מידה 42 וגאה בזה: מרינה גורביץ' מדגמנת
היא מתפשטת על המסך, ומציגה גוף מלא ויפה. היא מתרחקת מסלטי חסה וממחטבים, לא רוצה להיראות כמו גלית גוטמן וגם לא כמו קטלין רייטר. המידות הטובות באמת של מרינה גורביץ'
כיום את שלמה יותר עם הגוף שלך?
"עכשיו, עם הקמפיין, זו ממש סגירת מעגל. עם הזמן הבנתי שזה הגוף שלי, אין משהו אחר. יש לי נטייה להשמנה. אני עושה ספינינג, פילאטיס, רצה, בהריון התאמנתי עד היום האחרון, ואני אוכלת מאוזן. אבל אני לא אוכל חסה ומרק כרוב, כי מה, אני בעונש? אני לא ארעיב את עצמי וארד דרסטית במשקל ברגע שהמצלמות יהיו עלי, כי זה מעביר בדיוק את המסר הלא נכון - שברגע שטוב לך ואת בשיאך, את אמורה פתאום להתכווץ".
דוגמאות לכך לא חסרות לגורביץ'. על קטלין רייטר, זוכת העונה הראשונה של "דה ווייס", היא אומרת: "הילדה הזו הייתה שמנמונת, אבל ברגע שהפכה לסלב - שרוך", על המנחות בטלוויזיה היא אומרת שרובן ככולן "שוקלות שני קילו, אולי חוץ מאודטה, אבל אודטה ממילא יושבת כל הזמן".
ועם זאת, גורביץ' מתנערת מהאפשרות שהמשקל שלה יהפוך למקפצה המרכזית בקריירה שלה, ויקבע אותה בנישה של האשה הגדולה. "נישה? ממש לא", היא עונה בתקיפות. "האוכלוסייה לא מורכבת מגלית גוטמן בלבד. תעלי על אוטובוס באמצע היום מתל השומר לפתח-תקוה, ותראי מה המידה הממוצעת של הנשים. אני היא האשה הרגילה, ואני אמורה לייצג את רוב הנשים בחוץ. זה הייצוג בתקשורת שמעוות מלכתחילה".
גורביץ', עם טיפה' לה שרידי מבטא רוסי, עלתה לארץ עם אמה בגיל 14, הישר אל תוך הקלחת המזרח תיכונית של הקריות בחיפה. "לא כיף להגיע בגיל כזה למקום זר", היא אומרת, "בואי נגיד שלבנות בלונדיניות בעלות חזה שופע, קריית ים היא מקום מאתגר משהו".
כשהייתה בת 17, היא ואמה עברו לתל-אביב. בהמשך גורביץ' דילגה על השירות הצבאי, וגם על כך היא לא מרגישה שום סיבה להתנצל: "כמו כל דבר בחיים, את צריכה להיות מחוברת לזה נפשית. עם כל הכבוד, לא ראיתי בצבא שום יעילות, ובמיוחד לאור היחס שקיבלתי מרוב הגברים הישראלים, רק פחדתי שאני אשב אצל איזה מפקד שיצבוט לי כל היום בתחת".
כילדה טובה רוסיה היא המשיכה ללימודים גבוהים. אלא שבמקום ללמוד רפואה או משפטים, ולהמשיך כך את המורשת המשפחתית, היא הלכה ללמוד עיצוב אופנה בשנקר. "אני תמיד רציתי להיות שחקנית או מעצבת אופנה", היא אומרת, "עוד כשהייתי בבית הספר הייתי מאפרת וקושרת סרטים לילדות מהכיתה". היא מתארת את שנקר כ"מקום לא קל, לפחות כשאני למדתי שם".
בגלל התחרותיות? איך הסתדרת שם?
"ברור שקורעים את התחת, אבל גם יש בזה משהו מאוד כיפי. עשיתי מה שרציתי, למשל קולקציות גברים מגוחכות בהשראת באטמן, כאלה. עבדתי מאוד קשה, וזה לא תמיד היה הוגן, כי מי שהיה לו כסף מהבית יכול היה לתפור אצל תופרת ולקנות חומרים יקרים, ואני לא הייתי אחת מהם. אבל מצאתי את דרכי".
הקסם שהילכו עליה כילדה קטנה הבגדים היפים של סבה וסבתה, עורך דין ורופאה, ברוסיה הקומוניסטית, עשה את שלו. שמלות המשי והפרוות שזכרה מבית סבתה השאירו עליה רושם לאורך כל שנות בגרותה, עד שהפכו לחומרי השראה לקולקציות שלה בלימודים. מרבית הקולקציות שעיצבה במהלך לימודיה בשנקר היו כאלה שהדגישו את הנשיות והפגינו אותה.
אחרי הלימודים קפצה לניו יורק כדי להתמחות בעיצוב שמלות ערב. מצוידת בניסיון שרכשה בעיר הגדולה חזרה לארץ והבינה ש"לצאת משנקר ולפתוח עסק זה פשוט לא אחראי, אלא אם אתה גאון פיננסי או שיש מאחוריך גב כלכלי". כמי שמעידה על עצמה ש"קיצורי דרך לא עובדים עבורי", החלה לפלס את דרכה בשוק האופנה המקומי, עד שהתבססה כיועצת קולקציות למותגי ייבוא וייצור קטנים. גורביץ' עבדה בחברות כמו "אותנטיקו" ו"גולף", וגם במותג שעבורו היא מדגמנת עתה, ושנקרא אז "מתאים לי". " כשאבי מלכה פנה אלי, הבנתי שזה לא מקרי", היא אומרת. "הבנתי שיש לי הזדמנות לעשות שינוי, להלביש נשים מלאות בבגדים סקסיים במקום באוהלים עם פרחים ופרפרים". עכשיו , מבחינתה, זו סגירת מעגל.
היית רוצה להיות מפורסמת? מדורי הרכילות וכל החבילה?
"כשהייתי צעירה והתלבטתי אם להיות שחקנית, ידעתי שיהיה לי קשה לקדם את עצמי בגלל המשקל. אבל היום בא לי להיות בחוץ, ולו רק בשביל לתת לגיטימציה לנשים להרגיש טוב עם עצמן. בא לי לשבת בתוכנית בוקר ושהחברה תאהב אותי, מה קרה? ".
התחתנת בקפריסין, לא עשית צבא, את מתפשטת בטלוויזיה - אני חוששת שגם הסטריאוטיפ הרוסי יתעורר לחיים.
"אני לא חוששת, אני מקווה. הכל בסדר. זה בסדר שאנחנו בלונדיניות, ורוסיות, ומלאות, ומהממות ותותחיות, וגם את יודעת מה - אני באמת מאמינה שכשזה אמיתי, זה מצליח. כל מה שבאמת נכון לך, ילך. ברגע שאני בוגדת בעצמי, אני נופלת ".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם