חצויה: יאנה גור נגד חוק הדוגמניות
היא נולדה בטשקנט אבל מרגישה ישראלית לגמרי; היא דוגמנית שתוקפת את עולם הזוהר; ליאנה גור יש גם הרבה מה להגיד. לא בטוח שתשמחו לשמוע

את לא מבינה מדוע חשוב היה לחוקק את החוק הזה? לא מסכימה איתו?
"בעניין הפוטושופ אני לגמרי מסכימה. יש אנשים שלא מבינים את תחום הפרסום וחושבים שכולנו מושלמות. אנחנו לא, וחשוב שתהיה כוכבית שתבהיר את העניין. ובכל זאת, לא נראה לי נכון להגביל דוגמניות ולמדוד אותן רק על פי גובה ומשקל. צריך מדד מעמיק יותר. כתוצאה מהחוק יש לי היום בעיה, אך אני מתעקשת על שלי. יש לי אישור מרופא, כמו שמביאים לחדר כושר, שמעיד על בריאותי. ואם זה מספיק למכון הכושר, זה צריך להיות טוב גם לנו. אני לא אזייף ולא אשלם כסף בכדי לעבוד".
ואולי הגיע הזמן שתעלי קצת במשקל.
"זה לא יעזור. במשך שנים הייתי ספורטאית. זה מבנה הגוף שלי וכך תמיד הייתי. אני יכולה לאכול מה שאני רוצה, מתי שאני רוצה ואני מכירה הרבה דוגמניות כאלו. זו סטיגמה שדוגמניות אוכלות רק חסה. לאנשים לא מסתדר שיש בנות שהן רזות באופן טבעי. מבחינתם, אם היא רזה, היא בטח מקיאה. זה נורא מעליב. כמו שאנשים אומרים לי כל הזמן 'תאכלי משהו'. בהתחלה זה היה מגניב ואפילו משעשע, אבל אחרי תקופה, הבורות הזו מעיקה".
עכשיו היא מדגמנת ל'קרליין', חברת איפור ישראלית מובילה, ואנחנו מתכנסות בשל כך לשיחה על יופי, משקל וישראליות. יש לה הרבה מה לומר. תשכחו מדוגמנית שתקנית ופלקטית. יאנה גור מרגישה ישראלית וחיה כישראלית, ולכן אין לה פחד לומר לכם הרבה דברים שאולי לא תשמחו כל כך לשמוע.
את צעדיה הראשונים בתעשייה, עשתה כשעלתה לארץ לפני 12 שנה. היא הייתה אז רק בת 18 וחצי ולדבריה, הכול קרה במקרה. "אחותי, שהגיעה לארץ לפניי, סידרה לי עבודה בניקיון בחברת 'אמדוקס'", היא נזכרת. "ביום הראשון כשהגעתי לעבודה, ניגשה אליי אחת העובדות, נועם עמית, שעד היום היא חברה טובה שלי, ואמרה שהיא חושבת שאני יכולה להיות דוגמנית. לא דיברתי אז עברית, אבל היא ממש התעקשה והסיעה אותי לסוכנות בתל אביב. משם הכול התגלגל".
עד אותו הרגע בכלל לא חשבה שהיא יפה. "לא רציתי להיות דוגמנית וגם לא חשבתי שאני יכולה להיות. באוזבקיסטן הייתי עוף מוזר. גבוהה יחסית, אך לא מציאה. רק אחרי שהתחלתי את הקריירה, הבנתי שעדיף היה לי לגדול ככה. בנות שגדלו בתור ילדות יפות תמיד חושבות שהכול מגיע להן. אני לא כזאת. לי אין בעיה לעבוד קשה כדי להוכיח שאני שווה".

כדי להרחיק אותה מרחובותיה האלימים של העיר, שלחה אותה אמה בגיל ארבע ללמוד שחייה צורנית. "עד גיל 16, חמש פעמים בשבוע לאחר בית הספר, הייתי הולכת לשלוש שעות בבריכה. ביום ראשון למדנו בבית הספר היהודי. אז שנאתי את כל העומס הזה, אבל היום בדיעבד אני מבינה שמתוך דאגה היא רצתה להעמיס עלינו, שלא יהיה לנו זמן פנוי. מדובר במדינת עולם שלישי שמאוד מפחיד להסתובב בה בערב ברחובות. כשבגיל 16 וחצי נשדדתי ברחוב, אנשים עמדו מהצד ולא עשו דבר".
כשהייתה בת 18 וחצי, הציעה אמה שתעלה ארצה. "היינו זכאיות לעלות כי אבא שלנו יהודי. גם סבתי מצד אמי הייתה יהודיה, אבל בזמן המלחמה היא עברה מאסטוניה לפולין ומשם לאוזבקיסטן והניירת נעלמה. באוזבקיסטן היינו נחשבים יהודים לפי האבא. רק כשהגעתי לארץ, גיליתי שאני בעצם לא יהודייה ושעליי להתגייר".
לא ניסית להוכיח את יהדותך?
"כדי להוכיח אני צריכה לנסוע לאסטוניה, היכן שסבתי נולדה ולחפש. אין לי זמן לזה. אני מאמינה שצריך להיות בן אדם טוב ומוסרי. לא משנה אם אתה יהודי, נוצרי או מוסלמי. אני חושבת שעושים בארץ עוול לאנשים שאינם יהודים. אולי אם תהליך הגיור היה נעים יותר, הייתי עושה זאת באהבה. כיום הגיור נמשך כמעט שנתיים וצריך ללבוש חצאיות, ועוקבים אחרייך. אני לא רוצה להיות מושפלת".
במקביל לקריירת הדוגמנית, עברה גור, כדרכן של דוגמניות רבות, גם לעולם המשחק. היא כיכבה ב'חצויה', 'תמרות עשן', ובסדרת הדרמה המצליחה 'לאהוב את אנה', על משחקה בסדרה, היתה גור מועמדת לפרס השחקנית הטובה ביותר. "הסדרה החזירה אותי לארץ ופתחה לי דלתות. אלמלא הייתי מקבלת את התפקיד, סביר להניח שהייתי ממשיכה את קריירת הדוגמנות בחו"ל, ולכי תדעי היכן הייתי היום".

את חוויותיה, ניסיונה והידע הרב שצברה, החליטו גור ובן זוגה, הסוכן דוד ישעיהו, לרתום למען שינוי חוקי המשחק בעולם הדוגמנות. כצעד ראשון, בשנה האחרונה הקימו השניים סוכנות דוגמניות בשם 'DEVOTIONAL', שמבטיחה להיות "קצת אחרת".
"לפני חמש שנים, כשהתחלתי לשחק, גיליתי את איגוד השחקנים שח"ם וראיתי איך הם עובדים כך שכל זכויות השחקן נשמרות. תהיתי למה לדוגמניות אין את זה. הרי מדובר בשוק פרוץ, שיש בו ילדות צעירות. לא פעם מנצלים אותן, מבטיחים להן הבטחות. עושים להן בוקים וגובים מהן כספים. התייעצנו עם עו"ד דרור נחום, שאמר שהדרך להקים איגוד כזה תיקח זמן רב ועדיף בתור התחלה להקים סוכנות שתשמש דוגמה וסטנדרט. אני אומנם בתחילת דרכי כסוכנת, אך אני מרגישה שעם הניסיון של דוידי כסוכן ושלי כדוגמנית, נוכל להביא לתוצאה טובה".
היכן את רואה את עצמך בעוד עשור?
"לפי התוכנית העסקית, עוד חמש שנים נפתח סניף בניו יורק, אז עוד עשר, אני אשמח גם לסניף בפריז. אני רוצה שהסוכנות תצליח והבנות שלנו יעבדו ויצליחו, ויהיה גם ילד. שנינו לגמרי מוכנים לזה, זה רק עניין של זמן. בכל מקרה, בחיים לא נעזוב את הארץ, גם אם נגור כמה שנים בחו"ל, מבחינתי ישראל תמיד תהיה הבית".
***
הכתבה המלאה התפרסמה במגזין 'נשים'
לעמוד הפייסבוק של 'נשים'
