לא במידה 36: ריי שגב מדגמנת הלבשה תחתונה
כבר ארבע שנים ריי שגב, בלוגרית ודוגמנית פלאס סייז, נלחמת באובססיית הרזון של תעשיית האופנה. עכשיו היא האישה המלאה הראשונה בארץ שמובילה קמפיין הלבשה תחתונה. בשיחה עם הדוגמנית והשחקנית יאנה גור היא מסבירה למה מידה 36 זו לא אופציה מבחינתה
עכשיו, בגיל 29, ריי עשתה סוג של פריצת דרך - היא קיבלה את הובלת הקמפיין החדש של חברת ההלבשה התחתונה 'ג'ק קובה' צעד שנחשב חריג בתעשייה שלנו, שבה נשים שמדגמנות הלבשה תחתונה הן בדרך כלל מאוד (אבל מאוד) רזות. בעיני, נוכחות של נשים כמו ריי במדיה היא הדרך היחידה שלנו לייצר עוד מודלים של יופי. נפגשתי איתה על מנת לשוחח על גוף ונפש, שאיפות וחלומות, ולשאול מתי בתעשיית האופנה יבינו כבר ש'פלאס סייז' זו לא מילה גסה, אלא הדבר הכי חם שיש היום.
הופתעת כשפנו אלייך לדגמן הלבשה תחתונה?
"האמת שלא. אני מחכה כבר המון זמן שמישהו יעשה משהו. כאילו, תרימו את הכפפה. זה הכי הגיוני. מה שכן הפתיע אותי זה שהם לקחו רק אותי. זה לא אני לצד עוד דוגמנית. זה רק אני, ואני במרכז. זה לא קרה לי אף פעם, בעצם".
כמו שצריך.
"תודה, יאנה. את מאוד מפרגנת לי וזה מקסים".
יש לך חששות? הציבור לא רגיל לראות דוגמנית פלאס סייז מדגמנת הלבשה תחתונה. לי זה נשמע רגיל ונורמלי לחלוטין, אבל האוכלוסייה עוד לא נחשפה לזה.
"תמיד יש סיכונים כשאת עושה דברים כאלה. אחת מההפקות הראשונות שלי הייתה בבגד ים. זו הייתה הפקה לאתר אינטרנט, וקיבלתי שם טוקבקים נוראיים. 'מי זו השמנה הזו', 'תביאו דוגמנית נורמלית', 'תעשי דיאטה ואז תבואי'".
לזה התכוונתי.
"תשמעי, זה היה לי מאוד מאוד קשה בהתחלה ואפילו דיכא אותי. אבל אני חושבת שמה שהיה נורא חזק זה שתמיד היו הנשים שנתנו לי את הכוח להמשיך לעשות את הדברים האלו, כי אני נתתי להן כוח. במשך השנים קיבלתי כל כך הרבה פידבקים, ויש לי קהילה מאוד מאוד גדולה שהולכת אחרי, אנשים ממש עוצרים אותי ברחוב. אז אני מבינה שאני עושה את הדבר הנכון.
"אגב, הייתה תגובה של חברה מאוד טובה שלי שהייתה יותר קשה לי מכל טוקבקיסט. היא אמרה לי, 'אני מאוד לא מסכימה עם הערכים שאת מחצינה פה בדבר הזה. את תומכת בסקסיזם, את מחפיצה את עצמך', וזה נורא כאב לי. היא באה ממקום פמיניסטי, אבל אני לא יכולה לתמוך בכל האג'נדות. יש לי אג'נדה אחת. האג'נדה שלי היא לתת מענה לנשים בכל הקטגוריות של האופנה. אם זה אומר שאני צריכה לדגמן הלבשה תחתונה או הוט קוטור - כל דבר שהוא, אני רוצה להיות שם".
התמונות מושלמות. איך הרגשת בצילומים? היית עם יותר ביטחון לעומת לפני ארבע שנים? יותר נפתחת, הרגשת יותר שלמה עם עצמך?
"היה מדהים על הסט. זה מאוד מאוד עזר שהצלמים, גיא כושי ויריב פיין, מאוד אהבו לצלם אותי, וזה היה נורא כיף. אבל כבר לפני ארבע שנים היה לי מלא ביטחון. אף אחד לא חשב שזו פעם ראשונה שאני מדגמנת. ברגע שהחלטתי שאני דוגמנית, לקחתי את זה בשיא הרצינות. אני מרגישה מאוד שלמה עם הגוף שלי. אני עובדת עליו מאוד קשה. הוא חטוב והוא נראה טוב. אני לא אגיד לך שכשאני נמצאת על מסלול תצוגה עם דוגמניות רזות זה לא קשה לי. כן, זה קשה לי. בסופו של דבר, זו השיחה שלך עם עצמך"
את עדיין עושה את התרגילים שלך? יש לך תרגילים של עיצוב גוף שהראית לי, שתוך שבוע ימים הציצים עולים, הטוסיק מתרומם, הבטן נכנסת והגב נהיה עגול. משהו פסיכי. וזה לא בקטע של להיות יותר רזה, אלא יותר חטובה.
"אני עושה את זה כל יום כבר חודשיים וחצי. אחותי מאמנת כושר ופילאטיס והיא הביאה את השיטה הזו. הכל באותה מידה, אבל זה נראה יותר טוב".
בואי נדבר על חוק הפוטושופ. הוא לא מביא באמת פתרון. הבנות עדיין נראות רזות, זה עדיין מרוטש, הכל נראה אותו דבר. ואת מההתחלה היית נגד. שמעתי אותך בראיונות ואמרתי, בוא'נה, חבל על הזמן. ההיא כל השנים הולכת לבד במלחמה הזו. וכשבא חוק כזה, מישהי אחרת הייתה מחבקת ואומרת-מהמם לי, אני בעד. ואת דווקא לא.
"בכלל, כל השיטת מדידה הזו של ה-BMI היא מיושנת וטיפשית. אני ואת, למשל, לא יכולות להימדד באותה טבלה. יש לנו מבנה גוף שונה. לי יש עצמות רחבות, כבדות, וואטאבר, והרצפה עקומה - לא משנה. אנחנו לא יכולות להיות באותו מדד. זה שאת בגובה מסוים לא אומר שאת צריכה להיות במשקל מסוים. אני זוכרת שבגיל מאוד צעיר הייתי קוראת מגזינים, והיו שם הטבלאות האלה של התאמה בין גובה למשקל. ואני זוכרת את עצמי אוכלת את עצמי, נשקלת חמש פעמים ביום רק כדי לנסות להוריד את הכמה קילו האלה ולהגיע למשקל שאני אמורה להיות בו. ואף פעם לא הייתי במקום הזה אפילו שלא אכלתי כלום, רקדתי כל היום ועשיתי ספורט בטירוף. היו תקופות שלמות בגיל 14 שחייתי על תפוח, ופתאום היו לי בולמוסים מטורפים כי הייתי נורא רעבה. באמת, סיוט".
את מבינה למה יצאת גדולה? כי כל בחורה אחרת שהייתה עוברת את הסיוט הזה, הייתה מחבקת את החוק הזה. ואת לא, וזה מדהים.
"בחורה מן היישוב אומרת אוקיי, יש חוק פוטושופ, אז עכשיו רק הדוגמניות הבריאות יעבדו. אבל בסופו של דבר הן בריאות אבל עם BMI שהוא כביכול לא תקין. אז מה זה אומר?".
זה אומר ללכת ולקנות אישור BMI, וזה הפתרון בישראל.
"אבל אף אחד לא יודע את זה, אז מבחינתן זה עוד יותר בעייתי".
אני , למשל, תמיד חושבים שאני רעבה. לא אנשים מהתחום - הם מכירים אותי שנים ויודעים שאני אוכלת, וגם יודעים לאיזה כמויות אני מגיעה. אין אצלי חשבון. לילה, צהריים, לא אכפת לי.
"אם אני הייתי אוכלת כמו שאת אוכלת, את לא מבינה איזה הר הייתי".
אבל זה המבנה שלי. תשמעי, אני, היה חסר לי ציצי. למדתי לאהוב את עצמי גם בלי. לא רצתי לעשות ניתוח, ואז בגיל 25 הייתי מאשימה מישהו שהנה בגללו עשיתי ניתוח. זה מה שיש, ואין מה לעשות. אבל מי שלא מכיר אותי, אז למשל אומרים לי 'אולי תאכלי משהו'. זה מעליב. זה כמו שלבחורה מלאה יגידו 'את שמנה', ופה זה עוד יותר קיצוני, כי כאילו אומרים לי שיש לי הפרעות.
"אני חייבת להגיד שיש בזה אלמנט כזה של צרות של עשירים".
ובגלל זה הפסדתי שתי עבודות בכסף, בגלל צרות של עשירים. כי אין לי BMI ואני לא מזייפת. החלטתי ללכת עם האמת שלי עד הסוף, ואני משלמת על זהכלכלית. אבל בסדר.
"תשמעי, כשבחורות רזות משוות את עצמן לבחורות מלאות, בקטע של 'גם אנחנו מקופחות', אני קצת אומרת להן: אוקיי, אתן לא מקופחות כמו המלאות. כי אין מה לעשות. יש להן בגדים, יש להן מודלים של יופי שמתאימים להן. יש לך גושפנקה לזה שאת יפה, זה בסדר. למלאות בחברה יש דימוי של הדודה, הלא סקסית. הן אף פעם לא מוצגות במדיה כבחורה הכוסית שאתה רוצה לצאת איתה. לנשים בכל מידה יש תסכולים, אבל לנשים גדולות יש איזו מין לגיטימציה כזו לכעוס על העולם.
"דרך אגב, יש המון טוקבקים שאומרים לי 'את בכלל רזה, איך את מצטלמת למידות גדולות', זה גם דבר שקשה לשמוע. אני באה מתוך רצון טוב, וכל מה שאני עושה זה באמת ממקום הכי פנימי ומהבטן, ואז אני מקבלת את התגובות האלה של 'את לא מייצגת אותנו', כאילו יש מלחמה בין רזות לשמנות. זה נורא קשה לי, המקום הזה. אני מנסה כל הזמן להבהיר שזו לא מלחמה. לכל אשה יש את המקום שלה. וכל אשה צריכה להבין מי היא, וכמה זה מגניב ומהמם ומדהים וסקסי להיות היא עצמה".
לדעתי הפתרון האמיתי זה דוגמניות כמוך. שיהיו עוד כמה. ברגע שיהיה מגוון, זה ייתן מודל יופי אחר לנערות, שיראו שאפשר להיות גם ככה, והכי סקסית ומהממת ומיוחדת.
"זה משהו שאני עובדת עליו בלי קשר לדוגמנות. אני נותנת גם הרצאות בבתי ספר ויש לי ממש חברות קטנות שם, שמתכתבות איתי. אתמול הייתי בריאלי בחיפה ובאו אלי בנות שהיו בהרצאה ורצו להצטלם איתי והתרגשו שבאתי. אני נותנת להן המון חוזק. אני באמת חושבת שאם היה לי בתור נערה איזשהו מודל יופי שהייתי יכולה להזדהות איתה, ולא רק טבלאות ונוסחאות איך לחיות על 500 קלוריות ביום, אולי היה נופל לי איזה אסימון אחר".
מבחינה כלכלית, הפלאס סייז זה שוק עצום. יש פה אוכלוסייה מאוד רחבה שלא מקבלת שירות. יש פה קהל יעד שמתעלמים ממנו. זה בסופו של דבר גם כסף.
"זה קהל שלא מחונך להוציא כסף. אני רואה טוקבקים 'איזה יקר זה' על בגדים. ואת אומרת לעצמך: למה אתן לא מוכנות להשקיע בעצמכן? הן לא במקום של לתת לעצמן. זה ממש חינוך חברתי. צריך להיות על זה דיבור ובאזז. דוגמניות פלאס סייז צריכות להופיע בספורטס אילוסטרייטד".
"בטח. אני רוצה להיות על השער של 'בלייזר'. מבחינתי מחר אני עושה את זה".
היית מצטלמת שם בעירום?
"לא צריך להגזים".
את נוסעת עכשיו לניו יורק. מה המטרה של הנסיעה? אם את תהיי מעולה שם כמו שאת מעולה פה, את תצליחי. יש לך את ההתמדה.
"אני כבר איזה שלוש שנים מדברת על זה שאני רוצה לנסוע לניו יורק. זה החלום. אני רוצה קצת לראות עולם, איך זה עובד, איך התעשייה עובדת. אני מרגישה שאני חייבת לנסות. יש לזה שוק מטורף".
בארצות-הברית יש שוק ממש פסיכי, ובלונדון יש שבוע אופנה של פלאס סייז.
"הקטע זה שאין מספיק דוגמניות פלאס סייז. יש אולי 30. יש הרבה שרוצות להיות, ולאף אחת אין תיק עבודות כמו שלי וניסיון כמו שלי".
האמונה בעצמך זה המון. יותר מכל דבר אחר.
"אני יודעת גם שיכול להיות שאני אחזור, אבל אם יהיו אופציות שירגשו אותי - אשאר. הרגשתי שמיציתי פה את האופציה, וזה הזמן לעשות את הצעד. יש לי חרדה מאוד גדולה מחו"ל, אני נורא ישראלית".
האם היום, אחרי שנים של התעסקות במשקל, הגעת למצב שקיבלת את עצמך ואת אוהבת את עצמך כמו שאת? אולי תגיעי לניו יורק ובסוף תרזי? תחזרי למידה 36?
"אני לא יכולה לחזור למידה 36 כי מעולם לא הייתי בה. אולי בכיתה ה'. בגיל 12 כבר הייתי 1.70 מ' עם ציצים".
כל התהליך והדרך שעשית, הדרייב הזה של שנים - איך זה לא מעייף, להיות לבד במלחמה הזו? הרי כל התחום של הפלאס סייז רק עכשיו מקבל יותר לגיטימציה. אני מזמן הייתי נשברת, באמת אני אומרת לך.
"לפעמים זה מעייף ויש נקודות שבירה. אבל זה משהו שמגיע כל כך מבפנים, שאני פשוט לא יכולה להסביר את הכוח הזה. זה כוח שהוא גדול ממני. זו ממש שליחות בעיני.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם