פאשניסטיות לנצח: בלוגריות אופנה בנות 90
ארי סת' כהן צד נשים מבוגרות נודפות סטייל שלא היה מבייש אף פאשניסטה צעירה. הוא יזם בלוג אופנה ועכשיו גם צילם סרט המתעד 7 נשים ניו-יורקיות. מבוגרות אבל לפניכן
הסרט התיעודי שבו רויס סמית'קן מופיעה הוא פרי יוזמתו של הצלם ארי סת'-כהן והקולנוענית לינה פילופלייט. כהן העלה לרשת את הבלוג "סגנון מתקדם" באוגוסט 2008 ומאז התגלית עשתה גלים ופרויקטים רבים נולדו בעקבותיו.
אז על מה מדובר בעצם? כהן אסף נשים נודפות סטייל מעל גיל 60 ועודד אותן לכתוב ולפרסם תמונות וסרטונים שלהן. בסרטונים קצרים שקדמו להפקת הסרט, הוא דובב אותן לחלוק פיסות חיים הקשורות לסטיילינג כמו גם רסיסים אחרים מחייהן. מלבד ההנאה הצרופה מצפייה בסטיילינג משובח אשר לא נס לחו, מאפשרת הבמה המיוחדת הזו להציץ לתוך חייהן של נשים מבוגרות, ובכך היא משמשת מעין "מסה סוציולוגית" על הזדקנות וזהות.
אחת מהדוגמאות הבולטות להדים שעורר הבלוג בעולם האופנה היא עדותו של מעצב העל, מארק ג'ייקובס שנבחר ע"י מגזין "טיים" כאחד ממאה האנשים המשפיעים בעולם. הוא אמר כי קולקציית סתיו 2012 שלו עוצבה בין היתר בהשראת הבלוג. (ונסלח לו על כך שדוגמניות המסלול שלו נראו בנות 14).
צילומי הסרט החלו ב-2008, והם מומנו באמצעות קמפיין ברשת שהניב יותר מ 50 אלף דולר. "כדי לא לחרוג מהתקציב הדל שהיה לנו, נאלצתי לבקש הרבה טובות מחברים", צוחקת פליופליט. הפרויקט החל לאחר שהועלו לרשת סרטוני וידאו קצרים של מושאיו של כהן. "אנשים השתגעו עליהן ביוטיוב, היינו מעלים סרטון ומקבלים 50 אלף צפיות כמו כלום", היא אומרת, "פתאום הבנו שיש לנו סיפור הרבה יותר גדול ממה שחשבנו".
בראיון משותף שהעניקו כהן וכמה מנשות הסרט ל"גרדיאן" הם מספרים על התהליך. כהן מציין שכאשר הוא פנה אל הנשים לראשונה, רובן ככולן היו ספקניות מאד לגבי הפרויקט שלו. הרקדנית בדימוס ג'קי מרדוק, זוכרת בדיוק מה היא לבשה כאשר כהן ניגש אליה. היא מיהרה להעמיד אותו על מקומו בתקיפות כדי שיידע עם מי יש לו עסק: "תזהר, אני מקצועית ואני מסוגלת לתבוע אותך אם תשתמש בתמונה שלי ללא רשותי", אמרה לו. כהן אומר שגם את ג'ויס קארפטי, לימים חברה ואחת ממושאיו המרכזיים של הסרט התיעודי, לקח לו זמן רב לשכנע.
"חלק מהנשים שפניתי אליהן נענו בחיוב, וחלקן לא, "אם יש נשים בנות 83 שמסתובבת ברחובות, זה משום שיש להן מה להגיד והן מרגישות שיש להן עוד מקום בעולם". כהן לא יכול להשאר אדיש למראה אישה המדיפה סטייל טוב, אבל מבין גם את אלו שלא נענו לו. "נשים שמסרבות לקחת חלק במיזם" הוא מסביר, "חוששות שהבלוג ייקח עליהן בעלות ושייעשה שימוש לא ראוי בתמונות שלהן, או שבאופן פשוט אין להן את הזמן או הנטייה לפרסום". אישה אחת בשנות ה-60 לחייה שנושמת אופנה סירבה בהתמדה לכהן, משום שהיא מצאה את הפרויקט לא יאה לנשים מבוגרות.
"מה שאני מציג בבלוג שלי מאד חיובי", אומר כהן בן ה-32, "אני לא מראה את הצד השלילי שבגיל משום שזה כבר מצוי במדיה בשפע, אולם בהכנת הסרט בהחלט רצינו להראות את המאבקים וההתמודדויות שמזמנת הזקנה", הוא נעשה שקט. "אלו נושאים שבתור צעירים אנחנו בדרך כלל לא חושבים עליהם, כמו איך זה למשל להזדקן ולאבד את מיטב חבריך".
כהן, בוגר ממושקף מאוניברסיטת וושינגטון, מספר על עניין מיוחד שמצא בקשישים כבר בצעירותו. הוא מספר שאם הוא לא היה מתעסק בסרטו, ככל הנראה שהוא היה מוצא את עצמו עובד בבית אבות. כהן מסביר שלסבתותיו בלומה והלן הייתה השפעה רבה על חייו המוקדמים, הוא מתאר ב"יראת כבוד" את התחושה שחש כלפי סבתו בלומה ,ספרנית בגמלאות, בתור ילד. "היינו נוהגים לצפות יחד בסרטים ישנים והייתי מנצל את הזמן לחטט לה בארונות ולמדוד את הבגדים שלה", הוא אומר. הלן, סבתו מהצד השני, הייתה לבשה חליפות אסקדה וענודה תכשיטי זהב. "כשהיינו נוסעים ללוס אנג'לס, אנשים ברחוב היו שואלים אם היא כוכבת קולנוע".
"כל החיים שלי השתנו מאז שפגשתי את ארי", אומרת רויס סמית'קין, אמנית ומורה לאמנות בפנסיה. סמית'קין בת ה- 94 עוטה על עיניה ריסים מלאכותיים ומתהדרת בשיער צבוע כתום עז, כיכבה לאחרונה כפנים של מותג המשקפיים "קארן וולקר". "השיחות עם כהן הסבו לי כל-כך הרבה אושר. איך גברת יכולה לסרב לו?" היא תוהה בקול וצוחקת.
סמית'קין שציירה את דיוקנה של איין ארנד, שעד היום מעטר מהדורות רבות של ספריה, סיפרה שהמודעות שלה לסטיילינג הגיעה מאמא שלה. סמית'קין עצמה נולדה בפולין ב1920, וגדלה בברלין. בשנת 1938 היגרה יחד עם משפחתה לארה"ב. "היתה לי ילדות מאושרת מאד", היא אומרת, "התקופה הייתה רעה וקשה אבל הזיכרון שלי מאמא שלי הוא זיכרון של אשה אצילית הלבושה בצורה אלגנטית מאד. כילדה הייתי גאה מאד באמא שלי בגלל זה".
במדינה נוספת שחוותה הרס ומלחמות באירופה של מלחמת העולם השנייה, נפגשה ג'ויס קרפטי לראשונה עם סטיילינג. בימים שלאחרי המלחמה היא למדה אופרה במילאנו."ניתן היה לראות חורים של קליעים בקירות הבתים וכולם חוו תקופה לא קלה כלל, ובכל זאת, בשעות של אחר הצהריים, כולם היו יוצאים לבושים בסגנון יפה להפליא. אני נזכרת בעונת הסתיו דאז. כל הנשים יצאו בחליפות טוויד ונעלי זמש. מיד קניתי לעצמי חליפת טוויד כזו וזוג נעליים אלגנטיות. כאשר הייתי צועדת כך ברחוב, כל הראשים הסתובבו כדי להסתכל עלי", היא צוחקת.
הנשים שהסרט מסקר חיות אורח חיים שונים מאוד, הן באות מרקע אתני ומעמדי שונה והסגנונות האישיים שלהם נעים בין צבעוניות אנרכיסטית לבין סגנון קלאסי וסולידי – אבל במהלך הצילומים צצו ועלו נושאים משותפים רבים בין שבע הנשים: מאבקים כספיים, יחסים במשפחה, התמודדות עם הזדקנות ואובדן. אחת מהנשים המסוקרות בסרט היא זלדה קפלן בת ה-95 אייקון אופנה אשר מתה במהלך הצילומים. קפלן התעלפה בהיותה ישובה בשורה הראשונה של תצוגת 'ג'ואנה מסטרויאני' בשבוע אופנה בניו יורק, הובהלה לבית חולים ונפטרה במקום.
"אני כמעט מתתי" מספרת לין דל-כהן בת ה-81, בעלת בוטיק אופנה יוקרתי במנהטן אפר ווסט-סייד. הלוק שהכי מזוהה איתה: טורבנים גדולים לראשה ושרשראות ענק לצווארה. "הייתי במצב קריטי במשך שישה שבועות", היא מספרת, ואכן אחת מהסצנות החזקות בסרט מתרחשת כאשר היא שוהה בבית-חולים לאחר 3 ניתוחים, תשושה מאד אך לבושה עדיין מוקפד ואלגנטי. "לא פעם קרה לי שנשים שהיו איתי בטיפולי פיזיותרפיה שאלו אותי, 'הו, זה תוכנית אופנה פה? ואני הייתי עונה, כן! בוודאי!".
כהן הקים את הבלוג שלו כדי לעזור לתקן את מה שהוא רואה כחוסר צדק בסיסי של התרבות: היעלמותם של אנשים מבוגרים מזירת החיים. "נשים מבוגרות מעל גיל 60 פשוט הופכות להיות שקופות, הן לא נראות באמצעי התקשורת, ודיבור כמו של טינה פיי שקבלה על כך ש"אף אחד כבר לא רוצה לשכב איתה הופך להיות דבר מטורף". לא מעט אנשים שואלים אותי : 'למה אתה בעיקר מצלם נשים? ' ובכן, אני לא חושב שגברים מתמודדים עם אותם האתגרים הסבוכים איתם נאלצות להתמודד נשים בנות זמננו", אומר כהן. " אני חושב שהרבה מזה נובע מתוך פחד. פחד ממוות. פחד מהזדקנות".
"כקבוצה, אני חושבת, לעזאזל, שיש לנו הרבה מה להציע", אומרת קארפיטי, סבתא לשני נכדים שקולעת את שערה האפור בצמה. כהן מסכים עימה, "אנשים בימינו חיים זמן רב יותר, תכלת החיים עולה ואף אחד לא צריך להתחבא בשיחים בשל כך".
"אני חושבת שהפנמנו יותר מידי שאישה היא דבר "סקסי", אומרת פילופלייט, "ולא הותרנו מקום לזהויות נוספות ששיכות לנשים, גם בשלבים אחרים של חייהן. אישה מבוגרת ומטופחת אשר משקיעה מחשבה בלבוש שלה, היא סמל בעייני, היא כמו איזו 'פומה'. אני חושבת שבארצות הברית, יותר ממדינות אחרות שאני מכירה, גיל הוא מנודה".
לנשים אלה, הזקנה מביאה סוג של שחרור שקשה למצוא צל אנשים צעירים. "כולנו רוצים איזשהו אישור", אומרת לין דל-כהן, "אבל אני חושב שאדם צריך לאהוב את עצמו לפני הכל". אני לא מפחדת", אומרת קארפיטי בהתלהבות, "זו מתנה שהגיל מביא עימו, הוא מעניק חופש. לא אכפת לי מה חושבים עלי, אני חופשיה".
"כשאתה מתבגר, אומרת סימת'קין "אתה מבין שלא צריך להשיג כל דבר . לא צריך ללכת לכל מסיבה, החיים ממשיכים בדיוק אותו הדבר. כשהייתי צעירה יותר, הרגשתי שאם יש שש מסיבות, אני חייבת להגיע לכולן אחרת אני מפספסת משהו, אבל עכשיו, כל יום שאני חיה הוא חגיגה".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם