תגידו שלום לבלגן בבית
במהלך שמונה השנים שהיא מנהלת עסק לסידור מחדש של דירות, רונית גור ראתה כבר הכל: ארונות עם 500 שמלות ו-700 חולצות, אוסף ענק של אביזרי מין, ובעל שאיים שאם אשתו תפנה את החפצים שהוא אוגר, הוא יקנה הכל מחדש.
"היא אוהבת להתלבש, לכל בגד יש סיפור ותמיד גם יש צורך לספר אותו. זה היה אחד מהארונות הנוצצים ביותר שראיתי בחיי. מאז אני כבר לא מתפלאה כשאני באה ורואה 500 שמלות, 300 זוגות נעליים ו-700-600 חולצות".
המקצוע של גור, הידועה כ"דוקטור סדר", מאפשר לה להיחשף לקודש הקודשים של כל אחד - ביתו, מבצרו וארונו. מרגע שנקבע מועד ההעברה, מתייצב צוותה בבית הישן, פותח את דלתות הארונות, מסיע את המגירות על ציריהן ואורז בקפידה חפצים מכל פינה. למחרת בבוקר מתייצב שוב הצוות, פורק את הארגזים ומסדר את תכולתם בבית החדש.
בין הלקוחות שהפקידו בידיה את מלאכת האריזה והסידור אפשר למצוא את הסופרת יהודית קציר, עמוס ונוני מלכה, משפחתו של אהוד ברק, משפחתו של ארקדי גאידמק, נספח התרבות גרמניה-ישראל, סגן השגריר האיטלקי והעיתונאית לילך סיגן.
גם אני עברתי דירה עם "דוקטור סדר". הדוקטור עצמה התייצבה בדירתי, ביקשה רשות לפתוח את הארונות, הנהנה והמהמה "סטנדרטי. בית שחיים בו". ואז הוסיפה: "כשהצוות שלי יגיע, כדאי לך לצאת מהבית לשתות קפה. תחזרי רק כשהמוביל יבוא".
ביום המעבר התייצבו בשעה שמונה בבוקר בדיוק שלוש עלמות חן, שבמשך ארבע שעות זמזמו בדייקנות מעל הצ'יינה העדינה וחדר הילדים. כלומר, אני מנחשת שזה מה שהן עשו, כי אני אכן ישבתי בבית קפה. כשהמוביל הגיע כל הבית היה ארוז בארגזים. למחרת בבוקר הן התייצבו בדירה החדשה, ובמשך שעות הלבישו אותה לפי הוראותינו.
פחות מ-24 שעות מהרגע שבו עברנו דירה, הבגדים היו מקופלים בארון כשהם מוכנים למסדר המפקד, הספרים אובקו והסתדרו בשורה אחת על המדפים, וכלי המטבח התחלקו לשלשות. בית חדש, ואנחנו לא הרמנו אפילו עיפרון.
המחיר הממוצע לאריזה, פריקה וסידור הדירה החדשה עומד על 2,500 שקל, אם כי יש יוצאי דופן. במקרה קיצוני אחד המחיר הגיע גם ל-80,000 שקל (!). אין ספק, מדובר בפינוק האולטימטיבי. קרוב לוודאי
"אשתו של סגן השגריר האיטלקי אמרה לי שאני מצילה נישואים", מספרת גור. "אנשים מתייחסים למעבר דירה כאל סיוט. הסיבה שאני כותבת על כרטיס הביקור שלי 'חלום של מעבר דירה', זה בגלל שהלקוחות אומרים 'תודה רבה, זה היה חלום.'"
גור נתקלת על בסיס יומי בבתים מאתגרים ובעלי תכולה מרתקת ומסעירה. אחד מהם היה שייך לאספן אביזרי מין. "היה לו כל אביזר מין שמישהו מכיר ולא מכיר", מספרת גור. "היו לנו דיונים ארוכים איך לסדר את זה שזה יהיה פרקטי לפי סוגים, צרכים, מתי משתמשים במה. זה היה ממש כמו להיכנס למוזיאון אירוטיקה. גם על הקירות היו תמונות וספרים בנושא. זה לא היה גס וזה לא היה מגעיל. זה היה מה שזה".
אוסף אביזרי מין אינו היחידי שבו נתקלה גור במסגרת עבודתה. "ראיתי אוסף של כמה אלפי מקטרות, היו לי כמה וכמה אספנים של אמנות, פסלים, בובות מדיסנילנד עם חתימת אמן - זה היה אוסף מקורי של הפריט הראשון מכל סדרה.
"אוסף אחר היה של בובות פינוקיו ואוסף של זכוכית חברון כחולה. בעיני, אשה שיש לה 150 תיקים של מותגי על כמו דולצ'ה וגבאנה, פראדה, בלנסיאגה, דיור, שאנל, לואי ויטון - מחזיקה באוסף לכל דבר. הייתה מישהי עם אוסף בגדים מקום המדינה, פרטים ראשונים של משכית וגוטקס. הכל שמור במצב חדש. זה הכיף. לנו מותר לגעת. זו דרך לחוות היסטוריה דרך הדברים הכי קטנים".
אם אריזה של בית ממוצע אורכת מספר שעות, היה גם מקרה שנמתח והתארך לתקופה של שלוש שנים. "היה לי לקוח שהסבים וההורים שלו מתו, וכל תכולת הבתים שלהם הייתה בתוך הדירה שלו. הוא אמר שהוא צריך את הכל. הגענו למצב שאנחנו ממיינים איתו את הדברים ומוצאים אוצרות, אוספים על גבי אוספים מקום המדינה ואילך.
"ישבנו איתו פריט פריט לנקות, לקטלג, למיין. במשך שלוש שנים עבדנו כדי לסדר את הבית, על מנת שלא ייראה כמו מחסן אלא כמו בית. מדובר בתהליך שעלותו עשרות אלפי שקלים".
עוד חוויה הייתה לסדר את ביתה של אשה ידועה מאוד, שהחזיקה כלי בית בכמויות סיטונאיות. "הוצאנו לה מהבית לתרומות כלי בית בעלות של 400-300 אלף שקל. היו שם סכו"ם, פיירקסים, סירים, כלי אירוח. כל הסלון שלה היה מלא בארגזים. ככה היא חיה ואירחה גדולי עולם. כל העולם היה אצלה בבית. היא אמרה שזו היא, ולא הזיז לה. היא הייתה אדם מאוד מרשים, כי היא לא התביישה במה שהיא".
במסגרת עבודתה נתקלו גור והצוותים שלה גם בארגון, סידור ומעברי דירה הגובלים במבצעים חשאיים. "הייתה לנו לקוחה שרצתה לעשות סדר, אבל לא הייתה מוכנה בשום פנים ואופן שמישהו
יידע שאנחנו באים. היא רצתה שיחשבו שעשתה את הכל בעצמה. הגענו בבוקר בלי מדים של דוקטור סדר. בעלה עוד היה במיטה, והיא סגרה אותנו בחדר הילדים. היינו צריכות לעשות הכל בשקט עד שבעלה הלך. הוא בכלל לא ידע שהיינו שם".
ארונות בגדים הם סיפור חיים?
"לחלוטין. כשאת נכנסת לארון בגדים של מישהו, את מגלה שאין דבר כזה 'ממוצע'. את יכולה להיכנס לדירת שלושה חדרים ולהוציא ממנה ארבעים ארגזים של בגדים, או לבית בן 12 חדרים ולהוציא עשרה ארגזים של בגדים. זה לא עניין של סטטוס, אלא של סטייט אוף מיינד.
"הייתה מישהי שכל הבית שלה היה עמוס בבגדים עם תוויות. היא מעולם לא לבשה אותם, אלא קנתה עוד ועוד. מיינו והראינו לה שיש ארבעים חולצות אותו דבר, חמישים זוגות מכנסיים אותו דבר. ניסינו לעבוד איתה על זה שהיא יכולה להסתדר גם עם פחות, ושתשאיר רק את מה שהיא אוהבת".
את נתקלת גם בסיפורים עצובים?
"הייתה אצלנו משפחה שחיה בבית מאוד עמוס. האשה הייתה במצוקה גדולה, ואמרה שהיא לא יכולה לחיות ככה יותר. הבעל אמר שרק ככה הוא יכול לחיות. אמרתי להם שהם צריכים להגיע להסכמה זוגית. הוצאנו שלושה רבעים מהבגדים מהארונות, והוא אמר שאם זורקים, הוא יקנה הכל עוד פעם.
"הוא לא רצה לעבור את התהליך. לא רציתי להכריח אותו, ואחרי ארבע שעות אספתי את העובדים שלי, ואמרתי להם שאין לנו מה לעשות פה וחבל על הכסף שלהם. כמה זוגות מכנסיים יש לילד ממוצע? 20-10? לכל ילד שם היו מאות זוגות מכנסיים. הלכתי. אי אפשר לחיות שם. אין אוויר לנשום בבית".
בארצות-הברית משודרת זו השנה החמישית הסדרה הדוקומנטרית "HOARDERS" ("אגרנים"), רשת השידור A&E המביאה בכל שבוע את סיפורו המורכב של אגרן כפייתי, זה שאינו מסוגל לזרוק דבר. מדובר בקושי נפשי, שלפי הסדרה לא תמיד נמצא לו פתרון. חלק מהאגרנים בסדרה משלמים על הקושי הזה בבריאותם המתערערת, עקב מחלות הנגרמות מאבק ולכלוך שמצטברים על החפצים.
גור מספרת על מקרים דומים שהייתה עדה להם בישראל. "היה לי לקוח שעבר דירה, כי הבית היה כל כך מזוהם עד שהוא העדיף להעביר אותו מאשר לנקות. הייתה שם צואה יבשה של כלבים וחתולים על הרצפה - ובגדים מלוכלכים מפוזרים בכל מקום. הייתי צריכה לבוא ולתת לו שירות עם חיוך, כי מי אני שתגיד לו איך לחיות? אני באה לעזור, לא לחנך".
איך את עוזרת במקרה כזה?
"זה כמו לשאול איך פסיכולוג מטפל. את צריכה לעבוד על ניואנסים. אני לא אומר לבן אדם 'תשמע, כל החולצות שלך מזוהמות, אתה לא חושב שכדאי לכבס אותן?'. אני אומר, 'אתה עובר דירה, בוא נשלח הכל לכיבוס ויחזירו הכל נקי ומגוהץ'. הבעיה מונכחת, היא פה. אני לא מתעלמת ממנה, אבל אני מוכנה להחזיק אותה בשבילו כדי לאפשר לו לשחרר אם הוא רוצה.
"אני לא אכריח אותו. אם ככה הוא רוצה לחיות, ככה הוא יחיה. זה בסדר מבחינתי. בדיוק כמו שמסעדה לא תסרב להגיש צ'יפס לסועד עם עודף משקל של 50 קילו".
ראיתי שיש נהלים מפורטים למעבר דירה. מה הם?
"לכל דבר בעבודה יש נוהל. יש נוהל מדויק איך פותחים ארגז ואיך סוגרים אותו. שום דבר לא נעשה בסגנון חופשי. העובדות שלי לומדות אפילו סוגי קיפולים לבגדים. יש גם נוהל מה קורה אם יש טעות, אם משהו נשפך או נשבר. אנחנו לוקחים אחריות".
אילו מקרים לא נעימים קרו, למשל?
"היה לנו בית של יהלומן שבו אחת העובדות שלי הוציאה מגירת לבנים, פתחה זוג תחתונים, וכמו בסרטים נפל משם ענן של יהלומים".
מה היא עשתה?
"אספה אותם".
גור, בת חמישים, תל-אביבית, גרושה עם שתי בנות וארבעה נכדים, היא הבעלים וההוגה של מיזם "דוקטור סדר", שנכנס כעת לשנה השמינית לפעילותו. אל התחום הגיעה בעקבות זיהוי הנישה. "הייתי סמנכ"ל תפעול בחברה גדולה, ועברתי דירה. בא מוביל, שפך את הבית לתוך ארגזים, זה היה ארוז רע ומובל רע, וכשהמוביל עזב נשארתי עומדת מול הר של בלגן. שאלתי את עצמי, מה עושים עם זה עכשיו? חשבתי שמישהו יכול להיות מסוגל לתת שירות ברמה שאני רוצה לקבל".
זה היה הרגע שבו החליטה שהיא הולכת ללמוד את העניין. "כולם שאלו איך אני עוזבת תפקיד בכיר וקופצת לתחום לא מוכר. אמרו לי שאני לא נורמלית. אמרו שזה עסק קיקיוני".
איך לומדים דבר כזה?
"אני באה מעולם של תפעול ולוגיסטיקה, שזה עולם של סדר. הייתי צריכה להעביר את המשוואה מעסקית לביתית. הלימוד הוא בדרך. כל בית מלמד אותי משהו. הצוות שלי, 25 אנשים שעובדים אצלי, מלמד אותי. אני כל הזמן לומדת, גם היום".
מאיפה מתחילים?
“כתבתי תוכנית עסקית. התחלתי לקרוא על השוק הזה של מעברי דירות, של סדר, של הפרעות קשב שצריכות עזרה, של קשישים. להבין איפה נמצא הקהל שלי, מי הם הלקוחות שלי. הלכתי להיות פועלת. התחלתי לעבוד כמה חודשים באחת החברות שהיו קיימות אז כפועלת מן המניין. הדגש היה ללמוד ולהתבונן מה אני לא רוצה לעשות. רציתי למצוא את המקום שלי המיוחד, והוא קיים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם