מי לימד את אירופה לאכול אבוקדו?
בסין הקמנו רפתות והסברנו למקומיים איך לתפעלן, להודים גילינו את מעלותיו של שמן הזית ואת הדרום אמריקאים לימדנו איך לגדל אבוקדו איכותי כך הפכה ישראל למעצמה עולמית בתחום פיתוחי החקלאות ולמדינה שאומות רבות רוצות ללמוד ממנה את רזי הענף
"לקחנו אותו לערבה", סיפר צבי אלון, לשעבר סמנכ"ל בכיר לסחר חוץ ולשיתוף פעולה בינלאומי במשרד החקלאות, שגם היה אחד ממלוויו של הנשיא. "בזמן הקדנציה שלו הוא ביקר במדינות בודדות בלבד ולא בענייני חקלאות, אבל פה הוא מצא מה שביקש מבחינת חקלאות מדברית. הוא היה מרוצה במיוחד כשהגיע לכיכר סדום וביקר בישובים הפורחים עין תמר ונאות הכיכר.'זה מה שאני רוצה לדעת - איך אתם עושים את זה', אמר".שטח רב בסין מדברי ונטול מים. לנוכח העובדה שעליו להאכיל 1.34 מיליארד פיות רעבים, הוא ביקש לדעת כיצד אפשר להפריח את השממה בארצו לפני שמגיעים למצב של חוסר במזון.
על פי התחזיות יחסר מזון בעולם בשנת 2050. ישראל , שנמצאת על גבול המדבר, סובלת ממחסור במים וכדי להתמודד עם ההשלכות פיתחו מדעניה טכנולוגיות ושיטות גידול מיוחדות. זה התחיל עם הטפטפות - בשל כך שאין הרבה מים לוקחים את המעט שיש ומעבירים אותם במכוון לשורשי הגידולים. היום אין כמעט משק חקלאי בעולם שאינו משתמש בהמצאה הזו.
זה המשיך עם ההתמודדות עם הקרקע היבשה והמלוחה ואחד הפתרונות היה הקמת בתי צמיחהחממות לגידול אינטנסיבי של ירקות. את המטעים מכסים ברשתות צל ונותנים להם לגדול ללא חשש מתנאי הסביבה. פתרון נוסף הוא פיתוח זרעים וזנים המתאימים לגידול בתנאי מדבר. מפתחים אותם, בין היתר, שתי חברות גדולות - "הזרע" ו"זרעים גדרה", שנרכשו על ידי חברות ענק בינלאומיות. מדברים על ישראל כמעצמת הייטק בתחום פיתוח התוכנה, אבל ההיי טק בתחום החקלאות הקדים את כולם.
כדי לסייע לסינים בפתרון בעית המזון העתידית הקימה ישראל חוות הדגמה חקלאית ליד בייג'ינג. בחווה ניתן ללמוד את כל שיטות הגידול החדשניות שפותחו בישראל.
השלב הבא היה הקמת רפת מתקדמת. הסינים לא שתו חלב ואפילו לא הכירו את הנוזל הזה. היום הרפת מספקת חלב טרי לתושבי הבירה הסינית.
לאחר שהוקמו חוות ההדגמה והרפת סיפרו תיירים שאחרי העיר האסורה והחומה הסינית, האתר המתויר ביותר הוא חוות ההדגמה. מאז שהוקמה מיליוני סינים ביקרו בה ולמדו את שיטות הגידול הישראליות. והדבר החשוב מכל - את הטכנולוגיות החדשניות מיישמים באיזורים הנידחים ביותר של מדינת הענק.
מדינה נוספת שעימה התבצע שיתוף פעולה בתחום החקלאות היא הודו. במדינה הצפופה לא ידעו איך לטפל בפרות וחלק מהבעיה היה בשל המסורת שמקדשת את הפרה. כל משק שם מתבסס על כמה פרות בודדות שזוכות ליחס טוב גם כשאינן מניבות חלב.
רפת ההדגמה הראשונה בהודו הוקמה לפני יותר מעשור. כיום ישנן יוזמות עסקיות שאוחזות בידע הישראלי ומשקיעות בהקמת רפתות למשק החלב בהודו. אחת היזמיות הללו היא חברת "א.ב. מתכננים", שחתמה לאחרונה על פרויקט להקמת 10 רפתות קומפקטיות המותאמות לשוק ההודי. הרפתות יכילו הוסטלים לפרות מבוגרות ושם הן יהנו מטיפול מיוחד. גם "אפימילק" מנהלת פרויקט הקמת משק חלב מודרני - בוויטנאם. ליד הו צ'י מין סיטי נבנה משק חדשני בהשקעה של חצי מיליארד דולר.
במערב הודו, ליד גבול פקיסטן-רג'סטן - חבל ארץ מדברי - לא ידעו מהם זיתים ומהו שמן הזית. חקלאי ישראלי בשם גדעון פלג משדמות דבורה, בא עם יוזמה והקים שם כרמי זיתים במטרה ללמד את תושבי המקום לטפל בעצים וביבולים. התוצאה: כיום שמן הזית הגדל באותו איזור צחיח הוא המבוקש ביותר בהודו.
בשביל להבין עד כמה הפיתוחים הישראלים בתחום החקלאות כבשו את העולם לא צריך להרחיק עד הודו וסין - גם באירופה הנאורה התאהבו בתוצרת הישראלית ובטכנולוגיה שלנו. האבוקדו הישראלי הוא הפרי שמייצאים הכי הרבה לעולם ואפשר בהחלט לומר שבזכות ישראל אירופה התאהבה באבוקדו. "אנחנו אור לגויים בתחום הזה", מדגיש צבי אלון. "לימדנו את האירופאים לאכול אבוקדו. השקענו הרבה מאוד בהסברה ובשיתוף פעולה עם רשתות השיווק בגרמניה לימדנו את התושבים:'אל תאכלו את האבוקדו כשהוא קשה. חכו שיתרכך'".
מאז ניטעו עשרות אלפי דונמים של עצי אבוקדו בספרד וכך גם בצ' ילה ובפרו. הם מספקים את הפרי המבוקש לאירופה. "אנחנו היינו הראשונים שהתחלנו לייצא לצרפת ולגרמניה", ממשיך אלון. "ואכן, היום הפרי הוא חלק מתפריט הגורמה של כל העולם".
דוגמה נוספת לכיבוש הישראלי היא "ג'אפה" - מותג בינלאומי עוד מראשית צמיחתה של המדינה. באירופה אהבו מאוד את התפוזים הישראלים ובסקנדינביה הם היו מבוקשים באופן מיוחד כי סיפקו ויטמין C לתושבים במדינות אלה, שהשמש היא מצרך נדיר בהן. היום התפוזים כבר לא "שווים פי אלף אחוזים מהזהב", אבל הענף זוכה לעדנה מחודשת הודות לפיתוח זנים חדשים של "קליפים" (תפוזים שנקלפים בקלות).
המובילה בשוק ההדרים היא קלמנטינת אור. "היא כוכב אמיתי", מספר אלון. "העונה אמנם הסתיימה לפני שלושה חדשים אבל במהלכה המותג אור פדה סכום גבוה מהקלמנטינות האחרות. וזו לא העונה הראשונה שהשוק העולמי מזהה את הזן הזה בצורה חריגה. זהו טיפוח ישראלי של מכון וולקני וענף ההדרים של מועצת הצמחים. את הזן טיפחו על שולחן המחקר ואחר כך גידלו אותו עד שיצא מוצר שהוא'מלך' בשוק ההדרים האירופי".
גם תמר המג' הול כבש לבבות רבים ברחבי העולם. מדינות רבות מייצרות תמרים, במיוחד אלה שבצפון אפריקה. אבל את המג'הול הגדול והעסיסי פיתחו בישראל. ישראל היא הדומיננטית בשיווק תמר המג'הול. רוב יצוא התמרים מישראל לאירופה שייך לזן הזה. "מגדלי תמרים בעולם רוצים חוטרים מהפיתוח הזה, ממש מתחננים" אומר אלון. ואסור לשכוח את המלונים הישראלים - במיוחד את זן הגליה שפותח במכון וולקני.
הראש היהודי ממציא לנו פטנטים גם בתחום הדיג. לפני כעשור פיתחה קבוצת מדענים שיטת גידול של דגים בכלובים בים. הדגה בים מידלדלת ויש צורך בגידול אינטנסיבי כדי לספק את הצריכה הגדלה (עולם עומדת על 18.8 ק "ג לאדם לשנה) על רקע מחסור בחלבון מן החי.
הטכנולוגיה של חברת "סבפלקס" מבוססת על שלושה עוגנים מרכזיים - נקודת עגינה מרכזית אחת, גמישות מודולרית, ויכולת צלילה. כבל מרכזי המחובר למסגרת של מתקן הגידול מעניק למערכת גמישות ומאפשר לה לנוע בהתאם לזרמי הים. בימי סערה משקיעים את הכלובים לקרקעית שם, שם שקט, ומעלים אותם כשהסערה נרגעת. בחוות הדגים שמול חופי אשקלון מגדלים כ-2,000 טונות דגים - בעיקר דניס.
מכל העולם באים לראות את הפלא הזה. רק באחרונה הגיע לישראל שר הדגה של ברזיל מרסלו קריבלה. הוא עמד בראש משלחת של 50 איש והמטרה היתה ללמוד מישראל איך לגדל דגים בים. החקלאות הימית מתבצעת בעולם - ובתוך כך בברזיל - במפרצים או ביבשה, אך לכך יש מגבלות שטח ובעיות אקולוגיות. חוות הדגים מנצלות את יתרון שטחי הים הפתוח עם חמצן ומקורות מזון טבעיים.
כבר בעשור הראשון להקמתה של המדינה ראו ראשיה חשיבות בטיפוח קשרים עם מדינות העולם באמצעות סיוע. דוד בן גוריון ואחריו גולדה מאיר החלו את המסורת בכך ששלחו שליחים לאסיה ולאפריקה כדי לעזור להם בנושאי יבוש ביצות והפרחת השממה. במשך השנים הסיוע החקלאי, הקורסים למשתלמים ממדינות מתפתחות, הקמת חוות חקלאיות ושאר הפרויקטים התרחבו והפכו למרכזיים בתחום שיתופי הפעולה.
שליחי משרד החקלאות לאיזורים הנידחים ביותר בקצוות תבל כדי ללמד את המקומיים איך לגדל עגבניות או תרנגולות. מומחים בתחום החקלאות הגיעו גם למדינות שלישראל לא היו קשרים דיפלומטיים איתן. כך הפכה התרומה בתחום החקלאות לחשובה אפילו יותר מהדיפלומטיה המסורתית, כי היא עזרה לשמור על האינטרסים של ישראל. וגם על כך ראויה החקלאות הישראלית לציון לשבח.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם