אודטה: זכות האישה על גופה ועל חייה
וגם: איך לאכול בצורה נוחה תפוחי עץ ומנגו ואיך קונים מצרכים בזול
כתב לי הפסיכולוג ד"ז: "בתחילת שנות ה-80 סיפר לי מורי בפסיכולוגיית ילדים, הפסיכואנליטיקאי הידוע ר"ב, על כמה איסורי טאבו מערביים במחקר המדעי. משמעותם המיידית והמעשית היא אי מתן תקציבי מחקר לנושאים אלה, אך עיקר משקלם הוא בשטיפת המוח התרבותית, עד שנדמה שהסוגיות לא קיימות. והדברים השתנו מאז אך מעט". וכאן הוא מנה לי ארבעה טאבואים שלא נוגעים בהם במחקר, כשהראשון שבהם היה "מאיזה שלב העובר הוא אדם?"
"המחקר בנושא תחילת האנושיות של העובר אינו קיים כמעט, למרות היותו אחד הנושאים המרתקים ביותר עבור האנושות. אבל כאן עלינו לחזור ולשנן ברוח תרבות המערב, כי 'זכות האישה להרוג את עוברה'. מובן שהבורות מקלה על המעשה, והאם משננת לעצמה שבעצם לא מדובר ביצור חי אמיתי". סוף ציטוט.
עוד טורים של אודטה:
שיטות לייצור מזל טוב
מיהו גבר גבר
איך מורידים פיכסה מסיר
יקירי, הדברים ידועים, וכל הדתות השוללות הפלות, וגם אגודת אפר"ת (העוסקת בהסברה ובהגברת המודעות בקרב נשים, שהעובר הוא כבר בנאדם שלם זעיר, ואין ליטול את חייו), מונחות בדיוק מהרעיון הזה. אלא שחוקית, בין "זכות העובר להתקיים" ל"זכות האישה על גופה" העדיפו (בחברות המערביות) את "זכות האישה על גופה" כערך עליון. וזה בגלל העיקרון האומר שטובת היולדת באה לפני טובת עוברה, ולפי זה - הנגזרת.
אגב, אותה זכות של האישה להחליט על גופה, מתקיימת גם במקרים ההפוכים: כשההיריון מסכן את חייה והיא בכל זאת מחליטה להמשיך אותו, וכבר היו דברים מעולם. זו לא "זכות האישה להרוג את עוברה" - אלא "זכות האישה על גופה ועל חייה". כי גוף האישה שייך רק לה, לא לחברה. ובאין לה זכות זו על גופה, היא הופכת לשפחת ההולדה של החברה. החברה רוצה בהמשך קיומה, ולכן היא איננה סובלנית אל פרטים מתוכה שלא תורמים למגמה זו (גייז, זקנים, נכים ונשים מפילות). אבל ככל שהחברה נאורה יותר, כך היא יותר מודעת וסובלנית לחירויות האישיות של כל הפרטים המרכיבים אותה, בלי לחוש מאוימת. ומכיוון שבחברות המתירות הפסקת היריון מתקיימת החרות העליונה המוחלטת של בני אדם על גופם, ומכיוון שמה לעשות, העובר מתפתח בתוך גוף האישה, ומכיוון שגוף האישה שייך רק לאישה - אז עד שהעובר עוזב את גופה, עדיין מדובר בגוף שלה, שהיא המחליטה עליו. נקודה. בשנייה שהעובר הוא מחוץ לגופה, הוא כבר ישות משפטית עם זכויות משלו על גופו, ואוי לה (עם כל חומרת הדין) אם היא תרע לו. אבל בחברות אלו - האם ללדת או לא, ומכל נימוק ושיקול - זו החלטתה של האישה, ורק שלה. זו גם הסיבה, ששום ערכאה משפטית לא יכולה לחייב אותה לעבור הפלה. אפילו לא במקרים שהעובר שלה הוא תוצאה של מה שמכנים במחוזותינו "גנבת זרע". כי זה בכלל לא אישיו (מרתק ככל שיהיה) של "מתי-העובר-הוא בנאדם", אלא בפירוש של "מה-הן-זכויות-האי שה-על-גופה".
כל דור ודור, יקירי, מעדכן, מחוקק ומפרש את חוקיו לפי רוח וערכי התקופה שבה הוא חי. והחברות המערביות המתירות הפסקת היריון כבר אמרו את דברן, מה, בעיניהן, קודם למה. ולהתחזקות מעמד האישה, כמגדר, בחברות אלה - בהחלט יש קשר לסדר העדיפויות הזה. אני מקווה שאינך רוצה להחזיר את החברות האלה לאחור. לזמנים הטובים ההם, שגברים כל-יכולים שניהלו אותן באופן פטריארכלי היו מחזיקים לעצמם "חוות גידול" פרטיות (סליחה, הרמונות, או ריבוי נשים), לתינוקות שייוולדו מזרעם, רק כי הם יכלו "להחליט על האישה". או שאולי אתה חפץ להחזיר את המצב הלא מוסרי הזה לעולם, תחת הטיעון הכל כך מוסרי של "זכויות העובר"? כי זו המשמעות של טענתך.
מנגו
מקלפים אותו בקולפן ירקות. כן, דליה, מקלפים, כי פטנט "משבצות החשבון", עדיין מלכלך את הפרצוף באכילה. מסדרים שהגרעין השטוח שלו יעמוד בניצב של 90 מעלות לקרש החיתוך (חלקו הכרסתני לימיננו ולשמאלנו, וגומת ה"טבור" השחורה של הגבעול בול מולנו, בקו ישר). ברגע שהוא עומד נכון, חותכים לו בסכין חדה ומשוננת (בגלל הסיבים) ובחיתוך אחד צמוד-צמוד לגרעין, "לחי" ימין, ואחר כך "לחי" שמאל. משתדלים לבצע חיתוך "מעוגל" מעט למעלה ולמטה, כדי להותיר מינימום פחת על הגרעין.
מכניסים כל חצי מנגו כזה לתוך שקית ניילון קטנה של סנדוויצ'ים, מפתלים ומקפלים לה את הגרון, ומניחים אותה בקערה. כל סועד לוקח לו שקית כזו, ואוכל מתוכה את המנגו בתענוגות הנפש. כל הטינופים והנזילות שלו נותרים בשקית, והידיים והפרצוף של הסועד המאושר נותרים נקיים. טדאם!
תפוח עץ
חותכים כל תפוח בחותכן התפוחים, המפריד אותו לשמונה פלחים פלוס ליבה. מצמידים בחזרה את התפוח החתוך (כולל ליבה) לצורתו העגולה מקורית, ומכניסים אותו לתוך שקית ניילון קטנה של סנדוויצ'ים (או תופסים ומהדקים אותו בגומייה עבה, ואז אין צורך בשקית). מפתלים ומקפלים את השקית, ומניחים גם אותה בקערה. הרווחנו תפוח חתוך לפלחים, שלא משחיר עד שעת האכילה. ושוב, טדאם!
רוצו טוסו למחסני "אושר-עד", הרשת החרדית, שמקבלים בברכה גם חילוניים שלבושים בצורה הולמת (גגלו היכן, בארץ, יש סניף של הרשת). קנו שם מוצרים (פירות, ירקות, חלבי, פיצוחי, דגים, בשרים, טואלטיקה, חומרי ניקיון, מוצרי נייר ופלסטיק חד פעמיים), זולים בעשרות אחוזים מכל רשת אחרת, טריים ואיכותיים להפליא. אין כזו חיה, באחריות!
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם