרך ליעד הבא, אפשר להקדיש לה ימים אחדים, ואפשר לחרוש כל פינה בה. היא חסרה אמנם את האקזוטיקה של תאילנד, וייטנאם, קמבודיה ולאוס שבמזרח, אין בה את המסתורין והמרחבים של סין, אבל אפשר להתאהב בה בקלות ולחזור משם גם אחרי כמה ימים עם טעם של עוד.
סיאול הבירה היא הלב והנשמה של דרום קוריאה. חיים בה עשרה מיליון תושבים ועוד חמישה מיליון בפרבריה. עיר ללא הפסקה, שמשלבת בתוכה את תרבות החיים המערבית. הרחוב הקוריאני משקף את המהפכה שעוברת המדינה - רחוב כמו כל עיר גדולה במערב, עם שפע של מוצרי צריכה.
סיאול היא כרך גדול וסואן אבל עם הרבה פינות חמד מטופחות. מודרניזציה שמוקפת במורשת העבר. גורדי שחקים עצומים ומודרניים ולצידם ארמונות ומקדשים בני מאות שנים, אנדרטאות למלכים וגנרלים מהעבר, אבל גם מזרקות ופסלים מודרניים. הלבוש מערבי, הקידה מזרחית. סיאול היא עיר מסעירה של מועדונים רועשים, מסעדות, תיאטראות. עיר אנרגטית וידידותית, עם שפע בילויים לתוך הלילה, שווקים וקניונים בכל מקום, שחלקם פתוחים 24 שעות ביממה ועל אף זאת מדהים עד כמה העיר נקייה.
העיר ג'יונגג'ו (Gyeongju), כ-360 קילומטרים דרומית-מזרחית לסיאול, היתה בירתה העתיקה של ממלכת סילה המפוארת ששלטה בקוריאה לפני 1,500 שנה ומשמרת עד היום, בצורה מעוררת התפעלות, את התרבות ואת המבנים העתיקים ששרדו מאותה תקופה. העיר שופעת אתרים, קברים עתיקים, אוצרות מלכים, מקדשים ועוד.
האי ז'זו (JEJU) הוא אי וולקני ששוכן 130 קילומטרים מדרום לחופי קוריאה ויש בו כל מה שצריך: נופים אקזוטיים, ים עם כל גווני הכחול, מפרצים מהממים ביופיים, וטבע פראי או נוף ראשוני, כאילו יד אדם לא הייתה שם מעולם. אם יש גן עדן, מאמינים הקוריאנים, כך הוא נראה ולראיה האי נבחר בנובמבר 2011 כאחד משבעת פלאי עולם של הטבע.
באי חיים כיום כשש מאות אלף תושבים ואזרחי קוריאה מתייחסים אליו כאי ירח הדבש. הוא ידוע גם בזכות תופעה ייחודית: "האשה הצוללת". נשים שבעבר שלו פנינים מהים והיום מסתפקות בשליית יצורים ימיים המשמשים למזון ומסחר: צדפות, דיונונים ואצות ים. הנשים, צוללות ללא בלוני חמצן ורובן מבוגרות מאוד. הצעירות כבר אינן חפצות בכך.
כל כך הרבה שמענו וקראנו על צפון קוריאה, וזה המקום היחיד שאפשר גם לראות משהו בעיניים: אזור החיץ בין שתי המדינות, המשתרע לאורך כ-250 קילומטרים, ורוחבו ארבעה קילומטרים. מוקשים, גדרות תיל, תעלות חפורות והרבה חיילים מצבא דרום קוריאה וארצות הברית. זה גם המקום היחיד שבו ניתן לצפות בחיילי הצפון שמשקיפים ממרחק של כמה עשרות מטרים על התיירים הרבים שמשקיפים עליהם. נקודת התצפית נמצאת במרחק של כשעה נסיעה מסיאול, וניתן להגיע ולחזור בתחבורה מסודרת.
כל חוקר אנתרופולוגי יאמר שסודותיה של תרבות זרה נחשפים בהרגלי האכילה שלה. הארוחה בדרום קוריאה, כמו גם שתיית התה, היא טקס חברתי בפני עצמו שמעורר השראה. אין צורך "להמר" על המנה בתפריט. בעצם אין צורך להבין כלל את השפה. קערת אוכל גדולה מוצבת במרכז השולחן, לעיתים במרכז ניצב גריל לבשרים, ולצדה קערות של תוספות שונות, מיני צמחים וירקות טריים. בצד הצלחת האישית מונח זוג צ'ופ-סטיקס ממתכת וכף מרק. מעכשיו כל האוכל מיועד לכולם. כל אחד לפי מידת הרעב והקיבולת שלו. המטבח הקוריאני מתובל, צבעוני, טבעי, תוסס, בריאותי וחריף. אורז, דגים וירקות הם המרכיב המרכזי ולצידם ירקות חלוטים במעט מים חמים. הרמוניה של טעמים המוגשים בתשומת לב ובצלוחיות הגשה קטנות וססגוניות.
במסעדות עממיות רבות מכינים הסועדים בעצמם בשרים על האש - בולגוגי. במרכז השולחן צלחת מתכת רותחת על פרימוס גז או גריל פחמים קטן ומעל מוקד צליית הבשר משתלשל צינור יניקה ממתכת. מרכיב קלאסי בשולחן האוכל הקוריאני הוא הקימצ'י: כרוב מותסס ברוטב צ'ילי אדום שמוגש כתוספת בכל ארוחה וארוחה. הקוריאנים מייחסים לו סגולות מרפא.
הקוריאני שפוגשים ברחוב גאה במולדתו, גאה בהישגיה ורואה בעצמו חלק בלתי נפרד מהם. עם זאת, הקוריאנים צנועים ורואים בהתנהגות פתוחה ובטוחה - מה שנחשב אצלנו כאסרטיביות - כהתנהגות יהירה. הם ממעטים במגע פיזי בפומבי, הם שמרנים ומכבדים את דעתם של הוריהם.
רוב העם הקוריאני מאמין בבודהיזם. המדינה מעודדת את דרך החיים הפשוטה והענווה הזאת ומאפשרת גם לתיירים לחוות אותה באמצעות תוכנית מיוחדת, Templestay, שכוללת שהייה במקדש בודהיסטי. מי שיכול לנצל את ההזדמנות החד-פעמית הזאת ויש בו סקרנות - שילך. כולם לבושים בבגדים חומים או אפורים שזה הצבע של בגדי הנזירים. מדובר בחוויה נעימה שחורגת מחיי העולם במערב. הכל צנוע. סגפני. שקט. הרבה מדיטציה ומזמורים. ארוחות צנועות, אין בשר. הרבה תה ירוק ומזמורי נזירים. חוויה לכל מי שרוצה לנסות.
הספר "דרום קוריאה - לגלות עולם חדש" מאת אילן בכר יצא בספרית מעריב.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם