גלית גוטמן: "עשיתי מאיך שאני נראית קריירה מדהימה"
אולי זה הגיל, אולי נסיבות אחרות של החיים, אבל אין ספק שגלית גוטמן בשלה כעת לשינויים: "פתאום הבנתי שהחיים זה כאן ועכשיו, שגמרנו, אין כאן שום חזרה גנרלית". בראיון ראשון מאז מעברה לאקטואליה היא מספרת איך התגברה על הפחד הכי גדול שלה
כבר חצי שנה גוטמן מגישה את תוכנית הבוקר של קשת לצד יואב לימור. משבצת שידור נחשקת שנשים רבות, מוערכות ומוכרות בתעשייה, נלחמו עליה בשיניים. גוטמן לא מתיימרת להיות מישהי שהיא לא, היא לא נכנסת לדמות של מגישת חדשות עם דיקציה מושלמת וחליפה, היא מביאה את עצמה נטו למסך, היא לא מזייפת - וזה אולי, בין היתר, סוד ההצלחה שלה. קברניטי קשת לקחו הימור גדול כשזרקו אותה למים העמוקים של אחת מתוכניות הדגל של הערוץ, והלכו עם ההימור הזה על כל הקופה. עם פרומו נוצץ, אולפן חדש שנבנה במיוחד, יחסי ציבור ואריזה יקרה כמו שרק זכיינית כמו קשת יודעת לעשות. על גוטמן, שגם ככה התמודדה עם פחד מכישלון ועם העול העצום שהוטל על כתפיה הצרות, הרעש התקשורתי סביב המהלך הזה הילך אימים.
"בערוץ 10, הבית הקודם שלי, רצו במשך שנים שאני אעשה את הבוקר וסירבתי בעקביות", היא משחזרת, "ואז הגיעה הפנייה מקשת לתוכנית בוקר, ובמשך חצי שנה אמרתי גם להם לא. האמת היא שפשוט פחדתי להיכשל. דווקא בגלל שכל כך רציתי את המשבצת הזאת, דווקא בגלל שאין היום כמעט מקומות בטלוויזיה שאפשר לבוא בהם לידי ביטוי. הכל מוצף בריאליטי, ואת זה כבר עשיתי ("הדוגמניות", ג "ז), והיה לי כיף, אגב. אבל אחד המקומות היחידים שנשארו בטלוויזיה שבהם את באמת יכולה להישאר את, ולא לקרוא תסריט שמישהו אחר כתב, זאת תוכנית הבוקר. מעבר לזה, יש במשבצת הזאת הכל. זה מתחיל באקטואליה הכי קשה שיש, חדשות, כלכלה, ונגמר במגזין צבעוני ומיכל דליות".
ממה פחדת? מזה שלא תשלטי מספיק בחומר? שלא תגלי מספיק ידע? מהסטיגמה של דוגמנית-מגישה שלא ראויה לתוכנית אקטואליה?
"הפחד שלא ירצו לשמוע מה שיש לי להגיד, שזה לא יעניין אנשים לשמוע אותי, שהרייטינג לא יהיה גבוה מספיק. את צריכה להבין, כל הקריירה שלי סופר מחושבת ומתוכננת. מעולם לא עשיתי שום דבר שאני יכולה להיכשל בו. אולי זה לא נראה ככה למתבונן מבחוץ, אבל הקצב שלי הוא מאוד איטי, מאוד שקול ומאוד מחושב. אמרתי המון פעמים 'לא' בקריירה שלי, כי אני לא נכנסת למשהו אלא אם כן אני משוכנעת שאני יודעת בדיוק מה אני עושה שם, ורק אז אני עושה את זה על הצד הכי טוב שיש, ונותנת את המאה אחוז שלי. אני לא אינסטנט. לקשת כבר הגעתי אחרי ששחיתי בעולם הדוקו, שבדיעבד, כשאני חושבת על זה, מדהים אותי איזה אומץ היה בזמנו לערוץ 10 להנחית אותי למשבצת הזאת, לתת לי את ההזדמנות הזאת".
אז מה קרה פתאום? למה אחרי חצי שנה אמרת כן לקשת?
"קרה לי משהו בגיל 40. אני פתאום הבנתי שהחיים זה כאן ועכשיו, שגמרנו, עכשיו זה קורה ואין כאן שום חזרה גנרלית, והחלטתי לקחת את התוכנית".
במהלך כל הקריירה שלך לא סימנת מטרות ותקפת? לא כבשת יעדים?
"הכי לא. אני פסיבית, אני לא דוחפת את עצמי לפגישות, לא מייצרת פורמטים, אבל ברגע שאני שם - אני נותנת הכל. אני בפוקוס. אני לא מתפזרת. וכשאני כל כך נוכחת, אז גם ה'מה יהיה' לא מפחיד אותי, כי הוא לא באמת קיים ".
גם מבחינת הנראות שלה על המסך, ניתן היה לראות את גוטמן משתחררת לאט-לאט. בשבועות הראשונים של התוכנית היא בחרה, במודע או שלא במודע, בבגדים סולידיים ומונוכרומטיים, כאלה שלא מושכים יותר מדי תשומת לב. גם מבחינת האיפור ועיצוב השיער, הכל היה מאוד מינורי ולא זוהר. המסר האילם שלה והרצון שיקשיבו למה שיש לה להגיד ופחות יסתנוורו מיופיה, עבר היטב באמצעות הבגדים. ככל שחלפו השבועות גוטמן הרשתה לעצמה, עדיין בזהירות מדודה ומתוכננת, לעבור בהדרגתיות לחולצות נטולות שרוולים ולכתמי צבע חזקים.
הבחירות המקצועיות שלך בעולם האופנה השתנו בעקבות התוכנית? את תסרבי עכשיו לקמפיינים שלפני התוכנית היית עושה בכיף? תתלבשי אחרת לאירועים מתוקשרים? יותר מחויט, יותר סולידי, יותר מגישת חדשות ופחות טופ מודל?
"ממש לא. הכל מתנהל אצלי בדיוק אותו הדבר. אני אמשיך לדגמן כל עוד אני יכולה, כשיבוא לי להפגיז הופעה אני אפגיז. אני חייבת חוב עצום לעולם האופנה. אני מאוד אוהבת את העולם הזה, ומאוד מעריכה אותו. אני מסתכלת על זה כעל אמנות, זאת יצירה. מאפר על סט צילומי אופנה הוא אמן לכל דבר מבחינתי, כנ"ל מעצב שיער. אני מתה על זה וזה לגמרי חלק מהחיים שלי".
ולצד האופנה, עולם האקטואליה זה עולם חדש בשבילך, או שגם לפני התוכנית היית צרכנית של אקטואליה?
"תמיד הייתי מכורה לחדשות. אני גם חיה עם אדם שחי ונושם אקטואליה (בעלה בנפרד, הצלם זיו קורן, ג"ז). אבל ברור שמדובר עכשיו ברמה אחרת לחלוטין. היום אני כל היום מחוברת לחדשות, בכל מדיה אפשרית. אני פרפקציוניסטית. אני חייבת להרגיש תמיד שאני על קרקע יציבה ואני באה סופר מוכנה".
איך התכוננת לתפקיד?
"אי אפשר להתכונן לזה. בכוונה לא צפיתי ואני לא צופה באף מגיש אחר, לא בארץ ולא בחו"ל, כי אני לא רוצה להידמות לאף אחד אחר. אני רוצה להביא את עצמי נטו. אני מאמינה שאם את מנסה להידמות למישהו או לחקות דמות מסוימת, הצופים מיד יקלטו את זה. בשיחות המקדימות שהיו לי עם אבי ניר (מנכ"ל קשת, ג"ז) אמרתי לו שאני לא מוכנה שישימו אותי בחליפה, לא רוצה שיהנדסו אותי לתוך התפקיד. שלא יהפכו אותי למה שאני אמורה להיות. אני רוצה להגיד את מה שיש לי להגיד. להתרגש כשאני מרוגשת ולהתעניין כשאני מתעניינת. גם על הדיקציה שלי, כפי שאת שומעת, לא עבדתי", היא צוחקת.
הלו"ז היומי של גוטמן כולל עכשיו קריאה של כל העיתונים וצפייה בחדשות של חמש, שש, שבע וכמובן המהדורה המרכזית בשמונה. סביב השעה שמונה מתחילים להגיע התחקירים, שעליהם היא עוברת עד 12 בלילה. בחצות היא מתעלפת על המיטה, וקמה בארבע בבוקר כדי שבשש וחצי היא תיראה עירנית לחלוטין. בתשע נגמרת התוכנית, והאדרנלין לאט לאט שוקע. היא חוזרת הביתה, ב-11 הולכת לישון, ישנה שעתיים-שלוש, מבלה זמן עם הבנות, בשמונה צופה בחדשות וחוזר חלילה, שלוש פעמים בשבוע. "עכשיו את מבינה למה עוד לא הספקתי להחליף את ארון הבגדים שלי מחורף לקיץ? ", היא שואלת שאלה רטורית.
ואיך יואב בשעות הבוקר?
"יואב מדהים. בין יואב וזיו יש המון קווי דמיון, והם גם חברים מהעבודה. הדי.אן.איי של יואב נורא מוכר וזה גרם לי להרגיש מיד בבית, למרות שזאת פעם ראשונה שאני מנחה לצד מישהו-עד עכשיו עשיתי תמיד את הכל לבד. יואב זרק אותי מיד למים, נתן לי להרגיש שאני מבינה ויודעת בדיוק כמוהו. שלושה ימים אחרי התוכנית הראשונה שלי הייתה איזו התרסקות של מטוס, ויואב הרי מכיר את כל חניכי קורס טיס לדורותיהם, את האבות שלהם, הסבים שלהם ואת הנשים שלהם. תוך דקה הוא העלה על הקו את כל מי שצריך, ו-30 שניות לפני שמתחיל השידור הוא אומר לי -'האייטם הזה שלך'. זה יואב".
ואיך היה?
"האמת? מעולה".
אחרי חצי שנה ומאות תוכניות שכבר מאחורייך, מי המרואיין הכי מעניין שהיה לך עד עכשיו?
"היו המון. זאת תוכנית של שעתיים וחצי שמתחלפים בה כל כך הרבה מרואיינים".
גוטמן מהרהרת שניות ארוכות, סוקרת בראש את כל המרואיינים שכבר הספיקו לעבור דרכה בתוכנית, ופתאום העיניים שלה מתלחלחות. "בתוכנית של יום הזיכרון הזמנתי את דוד שלי לאולפן. הוא אחד מאלה שהיו בחווה הסינית וחזרו עם שריטה עמוקה. הוא אחד האנשים שאני יותר אוהבת, ואני מאוד מחוברת אליו מאז שהייתי ילדה. הוא הגיע שעה לפני השידור, ואני הרגעתי אותו שהכל יהיה בסדר, ואז, בלי שום הכנה מוקדמת, באתי לשאול אותו שאלה ופשוט התרסקתי בשידור, פרצתי בבכי. זה היה רגע מאוד עוצמתי בשבילי. בכלל, התוכניות של יום הזיכרון ויום השואה מאוד קשות. אלה שעתיים וחצי של הורים שכולים, סיפורים קשים, מהות הישראליות בלי פרסומות".
איך שורדים את זה בלי לבכות? את בונה לעצמך חומה לפני שידור כזה? מתרחקת?
"לא. אני פשוט בוכה".
בואי נדבר קצת על דברים טובים. מה את עושה בשביל לפנק את עצמך? מה עושה לך טוב?
"אני קוראת אובססיבית, מאוד אוהבת לקרוא, אבל עכשיו אני פחות קוראת ספרים, עכשיו אני קוראת רק תחקירים. אני גם תופרת כבר הרבה שנים, סתם בשביל הכיף. ובנובמבר השנה התחלתי לעשות אימון TRX פעם בשבוע. זאת למעשה הפעם הראשונה בחיים שאני עושה ספורט".
אז איך תחזקת בכל השנים האלה את הגוף שכיכב בכל כך הרבה קמפיינים של בגדי ים? הייתי בטוחה שאת חיית ספורט
"הכי לא. רק עכשיו, לכבוד גיל 40 ולכבוד העובדה שתוכנית הבוקר קצת דופקת את הגוף עם כל שעות השינה שמתהפכות לך, החלטתי שאני עושה פעם בשבוע אימון".
"בעיקר מהמסז' שהמאמנת עושה לי בסוף השיעור".
ומה עם טיסות, מסיבות, ברים?
"בגדול, אין בי את הנהנתנות הבסיסית. פשוט אין לי את זה. אני צריכה להזכיר לעצמי כל הזמן שמגיע לי. תמיד אחרי שאני עושה את הראיונות האלה אני אומרת לעצמי שאני חייבת לנסוע לאנשהו, לעשות משהו. אבל לא, אנחנו לא נוסעים הרבה. אנחנו יוצאים למסעדות, זה נחשב? ".
מה הדבר הכי מטורף שעשית?
"לא עשיתי שום דבר מטורף. אני יורמית ברמות".
את רואה טלוויזיה?
"נורא אוהבת את' מחוברים' ומכורה ל'האח הגדול', זה סוג של דוקו. הפייבוריטית שלי הייתה ענת, חשבתי שהיא תזכה אבל לקחו לי אותה".
שופינג ?
"קונה נורא מעט, אבל מדויק. אני אוספת תיקים, נעליים ומעילים. השילוש הקדוש. אני אומנם מכורה לזה, אבל זה לגמרי בשליטה. כל שנתיים אני משקיעה בתיק אחד. לא מזמן קניתי את מארק ביי מארק ג'ייקובס ליומיום, ואני מאוהבת בו. האמת שכדוגמנית הכי כיף זה שמקבלים המון דברים במתנה. כל הארון שלי, למשל, מלא במעילים של קרייזי ליין, שיש להם את המעילים הכי יפים ואיכותיים בארץ, נקודה. לצילומי הקטלוג הם תופרים את הכל לפי המידות שלי, וזה פשוט מסדר אותי לכל החורף. שמלות ערב אני אף פעם לא קונה. כשאני צריכה שמלה אני שואלת מדני מזרחי או מפקטורי 54, לובשת אותן לאירוע, הן מצולמות, מקבלות ציון וחוזרות לחנות. במילא אני לא אוכל ללבוש אותן שוב אחרי שהן תועדו. אני קוראת להן השמלות המתות".
את עדיין מסתכלת אילו ציונים את מקבלת על לבוש? אם את שיק או שוק?
"כן, גם אני נופלת בפח הזה, מה שגורם לי לצאת פחות. למי יש כוח להתחיל לחשוב מה מתאים למה ומה מתכתב עם מי, כי יכתבו, כי יצלמו. זה פחד לצאת מהבית עם 800 בלוגרים שעפים עליך. זה הוציא לי את כל העניין מהעניין. בנות היום מתלבשות בשביל המבקרים ולא בשביל עצמן. אני לא נהנית מזה. אני נהנית להתלבש בשביל עצמי. אני רוצה להתלבש בלי להיות מוטרדת, אבל זה כבר נהיה בלתי אפשרי".
גם את הרייטינג של התוכנית את בודקת כל יום?
"ברור. כל יום, ובנוסף אני גם קוראת את כל הטוקבקים. בקיצור, אני עושה את כל מה שאסור".
איך את עם פוליטיקה? יכול להיות שנמצא אותך בעוד מספר שנים חוצה את הקווים היישר אל תוך הכנסת?
"יש לי כבוד מאוד גדול גם לפוליטיקאים וגם לבני הזוג שלהם, שמשלמים מחיר מטורף על הבחירה שהם עשו, ובנוסף עוברים לינצ' ים בתקשורת, כולל אצלנו בתוכנית. כשיאיר לפיד, לדוגמה, מאבד מנדטים ועובר לינץ' אכזרי, קשה לי עם זה. אני מנסה לאזן את זה, ולו ברמת האנושיות. הם תולים את עצמם שם, ואנחנו רק צריכים למשוך בחבל ולהזיז את השרפרף. זה מקום שלעולם לא ארצה לראות את עצמי בו, כואב לי הלב בשבילם".
עבור מי הצבעת?
"מי שרואה את התוכנית, ברור לו למי הצבעתי. אני נמצאת אי שם באמצע".
איזה סוג של אם את לאמה בת ה-8.5 ולשירה בת ה-13.5?
"אני אמא דאגנית, אבל לא חרדתית. אני מאוד מעורבת, אבל הכי לא בוועד. החברות של שירה אומרות שהיא הילדה שמספרת לאמא שלה הכל, שתיהן מספרות לי פשוט הכל. אני מאוד שם, תומכת, אוהבת, אבל גם מאוד מחנכת. אני שמחה להיות אמא. אבל אחד הדברים היותר חשובים בעיני זה לא לוותר בשום פנים ואופן על הקריירה שלך בגלל האמהות. להפך, אני בעד להראות לבנות שלי שאפשר וגם צריך לעשות, שישמחו ויתמכו בעובדה שיש לאמא קריירה. יום אחד גם הן יהיו אמהות, ואני רוצה בשבילן שהן יהיו עצמאיות וקרייריסטיות. מבאס אותי לראות חברות שלי שיושבות בבית בגלל הילדים. אני מאמינה שכשאת לא מוותרת על היצירה שלך וההנאות שלך, את גם אמא יותר טובה וגם בת זוג יותר טובה".
ואפרופו ילדים, בחנוכה את הולכת לשחק את המלכה הרעה ב"שלגייה".
"זה תפקיד שאני לא יכולה לסרב לו, אבל ישר אמרתי 'לא', כי זה מה שאני יודעת להגיד. . . יוני (יוני דותן, הסוכן של גוטמן, ג"ז) שלח אותי מיד לשאול את הבנות שלי, וכמובן שהן התלהבו בטירוף ולא נשארה לי ברירה אלא להסכים. האמת היא שאני חולה על הצגות חנוכה, אני לוקחת את הבנות לכל ההצגות שיש ואני נהנית יותר מהן. החזרות שלנו מתחילות ממש אחרי החגים, יעל בר זוהר תהיה שלגייה, גיא זוארץ הצייד, חנה לסלאו המשרתת של המלכה הרעה, זה הולך להיות היסטרי".
מה היה בבחינת רגע מכונן בחיים שלך?
גוטמן חושבת וחושבת, ולפתע העיניים שלה בורקות. "הפגישה הראשונה שלי עם הרב איפרגן (הרנטגן, ג.ז) לפני 10 שנים. הגעתי אליו כשהייתי בצומת בחיים. החלטתי שהגיע הזמן לרדת מדוגמנות מסלול, שזה בין היתר מה שעשיתי עד גיל 30, ולא ידעתי מה אני רוצה. לא ידעתי אז שאני רוצה לעשות טלוויזיה. באתי אליו, וציפיתי שמקסימום הוא יניח את הידיים שלו על הראש שלי, ייתן לי ברכה ואני אלך, אבל הוא אמר לי דברים מדהימים. בעיקר הוא אמר לי שאני נהדרת ושמגיע לי. כי נורא קל לי ליפול למקום הזה של לשכוח את עצמי, להגיד שאני בורג קטן במערכת, אם זה במשפחה או בעבודה, והוא נתן לי בפעם הראשונה בחיים את ההזדמנות, בגיל 31, להבין שבאמת מגיע לי. שעכשיו זה אני. וזה שינה לי את החיים. ועדיין אני בורג קטן במערכת, אבל אני יודעת שאני צריכה לדאוג שיהיה לי טוב כדי שגם לשאר יהיה טוב. עד היום אם אני מרגישה שאני שוכחת את עצמי לרגע - ויש לי את הנטייה הזאת - הוא מיד מחזיר אותי למקום הזה. אנחנו בקשר מאוד טוב, וכל פעם שאני נמצאת בפתח של משהו גדול או באיזשהו צומת, אני מיד יוצרת איתו קשר".
את מאושרת?
"אני מאוד שמחה על המקום שאני נמצאת בו היום. בשנה האחרונה אני מרגישה שאני נמצאת בשלב אחר. הגעתי לבית שחלמתי עליו כל החיים, ובית זה מקום שמאוד-מאוד חשוב לי. יש לי שתי בנות מדהימות. אני ממש שמחה שאזרתי אומץ ולקחתי את התוכנית בקשת, ויואב ולירון שמם, שמגישה איתנו, הפכו ממש לבית עבורי, ופתאום אני אומרת - אפשר לנשום, ובואי תיהני עכשיו. בשנה האחרונה אני מנסה יותר לקחת את מה שהחיים מציעים לי. להיות יותר פתוחה ולחיות יותר, במקום להיות בפחדים. אני רוצה יותר ליהנות. בא לי לטוס. לחיות כאן ועכשיו. לעשות דברים. אני בן אדם מאוד עם רגליים על הקרקע. זה משהו במבנה האישיות שלי שנתן לי הרבה מאוד, אבל החיבור הזה לקרקע גם מפריע לי לחלום, הוא עוצר אותי. אף פעם לא היו לי חלומות. עכשיו אני נורא רוצה להפסיק לחשוב כל הזמן על מה יהיה".
איפה תהיי בעוד עשר שנים? איך בא לך שהחיים שלך ייראו?
"בא לי לקחת יאכטה ולהסתובב בעולם, שנה בניו יורק, שנה באפריקה. בא לי בסוף להיות הדייג הקטן שיושב ודג דגים ומחייך כשכל החללים אצלו סגורים והכל שליו ושלם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם